קדושים אנחנו? התבוננו במראה. כולנו פושעים.

לפני הכל- מזמינה אתכם לסדרת "קצרים בעלמא"- סיפורם האנושי של חמישה נביאים במקרא. קריאה אישי ואנושית. פרטים והרשמה בקישור. https://www.alma.org.il/event.asp?pageid=92&id=194

אני כותבת "אחרי מות קדושים".

שתי פרשות שקוראים באותה השבת- בשנים לא מעוברות.

פרשת קדושים נפתחת בפסוק " קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט פס' 2)

ומשם פירוט התנהגויות שבין אדם לחברו. מצוות של מוסר, של צדק, של חמלה. של דין. של חברה שמגדירה את הגבולות של עצמה.

הנחת היסוד- שכולנו קדושים. ומכאן שכולנו נבדלים, וכולנו שווים. מדוע? כי ה' קדוש. כי נבראנו בצלם. ולהיות קדושים זה מחייב אותנו. לנהוג התנהגות מוסרית אדם כלפי אדם אחר. להחזיק ביחד קוד בסיסי של מוסר, של דין, של אמת. לא של אלימות. כי אסור לקלל חרש. ואסור לשים מכשול בפני עיוור. ואסור לרצוח.

והנה- אנחנו אחרי מות קדושים.

אני מתביישת. איזה צלם? איזו קדושה? איזה שוויון?

בשבוע שעבר- יום השואה.  קדושים הנרצחים. קדושים השורדים. שחיים במדינת היהודים בחרפת רעב.

ביום השואה, סטטוס של הרב שי פירון, מנכ"ל תנועת הכל חינוך, תפס את לבי ולא מרפה. כי אפשר גם אחרת. אני מצטטת:

יש לי חלום:
ראש הממשלה מכריז:
"מעתה ועד סוף ימיהם יזכו מעט ניצולי השואה שעוד חיים איתנו והמעוניינים בכך לדיור מוגן על חשבון המדינה.
טובי המוסדות יארחו אותם ויעניקו להם שנים אחרונות מהנות, מלאות תוכן ומשמעותיות". ראש הממשלה הוסיף ואמר; " זו חובה מוסרית, יהודית וציונית, ואני לא מעלה על דעתי תמונות של עוני והשפלה לאלה שסבלו".

חלום. רק חלום.
למה??????

וזאת הממשלה. וזה גם אנחנו. כי דברים שהמדינה לא יכולה לתת. כמו חום ואכפתיות שבין אדם לאדם. כמו שהשורדים לא פעלו כדי להציל את עצמם ואת אחיהם מתוקף חוק. אלא מתוך מוסר וערבות הדדית. כתוב בפרשה שלנו: " מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" מה אתם רוצים מילדים שהתנהגו ככה וצחקו בהצגה? הם חלק מהצחוק של כולנו על ניצולי השואה.  

מי שדברים אלה נגעו לו בלב- מוזמן לעשות למען. להקדיש כמה שעות בחודש לטובת השורדים. קישור לאתר עמותת "עמך" 

השבוע- יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. כמה כאב, איזה אובדן, אילו תהומות אינסופיים של נתינה, אילו תעצומות נפש יש להורים, לאחים, לאחיות, לבנים, לבנות, לאלמנים, לאלמנות. במעגל הקטן שסביבי, אני מכירה לא מעט. ולבי בוכה ומודה על שהקריבו את היקר להם מכל. והם קדושים. וכשראיתי טלוויזיה, ובכיתי כל היום, רק כשספד על אחיו בחור שחזר בתשובה, עטור זקן שחור, פתאום זה היכה בי- ויזואלית וחזק כל כך. שראיתי כל היום עירוניים, קיבוצניקים, מושבניקים, עולים חדשים מכל ארצות תבל, אשכנזים, ספרדיים, לוחמים שאינם יהודיים- כולם חלק ממשפחת החברה הישראלית, ממשפחת השכול. ורק אחד נעדר משם, בצילה של תורה. יש חרדים שמתגייסים. אני יודעת. אבל רוב רובו של הציבור החרדי לא מתגייס. לא משלם את המחיר של החיים. ונהנה מהגנה שאני ומשפחתי וחברי מספקים לו, בחיים שלנו. ציבור שלם שמסתובב שאנן ולא כואב. אני לא מאחלת חלילה לאף אחד את השכול. אבל לא כולנו קדושים.

