איך אפשר לבקש "סליחה" מאל קנאי ונוקם ומקלל? האם יש בכלל סיכוי?
פרשת כי תבוא, מכונה פרשת התוכחה הגדולה, לפי שעון החול של המדבר- לקראת סיום נאום הגדול של משה והכניסה לארץ. לפי מחוגי שעון לוח הקריאה בתורה- קרובים לסיום מעגל הקריאה בתורה, עוד פרשות ספורות ניפרד ממשה ונתחיל לברוא עולם. לפי מחוגי לוח השנה העברי – אנחנו בימי סליחות, חודש אלול. לפי המחוגים הפרטיים שלי- סתיו כבר מזמן.
הפסקה הבאה סוקרת עניינים מרכזיים בפרשה: פרשת כי תבוא פותחת בטקס הבאת ביכורים עם הכניסה לארץ, במילים שאולי מוכרות לחלקנו מהטקסט של הגדת פסח: ) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: ) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וכו' מנהג יהודי קדום- לפתוח את חגיגות "כמה טוב" ב" בכמה רע היה לנו"- בהמשך- טקס מעשר הקשור בארץ, טקס חידוש הברית, ואחר כך רשימה מפתה ומפחידה של ברכות מחד ושל קללות מאידך. הברכות- מובטחות למי שישמע למצוות ה'- איזה ברכות? הלוואי עלי- בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: (ד) בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ.... יִפְתַּח יְהֹוָה לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ .... וברוח ראש השנה:
(יג) וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת ..."
פשוט כיף!
כאן מתחיל העניין של היום, למי שדילג:
ומיד לאחר מכן: הקללות- (דברים כח) אשר יבואו לא רק על מי שלא יעבוד את ה' ולא יקיים את המצוות, אלא על מי שלא יעשה זאת בשמחה ובטוב לבב מרוב כל... אוי ואבוי איזה קללות. רק דוגמאות, ונא לא לנסות בבית:
טז) אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה: ....(יט) אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ: ...
כג) וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל:...(כד) יִתֵּן יְהֹוָה אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ...כח) יַכְּכָה יְהֹוָה בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב:....(כט) וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ:
עוד כהנה וכהנה....
ואני לא מבינה- אנחנו בחודש אלול – חודש סליחות- למנהג הספרדים, והאשכנזים יצטרפו בתשרי, ויפה שעה אחת קודם. אמנם- עברות שבין אדם לחברו- יום כיפור אינו מכפר, לפי הרמב"ם אבל עבירות שבין אדם למקום- זה הרגע לבקש סליחה ומחילה. ממי?
ובכל יום, בתפילת עמידה, אומרים:
סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו, כי אתה אדוני טוב וסלח [וסלחן] ורב חסד …". זה לא האל של הקללות. זה גם לא האל שלא מרשה למשה להיכנס לארץ. מה זאת הנוקשות הזאת?
הרי הנחת היסוד של בקשת הסליחה- היא שמי שמולי- קשוב וסולח. והאל שמצטייר בסצינת הקללות- הוא לא אל רחום, לא אל חנון. משתמש במילים ארור, ועיוור ומוכה ואין מושיע.
ובסליחות, אנחנו שרים פיוטים: (קישור לאתר פיוט, כדאי כדאי)
אדון הסליחות / בוחֵן לבבות
גולה עמוקות / דובר צדקות
חטאנו לפניך – רחם עלינו.
איך אפשר להגיד על אלוהים שהוא אדון סליחות אחרי כל הקללות שבפרשת כי תבוא?
איך אפשר לקוות שהאל מלא סליחה וחסד, אחרי האיומים? אפשר אפשר לבקש רחמים?
