פרשת קורח. מלחמת צדק ושוויון או... מלחמת הקומבינות?

בפרשת קורח- בא קורח מול משה, מלווה בקרובי משפחה ועוד נציגים מישראל. בפיו של קורח טענה קשה- כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' ?
כלומר- אם לך, משה המלכות- מדוע מינית את אחיך לכהונה- לתפקיד בכיר-.. לא בכולנו ה'! כולנו קדושים!
ובהחלט- זה נשמע לא הוגן.
אם היינו קוראים עיתון או בלוג או קריאה להפגנה בהם טענה קשה כזו כלפי מנהיג- שעשה קומבינות וחשוד במינוי אח שלו לתפקיד- מדי היינו מצטרפים לאזרח המוחה, או לפחות עושים לייק.
ויותר מזה- רובנו גם מכירים את ההמשך- שבו האדמה פצתה את פיה וקורח ועדתו- נבלעו בה.
כלומר- התגובה הלא דמוקרטית לאזרח שמתלונן על חוסר שוויון- היא "העלמה", אמבטיית בטון, אדמה פצתה את פיה.
מייד היינו מצקצקים ואומרים איזה שלטון דיקטטורי נוראי- מנהיג שלא רק ממנה את אחיו בקומבינה, אלא גם מעלים את המתנגדים והמלינים כנגדו.

ואכן- אפשר לפתור את העניין בכלים "דיקטטוריים"- אכן, נוהל המינויים – הוא לא עניינו של קורח. אלוהים בחר למנות את אהרון לכהן - נקודה. ומי של מבין את זה- לא יהיה כאן.
אפשר לפתור את העניין בעוד דרך- באמצעות פשפוש בדמותו של קורח. האם באמת קורח אזרח שקרוא לשוויון ?שקורא לצדק?! בהחלט לא! קורח הוא אדם שטוען לכהונה ומרגיש שקופח. קורח היה בן דודם של משה ואהרון. בכור לבית אביו. וכשם שמשה היה בכור- וקיבל תפקיד, כך גם שאף קורח, כבכור, לקבל תפקיד. אם לא את המלוכה, לפחות את הכהונה.
כלומר- קורח לא מבקש צדק ושוויון לכלל הקהל- אלא לעצמו, לעדתו, למפלגתו. הוא לא נגד קומבינות ברמה העקרונית- הוא נגד הקומבינה של אהרון ובעד הקומבינה של עצמו.
הטענה כנגד משה, לעניין ההתנשאות- כל כך מנוגדת לא רק לדמותו של משה, אלא לכל תפישת - מנהיגות בשר ודם במקרא. בספר דברים, כאשר מתוארים חוקי המלך- כתוב "לבלתי רום לבבו מאחיו...." אסור למלך להתנשא.... אחר כך, בסיפור היורשים של דוד, מסופר כי בנו הרביעי של דוד, שהיה לכאורה הבא בתור למלוכה- כבן הבכור ששנשאר בחיים- התנשא לאמור- אני אמלוך... ובסופו של דבר- כמובן, לא היוא שמלך אלא שלמה.
אי אפשר לחשוד, לא במשה ולא בתפישת המנהיגות בשר ודם במקרא- בהתנשאות.
הרי זה משה, שאחותו מרכלת עליו, שנשא אישה כושית, ואלוהים מעניש אותה בצרעת. ומשה, האח האוהב, במקום לכעוס עליה ולשמוח בצרעתה- פונה לאלוהים בתחינה- אל נא, רפא נא לה. זה משה שעוד כמה פרקים יפנו אליו בנות צלפחד בתלונה הקשורה לדיני ירושה- והוא בעצמו יבצע שינוי בחוק והתאמה של החוק לצרכי הציבור. הוא לא מתנשא. זה משה שבעצמו מתלונן מול אלוהים, ורב איתו ומייצג את העם בשעת כעס. מותר להתלונן, מותר לבוא בביקורת. לא מדובר על משטר שאין בו הקשבה. השאלה היא- מהי התלונה, מי המתלונן, ומה האינטרסים הסמויים.
חז"ל מגדירים זאת יפה וחד: "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ" (מסכת אבות, פרק ה' משנה יז).


ערב שישי.

אפשר לומר שמחלוקת לשם שמיים- אולי לא קיימת. צריך להיות נטול אגו לחלוטין.