מי שרוצה, לדוגמה, להוביל טיולי אופניים עם נכי צה"ל, או לתת כתף בכל דרך- מוזמן. אתר ארגון נכי צה"ל.

ויום אחרי יום הזכרון- יום העצמאות. לא כולנו קדושים. כולנו חזירים, מטנפים בחוצפה, בזלזול, בשחצנות, בבהמיות את המתנה הכי יפה שקיבלנו- את המולדת. מזהמים את אותם נופים שרק אתמול בכינו על מי שמת כדי להגן עליהם. לחגוג זה אחלה. בשר- מי שאוהב וחי בשלום עם עצמו. אבל אין שום הצדקה מוסרית לטינופת. ופרשה שלנו, כשמדברים על חברה מוסרית ומתוקנת, מדברים בין היתר גם על איכות הסביבה, על מערכת היחסים בינינו לבין הטבע: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה':וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:" (ויקרא יט 25-23). אבל מה אכפת לי?! כולם חארות, גם אני.  ולא לוקחים ספסלים של הקרן הקיימת לישראל. זה נורא. זה מחפיר. זאת גניבה. " לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" (ויקרא יט פס' 11).  

מי שזה מזיז לו, וכואב לו ואכפת לו- אז קודם כל שינקה אחריו ושינזוף בילדים שלו כשהם לא מנקים. אני אפילו לא מפנה כאן לעמותה מסוימת. פשוט נהיה כולנו בסדר אז יהיה פה נקי.

ושיא השיאים- הפגיעה בבתי הפליטים בשכונת שפירא. יהודים?! מה קרה לכם?!! איזה בושה, במקום לחבק אדם שנמלט על חייו – כי קדושים אנחנו- אנחנו פוגעים בחייהם?! כי הם זרים? הם שונים? הם מלוכלכים? הם מסריחים? מתחיל להישמע לי מוכר.... גם לכם...?  קומץ הפעילים שהפגין נגד המעשה, נשא שלטים בהם כתוב: ואהבת לרעך כמוך. אני לא יודעת אם מישהו מהם בהכרח ידע, שהפסוק לקוח מתוך פרשת השבוע שלנו: " וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" . ואם היה עוד מקום על השלט או בלב, אולי כדאי להוסיף עוד פסוק מתוך הפרשה: : " וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ: כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (פס' 34-33)

אבל כאמור- מה זה משנה?

אם בא לכם להיות חסידי אומות העולם, ולהראות קצת חמלה ואנושיות כלפי אנשים שאמנם אינם יהודים אבל הם בני אדם, שגם נבראו בצלם ה', ואם זה לא נימוק רלבנטי, אז כיוון שגם הם בני אדם- ואולי גם אנחנו- אז מצרפת קישור לעמוד הפייסבק של "מרק לוינסקי"- שהקימו ומתחזקים אנשים שאכפת להם. אנשים שממש מרצונם על חשבונם ממרצם מטוב לבם מקדושתם- דואגים לאוכל לפליטים. בסיסי, לא? https://www.facebook.com/soup4lewinski

ואין שום קשר לממשלה, ושום הצדקה כי כולם ככה, ואי אפשר להטיל אחריות על אף אחד. אנחנו, קדושים כולנו, צריכים להתבונן במראה ולשאול את עצמינו האם אנחנו מוסריים והאם אנחנו פועלים על פי חוק. האם אנחנו פועלים לפי ערכים. האם אנחנו אלימים כלפי מי שחלש, מנצלים ופוגעים ודורסים, או משתמשים בתבונה ובחסד ובצדק ביכולות שלנו. האם אנחנו לא רואים ממטר כשאנחנו מגינים כמו אריות על חלקת האלוהים הקטנה שלנו- בזמן שאנחנו מחרבנים על חלקת האלוהים הקטנה של האחר- כי אני קדוש ממנו, וחשוב יותר, ואני כל כך חזק שכלום לעולם לא יקרה לי. ואלוהים מתחנן- אני ה' אלהיכם, בסוף כל פסוק כמעט בפרשה. בוכה, משווע לצדק לריסון לתבונה. אבל בריונים זורקים זבל ובקבוקי תבערה, לוקחים שוחד ופועלים במרמה, במסווה חליפות צוחקים על ניצולי שואה, ובשם החוק, בשם התורה ובשם האלוהים מתחמקים משותפות בהגנה על המולדת. ואולי גם קצת מתשלום מיסים. ושום אלוהים ושום ממשלה לא יעזרו לנו. רק אנחנו.

שבת שלום. קדושים תהיו.