פרשת נוח- לשאלת האחריות האישית

ראשית- התנצלותי- לכל השואלים והפונים- בפרשת בראשית נסעתי לראות במו עיני את פלאי הבריאה ברחבי הארץ. בראשית אישית.

היום, פרשת נוח, אני מבקשת לקרוא את הפרשה דרך התימה של אחריות.

בתחילת הפרשה- ה' מחליט להעניש את כל הארץ, כי כל הארץ מלאה חמס, ואין הבדל בין אדם לאדם, ואין הבדל בין חיה לאדם, ואין הבדל בין האדמה לבין אדם- לא בהתנהגות, לא בדין האלוהי ולא בעונש:

"יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ עַל-הָאָרֶץ. {ס} יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת-הָאָרֶץ: " (בראשית ו)

אלוהים אדירים, הרי אתה בראת את היצור הזה! אמנם, כבר לקין נאמר שביכולתו לבחור- להרוג או לא להרוג את אחיו – אבל את החטא אלוהים ברא, ואת האפליה בין האחים, אלוהים יצר, אז אי אפשר להאשים רק את קין. ואם נלך אחורה- גם בסיפור גן העדן- אמנם נאמר לאדם לא לאכול מפרי עץ הדעת- אבל אלוהים שם את העץ בגן! גם את עצם הפיתוי, וגם את תוכנו- ידיעת טוב ורע. אז אי אפשר להאשים רק את האדם הראשון- אלוהים נטע שם את העץ! רוצה לאמר, שהאנושות אמנם הולכת ומדרדרת מבחינה מוסרית- אבל נדמה שאלוהים מעניש – את האדם, את קין, את האנושות כולה-משתולל מכעס! להשחית הכל! להשמיד הכל! אבל... אלוהים לא שואל את עצמו את שאלת האחריות על היצור הזה שהוא ברא. אולי יש באג בייצור?

ואז המבול. ואז נח נדרש לבנות תיבה כדי שהוא ומשפחתו וחיות נבחרות ינצלו- למה דווקא נח? "...כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה:" (בראשית ז 1)

למה בכלל להציל מישהו? שאלה טובה. זה אלוהים, הוא הרי יכול להשמיד עולם ולברוא חדש במחי ויאמר.
ואז יש מבול, ויוצא עורב וחוזר, ויוצאת יונה וחורת עם עלה זית, ויוצאת יונה ולא חוזרת.

והנה נח, המעשה הראשון שלו כאשר הוא יוצא מהתיבה, הוא מעשה של הבעת תודה- הוא מקריב קורבן. כלומר- שוב הוא הורג יצור חי... אז מה עשינו?! למה כל המבול היה טוב אם שוב האדם הורג יצור חי?
ואז, לראשונה, נדמה כי אלוהים מתבונן. התבוננות אמיתית ביצור שברא, והתבוננות פנימית בעצמו- והוא מבין- יצר לב האדם ... ובאותה נשימה גם לוקח אחרית- לא אוסיף לקלל עוד את האדמה...

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי." (בראשית ח 21)

רבים מדגישים בפליאה, כי הברית של הקשת בענן היא חד צדדית- ה' מבטיח שלא יהיה יותר מבול והאדם לא נדרש להתחייבות. בוודאי שלא- האדם בסדר גמור! בראו אותו, ואז בכל פעם יש בפניו מכשולים, פיתויים, בעיות- פעם עץ, פעם מנחה שה' לוקח רק לאח שלך. ולא האדם יצר את המכשולים האלה. ואז האדם בוחר – ובין אפשרויות הבחירה יש גם רע. ולא האדם ברא את אפשרויות הבחירה האלה. ואז האדם בוחר ברע- כי אף אחד לא לימד אותו אחרת. ואז אלוהים מרשה לעצמו להתעצבן!? להשתולל? להרוס הכל?! האדם בסדר גמור. אין, לא צריכה, ולא יכולה להיות ברית הדדית. אלוהים היה עד כה מחנך לא מוצלח, והוא זה שצריך להשתנות, כמבוגר האחראי.

ואז, מתוך ההבנה של אלוהים את אופי היצור שברא, ומתוך ההבטחה של אלוהים לקחת אחריות על העצבים המשתוללים שלו, אז בא שינוי בגישה החינוכית של אלוהים, בפרק ט.
ראשית- יש חוק קונקרטי ובהיר- מותר לאכול חיות. אסור לאכול את הדם. מי שיהרוג אדם ייענש עונש מוות, כולל חיות. לא רק כי אלוהים מבין שזה אופי האדם , אלא כי צריך להבהיר, כדי לעשות סדר שלא יגידו אחר כך לא אמרתי. ועוד דבר חשוב כאן- הוא האחריות האישית לעונש . שימו לב כמה פעמים מופיע הפועל לדרוש:

"וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם" (בראשית ט 5)

לא לחכות שכולם יחטאו ואז כולם ייענשו- אלא טיפול ממוקד בכל מקרה לגופו. נכון שגם לאדם הראשון ולקין הייתה אחריות, אבל הם היו לבד. נדמה לי שבתוך הקולקטיב, קל מאוד לאבד את האחריות, להגיד כולם ואחרי המבול.

ייתכן, ותחושת האחריות האישית וההבנה שיש לאחריות גם תוצרים חיוביים, של כוח, של יצירה, של קיום- הביאה אחר כך למגדל בבל. אולי מתוך היצור המחונך, יצא יצור יצרני, שרואה שיש קשר בין המעשים והתוצאות. יצור שמבין שיכולות להיות תוצאות חיוביות לפעולה שלו, ולחיבור הסינרגטי שלו עם עוד אנשים. טוב, זה שה' לא אהב את זה- זה כבר סיפור אחר...
נדמה לי, שהיו כאן שני מישורי שינוי של אחריות. אחד של אלוהים- שמפסיק להציב מכשולים ולהעניש- אלא לוקח אחריות על החינוך של היצור שברא. ושני של האדם- שבפעם הראשונה נדרש לאחריות אישית, בתוך ההמון, ומתוך רגש האחריות שנוצר בו, הוא גם מבין את הכוח שיש לו, בהשפעת המעשים שלו על חייו ועל חיי אחרים.

מצורף קישור לסרטון המתעד מפגש לימוד עם גיל קופטש בנאות קדומים, בנושא פרשת נח.
שבת שלום, מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ, לקחת אחריות.

מבול, רונה קינן.
והכל יקפא, פתאום, אם יהיה לנו רגע לעצור פבינת רחוב, לחבק ולעזוב, כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות, לאהוב פחות.