ואם באמת מבקשים רחמים- באיזה חוצפה, אולי תמימות, אולי זחיחות ניגשים בבקשה לביטול ולמחיקת החטאים, מול מי שאיים בנחרצות וברצינות על מי שלא קיים מצוותיו. יאללה, בינינו, אתה רב חסד, אז חאלס עם האיומים?מה, עושים צחוק מהאיומים של אלוהים? מההבטחות שלו?
אז אם יש קללות ועונשים- אז אלוהים- תעמוד מאחורי זה, תהיה עקבי. ואם זה לא רציני- ואפשר להתארגן פעם בשנה על סליחות- ואל רחום וחנון האם שומע תפילה עבור אז ...למה כל האיומים? תהיה עקבי!
אני מבקשת להציע כמה כיווני מחשבה לדיסונאנס הזה.
אחד- מתוך הפרשה עצמה. הברכות והקללות אינם שרירותיים. הם כתוצאה מההתנהגות של האדם. תבחר בדרך כזו (לצורך הענין, בדרך המצות)- אז יבואו עלייך הברכות. תבחר בדרך אחרת (אי קיום מצוות)- יבואו הקללות. האל הוא רק מראה לבחירות של האדם. (לכן, אגב, כמעט בלתי אפשרי לבקש סליחה מגוף חיצוני – הרי האדם הוא הבוחר והוא החוטא והוא גם מקור הסליחה או הייסורים. אדם מול עצמו, ושב האל הוא מראה, או כלי).
שני- מושג שנקרא "13 המידות של ה'". בספר שמות, לאחר סצינת שבירת לוחות הברית על ידי משה, ה' מנחה את משה לקחת לוחות שניים, ולכתוב עליהם בדיוק מה שהיה כתוב בראשונים, ולרדת שוב לעם ולתת לעם את לוחות הברית- שיא של יכולת סליחה, של יכולת להמשיך הלאה ולתת הזדמנות שניה במלוא המובן. בלי קמצוץ ושאריות מפולניה. משה, בתגובה, מתפעל ומכנה את ה' בסדרת הכינויים הבאים: ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: (שמות לד 7-6). חלק מהתכונות הן "טובות" רחום וחנון.... וחלקן "קשות"- נקה לא ינקה (לא ימחוק את חטא). אז יש סתירה? איזה מן אלוהים הוא זה? במרכז הפסוק- שיווי המשקל, נקודת המרכז- "אמת". אין תכונה אחת באל. התכונה שיוצאת מהאל, היא בהתאם לאמת. התכונה מותאמת למציאות. אפילו בני אדם הבינו שלפעמים מתאים לסלוח ולפעמים מתאים לא לשכוח ולא לסלוח. השאלה, כמובן, מתי.
הסבר אחרון, מתחבר להסבר ששמעתי מאבא שלי לתפילת כל נדרי. שעל פניו, כל נדרי היא תפילה מרגיזה ביותר. אדם מבטל את נדריו, על בסיס קבוע פעם בשנה- כל הנדרים שלי מבוטלים. כל אותן התחייבויות כבדות משקל שהתחייבתי להן באמצעות מילים, הנה במילים אני מתיר. אפשר להמשיך הלאה.
אבי פירש לי את התפילה אחרת, ועם הפירוש הזה אני יכולה לחיות- את תפילת כל נדרי- לא אומר האדם, אלא אומר אלוהים לעצמו. כל הנדרים שהבטחתי, שאיימתי, כל העונשים שנדרתי שאביא עליכם, כל הקללות, כל האיומים, כל ה"ארור....ארור...." אם לא תקיימו את המצות, לא כל שכן בשמחה ובטוב לבב מרוב כל- כל אלה בטלים ומבוטלים.
שאחרת, איך יפתחו שערי שמים? ואיך יוכל לסלוח?
אדון הסליחות, נקמת הטרקטור. מופלא.
שבת שלום. מוזמנים לפזם, לבקש סליחה, לסלוח, להפיץ, להגיב, לקרוא שוב, לקרוא עיתונים של שישי. כל אחד שירגיש בנוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה