פרשת תזריע מצורע. על נידוי מהמחנה. מי זה העם הזה שדורש צדק חברתי? אל תקרא לי עם.

בקיץ האחרון, כך נדמה היה- היינו כולנו אחד- היינו "העם".
העם דרש צדק חברתי. ונראה היה ש"כולנו" זה "אנחנו", וש"אנחנו" לא רק הרוב אלא "כולם". כולנו למען אותה המטרה- צדק חברתי. תחושת אופוריה נהדרת, אוהלים בכל מקום, עם ישראל יוצא מעבדות לחירות.
והנה, תם השרב הגדול, ובא הסתיו. חלף הסתיו ובא החורף. ועם החורף- ועדות, ציפיות, אכזבות. יש שטענו שהרווח הגדול של הקיץ הוא לא דיור בר השגה אלא המודעות של הציבור. ההתגייסות. הציבור התעורר. נהיה לנו אכפת ואנחנו מוכנים להתגייס ולעשות למען. והנה, סרו ענני החורף ובא אביב. ניצנים נראו בארץ. ניצנים חדשים -
ישנים. של ציבור ישן נושן, של ציבור שכבר הכרנו, של אנחנו- הרבה מאוד אנחנו. נפרדים ושונים. מקבילים ולא נפגשים. וברגע האמת- לא אוהבים ולא מאוחדים. אלא שונאים, ומתרשלים ולא סובלים אחד את השני.

פרשות "תזריע-מצורע" מדברות על החולה בצרעת- על הרחקתו מהציבור ועל דרכי ההיטהרות. ארבעה חולים בצרעת יש במקרא- מרים, אחות משה, אשר דיברה על אשת משה ושאלה איך ייתכן שמשה נושא אישה כושית, ולא עומד בחוקים שהוא עצמו קבע. במדבר יב פסוקים 2-1 : " וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה':"
שני ושלישי- נעמן שר הצבא הארמי (מלכים ב ה),
אשר היה איש גדול, ורק כאשר הקשיב לאנשים הקטנים ועשה מעשים קטנים- נרפא מצרעתו.
שלישי, מאותו סיפור, הוא גיחזי, נערו של אלישע, הנביא מירשאל שסייע לנעמן להירפא.
גיחזי חמד את המתנות שהציע נעמן לאלישע, והציג את עצמו כמי שמוסמך לקבלן. הצרעת- עברה אליו כעונש. הרביעי הוא עוזיהו מלך יהודה, אשר התערב בעבודת הכהנים וחשב שכמלך הוא יכול לעשות הכל. דברי הימים ב כו
19-16: " וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל: וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵה' אֱלֹהִים: וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת
לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:"


מדוע כל אלה נענשו בצרעת? מדוע יש לבודד את כולם מהמחנה, מהציבור? משום גאוותם. משום שלא ידעו את מקומם החברתי ונכנסו לתחום לא להם. אל מול היחיד שסרח- עומדת חברה, מגובשת בערכים שלה, שיודעת
להוקיע מתוכה את החוטא, כמו גם שיודעת לרפא, לטהר ולהמתין (במקרה מרים) עד לריפוי ולחזרה למחנה, אל תוך הציבור. הקונצנזוס על ערכי המוסר הוא בהיר וקוהרנטי. והאמון בין אדם לאדם הכרחי-המלך חייב לסמוך על הכהנים שהם ידעו לעשות את תפקידם ואסור לו להתערב. בתמורה- הכהנים חייבים להיות בקיאים ומעולים כדי שאפשר יהיה לסמוך עליהם. כמו שאני סומכת על רואה חשבון שלי, על השוטר, וההורים והילדים סוכמים עלי שאני כתבת ספרי לימוד טובים ראויים ונכונים.

מקרה מעניין נוסף לשאלת האחריות והערבות ההדדית הוא סיפור עכן והמעילה בחרם, בספר יהושע. מה הסיפור שם? ביהושע פרק ו, מתואר כיבוש יריחו, ושם היה צו לחרם מוחלט של הרכוש. בתחילת פרק ז, רגע
לפני הכיבוש הבא- של העי, מתברר לנו, לקוראים, שמישהו מעל בחרם יריחו. האם כיבוש העי – היעד הבא- יצליח? בוודאי שלא. המעילה היא הגורם לכשלון. מי מעל בחרם? נקרא את פסוק 1: "" וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם..." פרק ז פס 1 אז... מי מעל
בחרם? אחד לקח, כולם מעלו. מדוע כולם אשמים? המקרה, אירוע, מעמידים במבחן ומסייעים
לחדד ערכים ותובנות. בחברה שבה יש ופשע- כנראה שיש לגיטימציה לפשע. תחושה שלא יקרה
לי כלום. ולצורך העניין הפושע הוא רנדומלי. כי אף אחד לא מנע. ומהצד השני- אחריות
היחיד על החברה- כי מי שחטא פוגע בחברה כולה, בשמה הטוב, בערכיה, ופגיעה של ממש
בהשיגי החברה.

