פרשת כי תישא

תוספת שהבנתי בסוף- כותבת בהתחלה - אפילו את לוחות הברית אפשר לשבור ואחר כך להתחיל מחדש.

הדברים הבאים, מבוסס על רעיון של אבא שלי. וכמה אפשר ללמוד מתוך הפרשה הזו... פרשת כי תשא.

בתמונה- מאיורי המקרא של אבל פן

אני קוראת ולא מבינה. בזמן שמשה למעלה עם אלוהים, הם סוגרים פרטים אחרונים על התורה החד פעמית האלוהית הזאת, רגעי שיא ומתח, כל תג ותג נכתבים בקדושה יתרה, בנשמה יתרה. ובזמן הזה- מה קורה למטה? האם מחכה למשה, משה לא בא- הם פונים לאהרון ואהרון- בלי להתבלבל אוסף זהב, מעצב עגל, כולם מסתכלים עליו בעיני עגל- ו" אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". איזה בגידה, איזה עלבון... איזו פגיעה באמון.... אזה חוסר הבנה של מה שהם עשו...." וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק...." רגע אחד אלוהים משאיר אתכם לבד ותראו מה אתם עושים!
איך אפשר לסלוח על דבר כזה? איך אפשר למחול על בגידה? על הפרה של הברית הבסיסית ביותר, על ערעור התפקידים. אלוהים כבר לא האלוהים שלכם? זה, העגל, זה האלוהים שלכם? מתחשק להגיד להם, קחו את העגל שלכם ו... ותחזרו למצרים או תחנקו איתו או... או משהו. ואלוהים, אכן כך מגיב- הוא רוצה להעניש, לכלות, לחסל את העם כפוי הטובה הזה: וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. י וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם.
ולא רק זאת אלא שהוא מציע למשה- לא צריך אותם, בוא- וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל.
למשה יש בדיוק שתי שניות להחליט באיזה צד הוא. האם הוא בצד של אלוהים- הכועס, הנפגע, המעניש. מה גם שהוצעה לו הצעה שבאמת קשה לסרב לה. או שהוא בצד של העם- לסנגר על החוטאים, אלוהים יודע איך. כלומר- לא אלוהים- אלא משה יודע איך.
ומשה יודע איך! שימו לב לוירטואזיות של עורך הדין הממולח הזה, משה. משה לא מדבר עם אלוהים על טיב המעשה- נסעו במהירות 120 או 160 קמש, יצרו עגל , תוכי או כבשה מזהב. וגם לא מבקש הקלות בעונש- אמנם חטאו אבל....הם היו עבדים, תבין אותם... ומשה גם לא פונה אל הלב של אלוהים.... משה פונה לאלוהים בטקטיקה שונה לגמרי.
הוא מדבר על אלוהים. על הדימוי שלו, על מה זה יעשה לאלוהים- אם הוא יעניש את העם שלו. הרי אתה הוצאת אותם ביד חזקה ובזרוע נטויה- כל כך הרבה אנרגיות כבר השקעת- לא חבל...? ועוד- " לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם..." או בפולנית- מה יגידו?...משה מדבר אל אלוהים בשיקולים של כדאיות, בשיקולים של דימוי ויחסי ציבור. משה מסיט את הדיון מהמעשה, משאלת הרחמים, אל הזירה העסקית, כלכלית, שיווקית.
האם זה עובד?
וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. .. אלוהים מתרחט....

אז מאיפה הסצינה המוכרת של שבירת הלוחות? זאת הסצינה הבאה, כשהשותף של אלוהים, משה, יורד למטה ורואה את מה שאלוהים ראה קודם. את עגל הזהב. ואז משה כבר לא מסוגל לדבר כמו יועץ חיצוני, בניתול קר של הדברים. כעת משה מתנהג כמו מי שפגעו בו, באותו תפקיד שהיה לפני רגע אלוהים- וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר....
איך בכל זאת אנחנו כאן ? משה ואלוהים מדברים, עושים חושבים, ומגיעים לפתרון של ביטול העונש הקולקטיבי והענשה של אלה שחטאו. והרי כולם חטאו? מפרשים- אלה שעבדו את העגל. בקיצור- מנסים למזער את הנזק ולמצוא שעירים לעזאזל כדי שיהיה אפשר להתקדם.
ורק אחרי שיח ארוך בין משה לבין אלוהים, הם מצליחים לנשום עמוק ולכתוב את הלוחות השניים. להתגבר ולהיות "המבוגר האחראי" שרואה מעבר, שרואה קדימה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וְכָתַבְתִּי, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. ב וֶהְיֵה נָכוֹן, לַבֹּקֶר; וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל-הַר סִינַי, וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל-רֹאשׁ הָהָר

ומשה ואלוהים מצליחים להגיע למן ניסוח כזה, למן עמדה כזו ביחס לחטא הזה ובכלל בסיח לטחאים- שמאפשר מצד אחד להעניש ולכעוס כאשר עוברים על קוים אדומים, ומצד שני כזה שמאפשר הכלה, חסד וגמישות בתוך המציאות.
... ד וַיִּפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל-הַר סִינַי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֹתוֹ; וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים. ה וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם; וַיִּקְרָא בְשֵׁם, יְהוָה. ו וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל-פָּנָיו, וַיִּקְרָא, יְהוָה יְהוָה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן--אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.
וכמה קשה, ודאי, להיות אלוהים, לא כל שכן להיות בן אדם.
קישור לשירם המופלא של אהוד בנאי והפליטים - עגל הזהב....

מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ, לשבור לוחות ולכתוב חדשים.