פרשת חיי שרה
בקריאה שלנו הפעם, אני מבקשת לשים במוקד הפרשה את אלעזר את המפגש הגורלי בין אחד השליחים הכי תמימים שקראתי עליהם אי פעם, לבין רבקה, בת בתואל ואחות לבן, בת למשפחת תחמנים (שגם אנחנו צאצאים לה). קריאה זו היא קריאה שמדגישה נרטיב אחד מבין רבים. כמובן אפשרית לביקורת ולסתירות. אבל ננסה.
במערכה הראשונה, אברהם, אבינו, שולח את עבדו להביא אישה ליצחק. אוי ואבוי! איזו משימה קשה! איך ידע כי מדובר בבחורה הנכונה? הוא פונה אל אלוהים ומבקש שייתן לו סימן. עבד אברהם מגדיר לעצמו את הסימן- הנערה שתציע לו וגם לגמלים שלו לשתות, היא הנערה הנכונה. סימן מצוין. אז הוא יוצא לדרך, חמוש בגמלים ובתכשיטים, חדור התלהבות ובטוח שיש לו תכנית מדהימה.
למה זאת תכנית קצת בעייתית? כי בתרבות המדבר, צריך להיות ממש רע כדי לא לתת מים לאדם שבא מרחוק. ומינימום של נימוס הוא להשקות את האיש ואת גמליו, גם אם הם שותים כמו גמלים. ויותר מכך- אם לאיש יש עשרה גמלים ובאמתחתו כסף וזהב- כדאי, אבל ממש כדאי להיות נחמה אליו.
מערכה שניה: עבד אברהם מגיע לבאר, ומבין הבנות קופצת נערה שלא רק מסכימה לתת לו לשתות, אלא גם מציעה: וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם-כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. מצוין ! מצאנו את הבחורה! רבקה! העבד התמים מיד נותן לרבקה תכשיטי זהב , נזם וצמידים ומזמין את עצמו לבית המשפחה. ורבקה.... רבקה כבר קולטת שיש לה פה עסק עם שליח צמא, תמים, ושהיא הולכת לארגן את עצמה בעסקה של החיים.
מערכה שלישית: רבקה מתקרבת הביתה, עטויית זהב, ואיתה האורח ועשרת גמליו. לבן, אח של הנערה (אותו זה שבעוד כמה פרקים יעבוד על האחיין שלו, יעקב), כנראה בחור ממש לא טיפש: וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה-דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ ...וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים. לב וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
יעני- רואה את אחותו באה עם איש עשיר מבין מתוך מה שהוא רואה ומתוטך מה שאחותו מספרת שכדאי לכבד ולפנק את האיש- כדי לסגור עסקה.
אבל רגע, מה פתאום לבן אומר ברוך ה'? ממתי הם מאמינים בה'? ורש"י אפילו מסביר- פִּנִּיתִי הַבַּיִת - מעבודת אלילים. אז מה פתאום עבודת אלילים? פרשנים שונים מסבירים את ייחוד משפחת בתואל, או את כוחו של ה'. אני טוענת שאל מול עסקה כזו על אחותו, כמו שמריח לבן- אפשר להתחיל גם להאמין באלוהים. מה שתרצה,רק קדימה.
והנה, עבד אברהם, מזמר: לד וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי. לה וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. ...וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי .... וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי. "
בקיצור- מסגיר את זה שהוא עבדו של אדון עשיר מאוד, ואת הרצון שלו- למצוא אישה לבן האדון. אפשר ממש לשמוע את לבן מחכך ידיו בהנאה. הוא הולך לשלוח את אחותו לנגוס באוצר הזה, אוי כמה שהוא הולך לשלוח את אחותו.... ורבקה... מה לה עובר בראש? מיד נשוב אליה.
לאחר שעבד אברהם מספר באירכות את הקורות אותו, הוא פונה בשאלה-
וְעַתָּה אִם-יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת-אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם-לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל-יָמִין אוֹ עַל-שְׂמֹאל.
כלומר- תגידו לי אם זה מתאים ואם לא- אז אלך...
חס וחלילה שאתה וכל הכסף שלכם תלכו!! נ וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ-טוֹב. נא הִנֵּה-רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.
שוב אלוהים מגויס לעניין- אם אלוהים קבע- אז מי אנחנו שנקבע?! (ואולי בלב- חחחחחח..... מי זה אלוהים הזה בכלל שהוא כל הזמן מדבר עליו. טוב, שיהיה, אם הוא מאמין בו- אז שיהיה אלוהים, מה זה חשוב- העיקר שייתן לנו עוד מתנות עבור רבקה) והעבד? וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ.
המערכה הרביעית של הסיפור נגמרת בשמחה ובצהלה, ובתחושה של כולם שנחתמה העסקה ושכולם מרוצים: נד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עִמּוֹ וַיָּלִינוּ
המערכה החמישית- תופסת את עבד אברהםקצת לא מוכן. אחרי שכבר היה נדמה שנסגרה העסקה
וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי. נה וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ. נו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל-תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי. נז וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת-פִּיהָ. ....
אחרי שכבר נסגרה העסקה- ולבן ובתואל אמרו שאלוהים החליט- פתאום פותחים שוב את החוזה, ולא רק זאת, אלא שלנערה יש זכות דיבור?! רבים מפרשים את הקריאה לנערה באופן המצמצם את מרחב שיקול הדעת שלה- ושלמעשה היא נשאלה מתי, ולא האם. פרשנויות פמיניסטיות, אוהבות לראות בסצינה זו הוכחה לכוחן של הנשים (אפשר לחבר גם לאקטיביות של שרה בסיפור עם הגר). אני חושבת שיש כאן משהו ממוקד מאוד בדמות של רבקה. היא קימבנה את העסקה הזו עוד כשראתה את אלעזר מרחוק. כמו שהיא תביים את הנפילה הנרגשת מהגמל כשהיא תראה את יצחק בסוף הפרק, ותשאל בתמימות, עלאק- מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ. כמו שהיא יודעת איזה מבין שני הבנים כדאי יותר לאהוב, וכמו שבלי למצמץ, כשיעקב מעלה את עניין השעירות, כבאג אפשרי בתכנית גניבת הבכורה, היא זו שמציעה לרמות את אבא סופית ולשים על יעקב עור עיזים. אז רבקה זו, היא למעשה המנהלת של העסקה הזו. והתשובה הקודמת של "אלוהים יחליט"- היא תשובה לטובת המו"מ. מי שבאמת מחליטה זו רבקה. למעשה, היא מאשרת את העסקה ועונה: אֵלֵךְ
השיר פתאום הסתדר לי, ככה. אולי הגזמתי?
אלעזר באמת תמים?
השבמחקרגע לפני הנקודה בה את מתחילה את הסיפור יש פרולוג משמעותי. עבד אברהם נשבע לו שיביא לבנו אישה. אלעזר חושש- אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת?
ובכל זאת הוא נשבע. נשבע שגם אם לא יצליח להביא את האישה הרצויה אל יצחק, לא יקח איתו את יצחק לניכר.
יש לו שבועה על הכתפיים, והוא צריך ללכת על בטוח. אלעזר, אולי לא כל כך תמים, מציע לרבקה ולמשפחתה הצעה שאי אפשר לסרב לה.
אולי השוחד אל מול תאוות הבצע, המקראיים.
תודה על הפרשה והפרשנות. כיף לקרוא :)
שבוע נפלא וחדשות טובות!