פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה , (בראשית כג 1- כה 18)

אני מבקשת לדבר היום על פערים. אסמן שלושה צירים של פער: פער אחד- בכל הקשור למידע על יצחק. פער שני- בכל הקשור למידע על שרה. ופער שלישי –הפער הרגשי בין אברהם לבין יצחק.

הפערים יוצרים תלמים קרקעיים בשדה הפרשה, תנועות טקטוניות של לוחות הסיפור, שבסוף הפרשה יתכנסו לפיצוץ מבוקר.

פער ראשון, בכל הקשור למידע שהטקסט מספק לנו על אודות יצחק. הפסוקים לא מספרים לנו את קורות יצחק מרגע השיבה הביתה לאחר העקדה, שם מסופר כי אברהם ויצחק חוזרים הביתה: : "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:" (בראשית כב 19) אם נקרא היטב את הפסוק, נשים לב כי שמו של אברהם מופיע פעמיים, הוא מוקד הסיפור, שהרי בתחילת הסיפור מסופר כי אלהים ניסה את אברהם. ועל יצחק, שלפני שניה היה קשור למזבח ואביו, והמאכלת בידו, עוד רגע שוחט אותו, עליו לא מסופר דבר. (פסוק זה לקוח מסוף הפרשה הקודמת- פרשת וירא).

בפרשת חיי שרה- מסופר על מות שרה :" א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. ב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ." מסופר על ההספד, על הבכי של אברהם, אבל לא מסופר על מה שיצחק חווה.

אחר כך מסופר על נערו של אברהם שהולך לחפש אישה ליצחק, והמצלמה עוקבת אחרי השליח ואחרי משפחת הסוחרים: האחים לבן ורבקה, אחרי העסקה המצוינת, אבל מתרחקת מיצחק.

ורק לבסוף, המצלמה שליוותה את רבקה ואת השליח, בחזרה לבית אברהם,מלווה אותם למפגש עם יצחק, ורק אז אנחנו פוגשים אותו. וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. סג וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים (בראשית כד).

משוטט בשדה. חז"ל מפרשים שהוא התקין את תפילת המנחה בהולכו בשדה. אבל ייתכן וסתם הלך בשדה. משוטט, מחפש נחמה, אמא מתה ואבא לרגע לא עוצר לדבר איתו על מה שהיה, רק עסוק בלקבור את אמא למצוא לו עצמו וגם ליצחק נשים טובות. 

פער נוסף הוא הפער בכל הקשור לשרה. הפסוקים לא מספרים דבר. האם ידעה שאברהם לוקח את יצחק כעולה? האם ניסתה לעצור אותם? האם סיפר לה אחר כך? כיצד הגיבה? מה אמרה ליצחק? מדוע מתה? מדוע מתה מיד לאחר העקדה? המון שתיקות. א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. ב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ. (בראשית כג 2-1)

חז"ל מפרשים, בשל סמיכות הפרשיות, כי שרה מתה מצער. המדרש מנסה למלא את הפער ומספר כי השטן, בטובו, שיתף את שרה בקורות הר המוריה:

"כשבא אברהם מהר המוריה חרה אפו של שטן שראה שלא עלתה בידו תאוות לבו תאוות לבו לבטל קורבנו של אברהם. מה עשה? הלך ואמר לשרה= אי שרה לא שמעת מה שנעשה בעולם? אמרה לו= לאו. אמר לה= לקח אישך הזקן לנער ליצחק והקריבו לעולה והנער בוכה ומילל שלא יכול להינצל. מיד התחילה בוכה ומיללת. בכתה שלוש בכיות כנגד שלוש תקיעות )של השופר( שלוש יללות כנגד שלוש יבבות )של השופר( ופרחה נשמתה ומתה )פרקי דרבי אליעזר, דף ע"ב, ע"ב, ורשא תרי"ב(

פער נוסף, ברמת הרגש- בין אברהם לבין יצחק. לקוניות התיאור של עקדת יצחק- מוכרת. שורת פעלים, ללא רגש של האב או של הבן. מעט רגש דולף מעיניו של אברהם עם מות שרה, כאשר הוא סופד לה (בוכה). אחר כך אברהם עסוק בעסקנות- סביב קניית מערת המכפלה,  סביב כלה ליצחק.  המון פרטיקה, המון מעשים. אין רגש.

ויצחק? מדוע יש כאן פער מהמקום הרגשי של יצחק? הרי בכל הזמן הזה, כפי שראינו, אין תיאור של יצחק, של רגשותיו, כיצד אפשר לדעת שהעסקנות של אברהם שונה ממה שעובר על יצחק? נגיע לפסוקים האחרונים של הפרשה.

בסוף הפרשה, מתלכדים כל צירי הפערים, ציר שרה המתה, ציר פער המידע על אודות יצחק, וציר הפער הרגשי בין אברהם העסקן לבין יצחק הרגשן:

" סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ." (בראשית כד).

בשקט, בעדינות, כל הצער של יצחק נאסף אל תוך האוהל. הוא לא עסקן כמו אבא שלו. הוא לא מוצא נחמה במעשים ובעסקאות (זו תכונה כנראה שמדלגת על דור). הוא משוטט, אבוד, אולי המאכלת עדיין מעל ראשו, מבקש מקלט לצער שלו על מות אמו. רק בסוף הפרשה, כשנדמה היה לנו ששרה כבר איננה, מתברר שהייתה שם כל הזמן, וצובעת את הקריאה בפרשה, פרשת חיי שרה, בנוכחותה המתמדת. יצחק, בשונה מאבא, עדיין לא סיים את תהליך האבל. אולי מעולם לא התחיל. ולפתע היעדר המידע על יצחק, כאשר המצלמה מתבייתת עליו, נכנס עם רבקה לאהל, מתנחם על מות אמו, צובעת אחורה את היעדר המידע על אודותיו, לא כדבר שפשוט איננו, אלא כנעדר נוכח ומורגש. אקדח טעון געגועים, משוטט בשדה, חומר נפץ, מוקש של רגש שיתפוצץ כל רגע, מתפרק לאט ומתנחם בזרועות רבקה.

Genesis, Mama
אולי זה השיר שיצחק שר בשדה, עד לבוא רבקה.

 שבת שלום .