פרשת חקת

פרשת השבוע- פרשת חקת. (במדבר יט,א-כב,א).
אחד הסיפורים המפורסמים בפרשה, הוא סיפור "מי מריבה", הסיפור המפורסם על משה שאלוהים ציווה עליו לדבר אל הסלע, ואילו משה הכה בסלע. בתגובה- אלוהים מעניש את משה בכך שלא ייכנס לארץ ישראל.
א וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. ב וְלֹא-הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן.... (להמשך הפרשה )

מדוע משה הכה בסלע ולא דיבר אליו?
עניין המים הוא עניין מהותי במדבר. זאת מצוקת חיים. ויותר מזה- זה לא סיפור חדש. בשמות טו, מיד לאחר אירוע ים סוף, מסופר סיפור מי מרה- הסיפור עם המים המרים שמשה הפך למתוקים. אחר כך, שמות יז, שוב העם צמא- ומשה מכה בסלע- ויוצאים ממנו מים.
והנה הפעם, אחרי ארבעים שנה, שוב יש מצוקת צמא והעם מתלונן.
ה' מצווה על משה לדבר אל הסלע ואילו משה מכה את הסלע. ויוצאים ממנו מים. כלומר- משה מפר את הצו האלוהי במפגיע, ומשתמש בטריק מוכר ושכבר עד בעבר- להכות בסלע- ואלוהים, אל מול כל העם- לא נכנס עם משה לפינות, אלא מוציא מים. אבל עם משה, ה' מיד סוגר חשבון- משה לא ייכנס עם העם לארץ.

מה קרה פה? מה, משה לא מאמין יותר בה'?

פתאום לא נראה לו הגיוני שאם הוא ידבר אל הסלע יצאו ממנו מים? הרי זה משה שעעמד מול הסנה שלא אוכל, זה משה שעשה אותות ומופתים לפרעה, זה משה שפתח בשם ה' את ים סוף, האכיל את העם במן 40 שנה, מובל על ידי ג'יפיאס קדום- עמוד ענן. כל הסיפור הזה לא הגיוני מהתחלה ועד הסוף, אנחנו בעולם של ניסים, של מטות שהופכים לנחשים, של ימים שנפערים, של קורנפלקס מהשמיים. אז מה פתאום משה לא מדבר אל הסלע?

ועוד- נגיד ולא דיבר אל הסלע- מדוע התגובה של ה' כל כך קשה? עד כדי שלא מרשה לו לעלות עם העם לישראל! האם המעשה הזה לא בטל בשישים? אמנם, הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ויש אפילו מחמאה בעונש למשה- אבל ממתי המקרא מציג דמויות מושלמות? ללא דופי? אברהם שיקר לגבי זהות שרה מול אבימלך, דוד- שכב עם בת שבע אשת אוריה, שלמה- שכב עם 1000 נשים ועבד עבודה זרה- המקרא לא מסתיר את החולשות ואת הטעויות של המנהיגים, שאגב לא תמיד נענשו על ידי ה', וגם אם כן- לא בנקודה הרכה.

כמה פירושים מעניינים, שמנסים להתמודד עם השאלה-

מדוע משה לא דיבר אל הסלע, מתמקדים בשאלת היחס של משה המנהיג למצוקת העם.

הוא חסר סבלנות, ולא רגיש.
יכול להיות שמשה כבר עבר את השיא שלו כמנהיג. אולי כבר נגמר לו הסוס. העם לא יודע שעוד רגע מגיעים לארץ העם צמא. פשוט. כמו לפני 40 שנה. ומשה מתעצבן, לא מבין איך אחרי 40 שנה הם לא מבינים שה' יעזור להם, איך הם לא מאמינים. ואז הוא "חוסך" מהם את הנס האלוהי- של הדיבור אל הסלע- מרוב עצבים.
הוא מכה בסלע- פעמיים- במן עצבנות
הוא מכנה את העם" המורים"- כלומר- ממורמרים, או- ממרים. מן אמירה כוללנית, מכלילה על העם. תיוג אופי- אתם רעים, ולא- עשיתם מעשה רע.

ומה קרה? הם בסך הכל צמאים, ועייפים. אפשר להבין אחרי 40 שנה במדבר.
ואולי לכן משה לא יכול להיכנס לארץ- לא כעונש- אלא כהבנה של אלוהים שמשה כבר עייף ועצבני. הוא לא יכול להתעסק עכשיו עם הגרלת נחלות, ולמה הוא כן ואני לא, וכמה פעמים נקיף את יריחו- הוא כבר לא שם.

אבל...

אני רוצה להציע שתי הצעות נוספות לשאלה מדוע משה המנהיג לא מדבר אל הסלע אלא מכה בו.
שתי הצעות- שמציגות משה אישי, אנושי, פשוט.
הצעות שעלו מתוך השאלה על משה האיש. מה באמת עבר עליו?
הצעה אחת- מסופר כי אחותו של משה, מרים, מתה בתחילת הפרשה. לפי המדרש, הסלע הוא בארה של מרים, שהיה הולך עם ישראל וממנו יוצאים המים. כיצד לומדים זאת- מתוך הסמיכות- וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. ב וְלֹא-הָיָה מַיִם לעדה....
ואולי, משה, שזה עתה איבד את אחותו. לא רוצה להוציא מים מהסלע. הוא אבל הוא כואב. וממש לא מעניין אותו עכשיו מצוקת העם. אין מים כי אחותי מתה. מה אתם רוצים? ואלוהים- תדע לך שאני לא מתכוון לדבר אל הסלע, אלא להכות. פעמיים. מכות של צער. תוציא או לא תוציא מים- לאחותי זה כבר לא משנה. אבל על מותו של אדם כל כך קרוב.

הצעה שניה- הדיבור. אנחנו זוכרים את המפגש הראשון בין משה לה'. שמות ד, מול הסנה.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי...
ה' מצווה על משה להושיע את העם ולדבר עם פרעה. משה עונה- לא איש דברים אנוכי.... כבד פה וכבד לשון אנוכי.... ואז אלוהים נותן לו בתמורה אותות, ניסים, מופתים. ואח שידבר עבורו, את אהרון.

אז מה הקטע של אלוהים עכשיו? לגעת בחולשתו? הרי משה הודה כבר מהרגע הראשון שהוא לא טוב במילים. אז למה להביך אותו מול העם? כדי שה' יוצג כמחולל ניסים? על חשבון הגמגום של משה?
משה חוזר לנקודת ההתחלה, ואולי מרגיש פגוע. הרי בין משה לבין אלוהים נוצרה מערכת יחסים כל כך אינטימית. משה חשף את חולשתו ברגע הראשון. ועכשיו מה, עברו 40 שנה וה' שוכח, או מאתגר אותו, או מציק לו? דורך עליו? אז משה, כמו כמו ילד, מבוגר או זקן- שכנוגעים לו בנקודות הרגישות, ומפרים את האמון. הוא שותק. לא מדבר. אלא מכה, דופק בסלע. פעמיים.
שבת שלום, נויה

מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג (למעלה מצד ימין)
מוזמנים לכתוב תגובות כאן בבלוג