ואולי זה תמים. ואולי כולנו קורח. דואגים לעצמנו. ולא זועקים לצדק למען הכל. אלא כ"א למען הדברים שחשובים לו, איפה שכואב לו ונוגס לו. ואולי זאת, מצד שני, קריאה חשדנית, שועלית, ערמומית ואורבנית. אינני יודעת.


אינני יודעת מה נכון.מסיימת בשיר תמים, מתוך תקווה שטעיתי.
מוזמנים לקרוא להפיץ להגיב , לחשוב. שבת שלום.

פרשת נשא, ברכת הכהנים מגילת רות ובית אבא...

פרשת נשא עוסקת בעניינין שונים הקשורים בשבט לוי ובענייני הכהנים.

אחד הפסוקים המוכרים ביותר הוא ברכת הכהנים-

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם

ואני קוראת את הפסוקים האלה, ובפי טעם ערב שבת, בדירה הישנה שלנו בתל אביב.

אבא שלי חוזר מבית הכנסת, מניח את שקית התפילין הכחולה, ולפני שהיה מקדש, ומברך על היין, ועל החלות. לפני שהיה מתיישב ליד שולחן שבת, היה עומד וקורא לנו. ראשית אחי הבכור- ומברך אותו-

ישימך ה' כאפרים וכמנשה,

יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ:

(כה) יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:

(כו) יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם

אחר כך קורא לי ולאחותי הקטנה, לא משכל ימין ושמאל, אלא עוצם עיניים, מניח ידיו על ראשינו, ואומר בכוונה גדולה-

ישימך אלהים כשרה רבקה רחל ולאה

יְבָרֶכְךָ ה'וְיִשְׁמְרֶךָ:

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם

ולא הבנתי עד הסוף את המילים, אבל אהבתי את מגע הידיים, את הקרבה אל אבא, ואת טעמן של המילים. והרגשתי את הברכה, את השמירה, את האור ואת החן, את החנינה את התחינה את השלום. והרגשתי שאני חלק מדבר גדול יותר ממני- שרה, רבקה, רחל לאה. גם אם אלה לא היו גיבורות הילדות שלי, הן היו שם- ברקע- ארבע האמהות של עם ישראל.

בשורה אחת עם ארבע האמהות עומדת רות המואביה, אחת הגיבורות של מגילת רות, המכונה על ידי חז"ל – אמה של מלכות.

רות? המואביה? הזרה? הגרה? עומדת בשורה אחת עם ארבע האמהות? הייתכן?

כן. רות, האלמנה, הגרה, הכלה – שפועלת בחסד עם נעמי ושבה איתה משדי מואב, ומצהירה הצהרת אל חזור:

....כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי:(יז) בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ...

ובכך מקבלת על עצמה- את תורת ישראל, ברצון, באהבה- לא במתן תורה, אלא בקבלת תורה.

רות הגרה, הנזקקת, שדואגת לנעמי ולעצמה לאוכל והולכת ללקט שיבולים נשכחות בשדות בית לחם. ומוצאת חן בעיני בועז, ופועלת בחכמה מולו- עד שיגאל אותה ואת נעמי, ויפרוס עליה את כנפיו.

ומתוך החסד המאפיין את המגילה ואת גיבוריה- מגיעה המגילה לפתרון ולשיא- נישואי רות ובועז. ולא חשוב החוק, ולא חשוב האיסור לשאת מואביה- חשוב האדם, חשובה האישה, חשובה ההתנהגות האנושית, הבסיסית, מלאת החמלה והחסד.

והנה, בחתונתם- מברכים העדים את בועז, את רות:

יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל...

רות מתברכת- בכך שתהא כרחל וכלאה, ותבנה בית בישראל.

וחזל- מעלים את רות בדרגה- בשורה אחת עם רחל ולאה- אמה של מלכות

וכך, בערב שישי, כמו צמות חלת השבת- נשזרת ברכת הכהנים, עם ברכת העדים לרות המואביה, אמה של מלכות, עם זכרונות מבית אבא.

מוזמנים לתיקון ליל שבועות של מכללת עלמא, ביום שלישי, מוזיאון תל אביב, גם אני ארצה שם.

בהרצאה שלי תתארח אלונה דניאל המקסימה.

אלונה דניאל- באשר תלכי אלך....