פרשת כי תצא. עולמם השלם אך הלא מושלם של אנשי הגם וגם.

מתוך פרשת כי תצא:
לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. דברים כב 11.
אסור ללבוש בגד שיש בו צמר ופשתים יחדיו.
מדוע? אינני יודעת. הרבה הסברים.
יוסף בן מתיתיהו מסביר שכדי להבדיל בין בגדי הכהנים שהיו שעטנז לבין בגדי אדם רגיל- ואז פסול בדבר עצמו, במהותו, אלא לצורך האיסור ודרכו – יצירת הבדלה.
הרמב"ם מסביר שכדי להבדיל בין בגדי עובדי אלילים לבין בגדי ישראל. וגם כאן- אין רע בדבר עצמו.
הרב קוק מבחין אבחנה עניינית בין צמר שנלקח מחיה, ומסמל את המעשה הלא מוסרי, לבין הפשתן, שנלקח מהטבע. ובכל זאת- חמלה על החיות היא כמובן הגיונית, אבל מדוע לאסור על הערבוב?
הסברים מעולם הקבלה, מסבירים שלכל חומר יש את האיכות הרוחנית שלו, ואסור לערבב אותם. אם כך מדוע דווקא פשתן וצמר? למה לא לאסור קפה וחלב? או פרוזן יוגורט או שווארמה בפיתה- שמבצעים את אותו ערבוב בין חומרים.
חז"ל הציגו את איסור שעטנז כדוגמה של "גזרת מלך" שאין לה טעם.
ודווקא את ההסבר הזה אני אוהבת.
הסבר שמכיר בקיומם של שני דברים. הפשתן אינו אסור. הצמר אינו אסור. שניהם טובים וכשרים. שניהם מכירים זה בקיומו של זה, ויחד עם זאת אסורים בערבוב בתוך אותו המרחב. למה? ככה.
ואני חושבת על כל המעגלים שהעקרון הזה יכול להתקיים. וכמה סובלנות יש בו. וכמה הכרה ב"אחר", וכמה הכרה ב"עצמי", וכמה פרקטיות ביכולת לחיות חיים משותפים. בכל המעגלים- בזוגיות, במשפחה, בכיתה, בשכונה, בעיר, במדינה, בעולם.
היום כותבת על המעגל שלי הפנימי, שחי את השעטנז של כל מי שאני. שלקח לי זמן, אני מודה, להכיר בחלקים השונים שבי. שחיים זה בצד זה וכולם טובים וכשרים. ולפעמים המיצים שלהם מתערבבים, ולפעמים הם לא קשורים בכלל אחד לשני. ואסורים לערבוב באותו המרחב. והשלם הוא הדבר.
כתבתי את הטקסט שכשהיו אנשים שרצו לגהץ אותי. כתבתי כך:

עולמם השלם אך הלא מושלם של אנשי הגם וגם
אי שם בתוך העולם, חיים להם אנשי הגם וגם.
הם נראים כמו כל בני האדם
אבל לאנשי הגם וגם יש פגם.
הם רוצים גם ו.... גם!
הם אוהבים הכל ורוצים הכל.
וכל עץ נחמד ומפתה ונחשק והכל קצת רציני וגם קצת כמו משחק.
וכל פרי מתוק וכל דלת מכניסה וכל דרך מזמינה וכל ספר טומן סוד
והם רוצים הכל ואם אפשר אז עוד.

והם רצים בשדות האינסוף, של היופי והנוף
בדרך שכבר פעם נסללה, או בדרך חדשה שרק עכשיו מתגלה,
מטפסים על הר או צוללים בלי פחד
לפעמים לבד ולפעמים ביחד
מנגנים כמה צלילים ומציירים בקצת צבעים
וכותבים כמה מילים ועוד סודות נגלים
לפעמים נגמר להם האוויר וזה קצת מעייף
אבל לאנשי הגם וגם ככה הכי כיף

אך לפעמים, כשאנשי הגם וגם ממש נהנים...
והגם וגם כל כך כיף עד שזה נהיה מוגזם... אז...
פתאום, מולם, הם באים.
משום מקום,
בדממה נוזפת וקשה,
במבט עייף מאכזבה
נאלצים, בלית ברירה,
לעצור מיד את המסיבה.

מול אנשי הגם וגם עומדים אנשי הרק.
הם עומדים במין מבט גבוה ודק
משלבים ידיים ומתבוננים ממרחק
מצקצקים ומאבחנים את אנשי הגם וגם, ללא כחל ושרק:

הרי הם לא יודעים לבחור
הם לא יודעים מה הם רוצים
כמה עצוב ואומלל
לראות מולי אדם מבולבל

אנשי הגם וגם משלמים
כמה נורא הוא המחיר
טוב שאני כאן
רק על מנת להבהיר

הרי זה עניין קצת ילדותי
אולי אישיותי
ללא ספק בעייתי
ומזל שיש אותי

הרי אי אפשר לחיות כך את החיים
בגם וגם של ילדים.

אוח, כמה טוב שאנחנו בעולם
לעצור ומיד את אנשי הגם וגם,
הנה אנחנו, שולטים ביד רמה
במיומנויות הקשה של הבחירה
הנה ראו, את היכולת שלנו לוותר
כך מתנהג אדם בוגר
אפשר ללא ספק לחנך ולהרגיל ולאלף
ולהסביר מחדש לאנשי הגם וגם שאין צורך בשום כיף
הנה כולם מיד עכשיו
להיות במקום אחד
לנשום בקושי רב
להחזיק את הישבן מכווץ חזק
הנה ככה טוב, רק כמו אנשי הרק.

וגם אם תאמר שרק רצית להיות
וחשבת, שאם השבילים פתוחים, אפשר קצת להנות
אנחנו כאן כדי לקצוץ את זה לדק
הנה התייצבנו, כאן אנחנו, רק אנשי הרק

תרגילים:

עכשיו נפנה לארוחה, חד גונית אך מזינה:

מה את רוצה לאכול? סלט או פסטה או תפוח אדמה מוקרם?
גם וגם.
תבחרי.
לא רוצה לבחור. רוצה גם וגם. קצת מזה וקצת מזה.
את חייבת לבחור.
לא רוצה לבחור. רוצה גם וגם.
אז לא תאכלי בכלל!
אז לא אוכל בכלל.
חבל.

עכשיו נפנה לשעות הפנאי, כיף אחד בלבד ודי:

מה אתה רוצה לעשות?
לשחק בכדור ולראות סרט וללכת לים.
אי אפשר הכל. אי אפשר גם וגם
תבחר אחד בלבד.
אבל אפשר כדור בים ומשם לסרט, בטח שאפשר
אי אפשר תבחר אחד, היתר מיותר!
לא רוצה לבחור, רוצה גם וגם.
אז לא הולכים בכלל.
אבל ... חבל...

כעת נפנה לארגון החיים של אנשים מבוגרים, של אנשים רציניים.
יש להחליט
ולנקות את כל השיט:
תחליטי אם עצמאית או שכירה
אם מורה או בעלת עמדה בכירה
אם ענייה או עשירה
אם בכסף עניינך, או בחינוך או ביצירה.
עלייך לבחור בין שעות הפנאי לעבודה
ולהשתדל שלא להנות בשעה שאין זה ייעודה
ואין צורך לשחזר ולחזור על הסצינה המוכרת,
הנה שוב היא גדלה ועדיין לא בוחרת
חוץ מכל היום רק להנות- מי בדיוק היא רוצה להיות?


וגם אנשי הגם וגם, שחיים בעולמם השלם, שכמובן אינו מושלם,
עוצרים לרגע ולא מבינים.
מי הם האנשים המוזרים, הדקים, הרקים, הריקים,
שעומדים בצד הכביש ומכוונים את התנועה,
כאילו שהם שולטים בכיוון ובעוצמה של הזרימה ?
הם גם טובים וגם רעים
גם צודקים וגם טועים
גם יפים וגם מכוערים
גם קצת אמת וגם קצת משקרים
גם מפחידים וגם מצחיקים
קצת מלאים בעצמם וקצת ריקים בעצמם
ויש להם מראה קצת מוזר
לאנשי הרק בעולם האכזר
תמיד יש להם פנים מבוגרות
מכווצות וכועסות ומצמידים את הגבות
כאילו משהו קרה
אסון, או דרמה, או שחלילה וחס מישהו טעה בבחירה.

טוב, אלה היו רק אנשי הרק, שנתקעו פתאום בדרך, אולי התבלבלו
וכיוון שהם יודעים הכל, הם גם לא ממש שאלו
וזה נחמד כי אנשי הגם וגם- גם לא שאלו אותם
וממשיכים הם לקפץ בעולמם השלם, אך האף פעם לא מושלם.

אפילוג:
בצד הדרך, במרפסות, בבתים, פזורים אנשי גם וגם קצת יותר זקנים, שהיו וראו ורואים עוד עדיין. ויודעים מתי לכבד ומתי צריך לשים זין. עיניים טובות וחכמות ומפוייסות, ותרמילם גדוש ועצום ומלא בחוויות. וידיהם מיובלות מרוב מעשים טובים, ועל בגדיהם אלפי רבבים זוהרים, של מי שעשה ולמד ונפל וטעה והצליח ונכשל וידע ולא ידע. והם מתבוננים באנשי הגם וגם הצעירים, מנפנפים לשלום, מעודדים, מחבקים ומחזקים, ונותנים עצות ורעיונות לשיפורים. איך אפשר גם להסתדר גם לשרוד וגם להינות, גם וגם לטעום מהעולם, בעולם שלם, אך אף פעם לא מושלם.