היום אנחנו חוגגים את ערב ראש השנה. איש ואישה, ילדה וילד – כל אחד ואחת בדרכו, ובמשמעות השונה שאנחנו מעניקים ליום. אני מבקשת לתת היום נקודה למחשבה, שיש בה גם איחול לשנה החדשה.

בתמונה- פרמגנט קטן מהעולם הגדול.

תמצית הדברים, לקצרים שבכם: אני מאחלת לכולנו להשתמש ביום זה כהזדמנות לבריאה מחודשת, ליצירה מחודשת של עולם; עולם פנימי, עולם חברתי, עולם של הרגלים, מעשים ומחשבות. הזדמנות לאמן את היכולת להתחדש, להעז, לצמוח. וזאת, כמובן, מבלי לומר דבר בגנות העבר, ומבלי פחד לאבד דבר מה. ליצור מציאות חדשה. להגיע למקומות שמעולם לא חשבנו שנגיע אליהם; בדמיון, במעשה, ברגליים. בנשימה עמוקה, בהנאה אמיתית. מאחלת לכולנו את החופש לחלום ולעשות, שרק אנחנו הסוהרים והמשחררים לו.

ועכשיו באריכות:

יום א בחודש השביעי (הוא חודש תשרי) היה במקורו, בתורה, יום תרועה. הענקת המשמעות של "ראש השנה" לתאריך הזה, היא מאוחרת- משמעות אותה אימצו היהודים שחזרו מגלות בבל.מה זאת אומרת?
בשנת 586 לפנה"ס, הוגלו אנשי ממלכת יהודה לבבל, אחרי כ- 50 שנה הם חזרו (הצהרת כורש- שיבת ציון). כשהם חזרו, הם הביאו איתם לארץ את לוח השנה הבבלי. המילה "תשרי" לדוגמה- מקורה באכדית "תשריתו" ומשמעותה- "התחלה".

וכך אנחנו חיים היום במקביל הכמה לוחות שנים- לוח השנה המקראי שמתחיל בחודש הראש בתורה- ניסן, ולוח השנה הבבלי- שמתחיל בחודש תשרי, ולוח השנה הגריגוריאני, שמתחיל מ ה 1 בינואר. וכל יש לנו הרבה ראשי שנים- כמו שאת ראש השנה ללימודים מציינים ב 1 בספטמבר, או ט"ו בשבט, או ראש השנה הפרטי של כ"א- יום ההולדת.

לא' תשרי, אם כך, אין משמעות היסטורית(בשונה, נגיד, מה' באייר שהוא תאריך היסטורי), או מהותית אבסולוטית מוחלטת שנובעת מתוכו. ולכן, דווקא משום כך, יום זה הוא כר פורה ודשן להענקת משמעויות ופירושים. בואו נראה מה יצמח...

"...אמר רב יוחנן בר חנינא כי בתשרי נברא העולם ובראשון בו נברא אדם הראשון, ביום זה נכנס לגן עדן וביום זה חטא וגורש ממנו (פרקי דרבי אליעזר, פרק יח; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין לח, ע"ב).

חז"ל מנסים להעניק ליום משמעות מיסטית, קוסמית- א תשרי הוא יום של בריאת האדם הראשון, יום של כניסה לגן העדן, ויום של חטא ושל עונש.

כלומר היום הזה הוא יום חגיגי של בריאת העולם, ויום חגיגי של כניסה לגן העדן, אבל בו בעת, יום זה הוא גם יום של חטא וגירוש. כלומר אין ערובה ביום, אין הבטחה בדבר. אין טוב אינהרנטי ביום הזה, אלא זה יום של הזדמנות.

‘ר' שמחה בונים מפשיסחה אמר לתלמידיו: כל אחד מכם צריך שיהיו לו שני כיסים , כדי שיוכל להשתמש בזה או בזה לפי הצורך. בכיס הימני מונח המאמר :"בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין פרק ד' משנה ה) , ובכיס השמאלי : אנכי עפר ואפר" (בראשית יח' 27) (מתוך מרטין בובר, האור הגנוז- סיפורי חסידים)

יש כאן ציר רוחב וציר אורך.
צר הרוחב- גם בסיפור שמביא בובר, יש את מימד האפשרות והיעדר הקביעה. מצד אחד- בשבילי נברא העולם. מצד שני- אנוכי עפר ואפר. אין משמעות מהותית, אינהרנטית לאדם, לכל אדם ולאף אדם- אלא יש כאן הזדמנות.

ובציר האורך- ציר בריאת העולם, ציר בריאת האדם. שניהם מתלכדים לאיזה תודעה בה אדם מרוכז כל כך בעצמו. משפט זה הוא במקורו סיום של קטע מהתלמוד שפותח במילים- לפיכך נברא אדם יחיד בעולם. אם אדם נביא יחידי, ובשבילי נברא העולם, אז מה זה אומר? זה מחייב את העולם או מחייב אותי ביחס לעולם? זאת עמדת כוח או עמדת חולשה? אז מי צריך לעבוד קשה עכשיו- אני או העולם? ואם העולם נברא בשבילי- זה קצת יומרני, לא? ואם העולם נברא בשבילי אז לא עבור אחר- או גם בשביל אחר? ועוד כהנה והכנה....

ואולי קצת, כל אדם כמו האדם הראשון לדברי חז"ל – זו משמעות של הזדמנות, של אפשרות. בשבילי נברא העולם- ואז... ואז אני יכול לעשות עם ההבנה הזאת מה שאני רוצה. ביחסי אדם-עולם. לשעבוד או לחופש. להקטנה או להגדלה. לזחילה או לריצה. לשפיפה או לתעופה.

הרב קוק, בו אני גרה, מביא כל כך יפה את הדברים:

"והנה ראש השנה 'זה היום תחילת מעשיך', מתעורר הכוח הקדוש כמו שהוא בעצם, כי זה חוק שיום ההתחלה נשארת בו סגולת הקיום." הרב קוק, ספר מדבר שור, הדרוש השמיני
או במילותיה הטובות, הלא מנחמות אך המדרבנות של יונה וולך:

החיים שיש לך/יונה וולך
החיים שיש לך
הם החיים שחיית
הבט אחורה בהבנה
מצא את נקודת הבראשית
הבריאה
ברא את עצמך
זה העולם הטוב ביותר
היחיד שתוכל לברוא
כל זה מצוי בתוכך
גלה אותו
התחל מהתחלה
הבט על חייך
כעל שיעור רע
על מה שהיה
כעל עונש
הרחקה
עמידה בפינה
נוקאאוט בסיבוב הראשון
תקן
כאחד שהבריא
כאחד שחלה

יונה וולך, 'החיים שיש לך', מתוך: מופע, הקיבוץ המאוחד: 1985. עמ' 32

נ.ב. כל יום הוא יום כזה. גם היום הראשון של השנה החדשה.
שנה טובה!