פרשת בוא. רגע לפני יציאת מצרים. שיעור 2 בייעוץ ארגוני.

פרשת השבוע . פרשת בוא – שיעור 2 בייעוץ ארגוני. והפעם: מנהיגות ב 5 צעדים.

בתמונה- פרעה אומר למשה ולאהרון "קומו צאו מתוך עמי". מאיורי התנ"ך של האמן הצרפתי גוסטב דורה, מאה 19.

אלוהים משה ואהרון עובדים ביחד כצוות מיומן. עוד רגע מגיע רגע האמת. ארבה, ברד, חושך עוד רגע מכת בכורות. וההערכות לקראת היציאה. החלק הקל – היה לעשות ניסים ולעבוד מול פרעה. ניסים תמיד יש להם אפקט משכנע. ופרעה- ה' עצמו מודה שהוא נכנס ללבו ומשחק שם- לפעמים מקשיח את לב פרעו ולפעמים מרפה.

עכשיו- איך מארגנים אנשים שבמשך 400 שנה חיים בתודעת עבדות, איך משכנעים אותם לקום וללכת? איך מובילים אותם, איך יוצרים מהעבדים האלה קבוצה? אפילו- איך מארגנים אותם טכנית- לקחת את הדברים וללכת. איך מוציאים את ישראל ממצרים בחמישה צעדים?

צעד ראשון- בני ישראל צריכים לבדל את עצמם באמצעות סימון דם על המזוזות, כך אלוהים יודע לפסוח על בתיהם. נדמה לי שאלוהים לא ממש צריך את הסימון. אבל זה אקט ראשון של יצירת זהות עצמית- דרך הבידול וההכרזה. זה אני. ואני דומה וקרוב למי שסימן את עצמו- כמוני.

צעד שני- משה ואלוהים נותנים לבני ישראל את התחושה, שעכשיו, כרגע, בהווה החדש פעמי הזה שלנו- אנחנו עושים היסטוריה! ואומרים: וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.
זכרון? הרי אנחנו בהווה. אבל כן, קורה עכשיו משהו שעוד תזכרו.
דורות? איזה דורות? יהיה לנו המשך אחרי שנברח מפה? יהיה!
חג וחקת עולם- יש לכם חוק, מחבר, והוא נצחי. אתם חלק מקבוצה.

צעד שלישי- עניין המצות והחמץ
ואז מגיעה ההנחיה בדבר המצות- שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ... רק אחר כך מגיע ההסבר בעניין המהירות שהביא ליצירת לקרקרים ולא ללחם.
אבל גם כאן- יש מסרים ועקרונות מנחים לפעולה.
א- מסר מנהיגותי- של דאגה לצרכים הבסיסיים. יש אוכל. לא לדאוג- , תנאי אש"ל בסיסים- תקבלו. וזה קריטי לאדם שבורח. גם אם הוא עבד. גם אם הוא פליט.
ב- מסר של ניהול. קביעת סדרי עדיפויות. כרגע, בלחץ הזמן, חברים, צריך להחליט מה כן ומה לא, מה המינימום ההכרחי, ומה נמשיך בפעם אחרת. וגם זה מסר חשוב ומשמעותי בארגון האנשים. זה עוזה סדר ומרגיע.
ויש כאן עוד מסר ערכי חשוב בעיני- אין "חמץ" ו"כשר" אבסולוטית. אין טהור וטמא. יש הקשר, יש תזמון. וכרגע- לחם לא מתאים.

צעד רביעי- חזון עתידי, תמונה בהירה – לאן הולכים. חוסר הודאות לא מאפשר לאנשים להתקדם, יוצר התנגדות בהלה ופחד. ומשה, עדכ המ שהוא יכול, מצייר תמונה עתידית. גם ברורה וגם יפה.
וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ .....

צעד חמישי- והגדת לבנך. לכל אחד מהנוכחים, יש את האחריות לספר בדבר האירוע הזה שאתה חלק ממנו. יש לך תפקיד- והתפקיד הוא להגיד, לזכור, להנציח את הרגע הזה. באמצעות הדיבור, ההגדה, היצירה שנמשכת הלאה.

לסיכום - חמישה צעדים-
בידול וזהות
חגיגיות ושייכות
קביעת סדרי עדיפויות ודאגה לצרכים בסיסיים
יצירת חזון בהיר של עתיד
ויצירת תחושה שאתה חלק מנצח, ויש לך בו תפקיד.

בהצלחה. התרגשות לקראת יציאת מצרים בשבוע הבא!

השיר לפרשת "בוא", כמובן, מתבקש.

שבת שלום. מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ, לשיר ועוד.

נויה

פרשת וירא- האף תספה צדיק עם רשע? הרוב לא קובע.

האף תספה צדיק עם רשע? הרוב לא קובע

אנחנו מציינים בימים אלה 15 שנים לרצח יצחק רבין זכרו לברכה. במונחים של היסטוריה – כלום זמן, אפילו לא מצמוץ. וכבר עולים קולות של תיאוריות קונספירציה על הרצח, שכנראה כלל לא היה ולא נברא (בסרטו המצוין של גדי סוקניק, רצח רבין ימינה). אבל לא צריך להרחיק לכת למה שהמרכז רוצה לראות כפריפריה של עמדות (שאגב, סרטו של סוקניק מנסה לטעון שקולות אלה הולכים ומתקרבים לכיוון המרכז), כדי לערער את זכרון רצח רבין-קולות בתוך המרכז, בתוך הבית, בתוך מפלגת העבודה עצמה, קוראים להוריד את תמונתו ולבטל את עצרות הזכרון- מתוך נימוק של "עלינו להתקדם". מצוין. יום השואה וגם ט' באב שמסתתר אי שם באוגוסט- תיזהרו, אתם על הכוונת.