אז יש לפנינו שני מודלים. אחד, של אחדות הציבור אמון בין בעלי תפקידים בציבור. כאשר אחד חורג מתפקידו ופוגע בסדר החברתי- הוא מנודה מהציבור דרך צרעת, ורק כאשר יפנים את מקומו החברתי- יוכל לחזור.
מודל שני- של אחדות הציבור באחריות ובערבות ההדדית. החברה אחראית ואשמה בחטאו של
היחיד. והיחיד אחראי על הציבור. לא תמיד אפשר לנדות את החוטא ולהציל בכך את החברה.
לפעמים החברה כולה משאירה ומכילה את החוטא, ומשלמת מחיר .

אני מודה, שהאביב הזה, כתנועת מטוטלת לקיץ, מרסק עבורי את שני המודלים.
התרסק לי האמון בבעלי התפקידים. באמון שאנחנו חייבים לתת אחד בשני. איך יכול להיות שבית ספר מתרסק בגלל רשלנות של קבלן? רק בנס נמנע אסון. איך יכול להיות שעמוד תאורה מתרסק בגלל רשלנות של אנשי התאורה? והפעם לא נמנע אסון. בחורה צעירה שילמה בחייה. איך יכול להיות שאוטובוס סוטה ומרסק שני רכבים פרטיים וגורם למוות? ואנחנו לא מענישים את מי שנדחף בתפקיד של אדם אחר- כי כל אחד יכול לעשות הכל, ואנחנו לא מקפידים לעשות כל אחד את עבודתו במאה אחוז.
התרסק לי האמון באחריות ובערבות ההדדית שלנו כחברה. אין קונצנזוס על ערכים. ריבוי דעות הוא נפלא חיובי והכרחי. אבל חייב להיות תשתית של הסכמיות לבסיס ערכי משותף. ואנחנו חיים ביחד- ואני לא יודעת מה הבסיס הערכי המשותף שלנו, אם יש קולות התומכים בקצין שמכה מתנדב ברובה. קצין בצבא שחרט על דגלו את ערך טוהר הנשק, על כל חלקיו. מה הבסס הערכי המשותף שלנו אם זה ממש בסדר בעיני אנשים בחוף בוגרשוב
שחוברת נערים מזיינת בחורה? מה הבסיס הערכי המשותף שלנו אם המדד למקצועיות של בכיר
במשרד החינוך, היא עמדתו הפוליטית, ובמעשה בריונות פוליטי, הוא מותקף ומוקע- איפה
הדמוקרטיה המעשית ואיפה החינוך לערכי הדמוקרטיה? מה הבסיס הערכי המשותף שלנו, אם
יש טקסים גדולים לזכר השואה ויחס מחפיר מחפיר מחפיר כלפי ניצולי שואה שעוד חיים
איתנו? לא הממשלה, ולא אנחנו, האזרחים דואגים להם. רק אנחנו אשמים.
התרסק לי העם שדורש צדק חברתי. כי הבנתי פתאום שהעם- כל אחד מאיתנו
תכלס לא רוצה שידפקו אותו. וכל אחד דורש צדק חברתי לעצמו.מה זה צדק חברתי- שלא
ידפקו אותי. ואם אפשר לשלוף אצבע משאימה כלפי השלטון- יופי. ואם מישהו אחר מהעם
הזה דופק את הצדק החברתי שלי- אז אני אדפוק אותו. וכל דאלים גבר. וזה מפחיד אותי.
מאוד. אין לנו סנקציות חברתיות כנגד מי שחורג מהקונבנציות של החברה, כי אין הסכמה
על גבולות מוסר ברורים.

מזמינה אתכם לסדרת "קצרים בעלמא" איתי מה 29/4, בנושא חמישה נביאים מהתנ"ך- מי מסתתר מאחורי המסכה? לפרטים והרשמה https://www.alma.org.il/event.asp?pageid=92&id=194

מזמינה אתכם ליצור קשר עם ארגון "עמך" להתנדב כל השנה עם ניצולי שואה http://www.amcha.org/

שבת שלום
שלום חנוך. אל תקרא לי עם. זה מה שאני מרגישה כרגע.