בסרט, אומר אחד המרואיינים, שלשים את כל המשקל של ההסתה כנגד רבין על אבישי רביב, על איש אחד, זה לא הגיוני. זה מוגזם. באמת- מה איש אחד כבר יכול לעשות? עד כמה איש אחד יכול לשנות את מהלך ההיסטוריה?

רשומה זו היא תרומתי הצנועה לחיזוק שרירי הזכרון והלמידה וההכרה בכוחו של איש אחד.

פרשת השבוע שלנו היא פרשת וירא. בין יתר האירועים שבה, מסופר על אירוע של משא ומתן בין ה' לבין אברהם. ה', לאחר שירד וראה כי אכן צריך להעניש את סדום ועמורה, נאלץ לנהל מו"מ תגרני עם אברהם. אותו בחור שבפרשה הקודמת פעל בדבר האל ללא ציוץ, לאל פקפוק- פונה לאלוהים בעזות מצח, בחוצפה ושואל: "... הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע... וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה "? כלומר אתה עתיד לעשות מעשה לא הגיוני, לא מוסרי. וממשיך אברהם, בסוג אחר של טענות. הפעם, לגבי אופיו ומהותו של האל: הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"? בניסוח אפילו מעט עוקצני, אומר אברהם לאלוהים, שהיה מצפה ממנו לקצת יותר....

תגובתו של אלוהים, מפתיעה במקצת. במקום להעמיד את אברהם במקום ולהתייחס בביטול לטענותיו- הוא מקשיב ומגיב: "וַיֹּאמֶר ה' אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם" הרי מה, אלוהים לא יודע אם יש או אין צדיקים בסדום ? ואלוהים צריך עצות מאברהם? ובכל זאת- חשוב, כנראה, לאלוהים להראות לאברהם שיש מקום ואפשרות לאדם הקטן למחות כנגד גזר דין. ושגם אלוהים מקשיב לטענות שיש בהן טעם, גם אם בסופו של דבר לא נמצאים אפילו עשרה צדיקים. יתרה מזאת, אם נזיז את הפוקוס מאברהם לעזרת הצדיקים הפוטנציאליים, שקיימים רק במסגרת הויכוח התיאורטי, אבל קונספטואלית הם קיימים- מתברר שגם קבוצת קטנה אבל חיובית, יכולה לגרום לשינוי משמעותי בעיר חוטאת. (כמובן שהשורה האחרונה היא חרב פיפיות, כי גם יגאל עמיר וחבר מרעיו, חשבו שהם הם הצדיקים בסדום, והשתמשו בדין רודף כדי להצידק מעשי הרוצח).

לאדם הקטן יש אפשרות להכריע גורלות, לשנות. ולא רק מנהיגות עצמית, על חייו שלו- כפי שהצענו בשיח אודות משה, בפרשת וזאת הברכה. אלא השפעה על מעגל רחב של אנשים. לאדם הקטן יש זכות להביע עמדה ולהתנגד (בדרכים לגיטימיות) להחלטות הגדולים, להחלטת הרוב, ואפילו, במקרה של אברהם, להתווכח עם אלוהים.

וזאת לא רק קריאה נאיבית להקמת עצומה בפייסבוק ולקוות שכמה שיותר אנשים יעשו "לייק", ומחר הרעיון יישכח. אלא אמירה המבוססת על ההיסטוריה. פעמים רבות, הרוב לא קובע.

הרצל, התנגד להחלטה שהתקבלה ברוב קולות בקונגרס הבוכים, וביטל באופן לא דמוקרטי בעליל את ההחלטה להקים את מדינת ישראל באוגנדה.
רוזה פארקס, בשנות ה – 50 בארצות הברית, שבחרה איפה לשבת באוטובוס, ושינתה את ההיסטוריה והביאה לביטול האפליה על רקע גזעי בארצות הברית.
מהטמה גנדי, יאנוש קורצ'אק, מרדכי היהודי ואסתר המלכה, רובין הוד, דוד בן גוריון, חסידי אומות העולם ועוד רבים וטובים- יחידים- שהעזו לגרום לשינוי.

אבל כוחו של היחיד הוא לא תמיד רק בטוב.

נזכרתי שוב ביגאל עמיר- -מה איש אחד כבר יכול לעשות? עד כמה איש אחד יכול לשנות את מהלך ההיסטוריה ?יחידים בכוחם גם להתאכזר אל דפי ההיסטוריה וחמור מכך- אל האנשים החיים בהווה.
זוהי תזכורת, ולא אחרונה: כשם שלכלל יש כוח על היחיד, ליחיד יש כוח על הכלל. ויש להיזהר ולהשתמש בו בתבונה.

ביום שישי, 5 בנובמבר, בשעה 18:30 נקיים בבר סלונה (רח' תרצה 17 ביפו) טקס פתיחת חודש. והפעם: קבלו את חודש כסלו! חודש טוב, בתכנית: הרהורים בנושא יהדות ודמוקרטיה- מהו דין רודף והאם הוא יכול להוות נימוק חוקי לרצח? נטעם קולות שונים בסוגיית היחיד והכלל במקורות מהתרבות העברית. ועוד- שירים ומוזיקה בהנחיית נתי ניב. שיהיה חודש טוב!



לאחר שמיעת השיר- אולי סוד הקסם במילותיו של נתן זך- ואני בעצם לא לבד. זה נותן הרבה כוח.

מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ, לבוא ביום שישי.
נויה שגיב.