פרשת בוא. רגע לפני יציאת מצרים. שיעור 2 בייעוץ ארגוני.

פרשת השבוע . פרשת בוא – שיעור 2 בייעוץ ארגוני. והפעם: מנהיגות ב 5 צעדים.

בתמונה- פרעה אומר למשה ולאהרון "קומו צאו מתוך עמי". מאיורי התנ"ך של האמן הצרפתי גוסטב דורה, מאה 19.

אלוהים משה ואהרון עובדים ביחד כצוות מיומן. עוד רגע מגיע רגע האמת. ארבה, ברד, חושך עוד רגע מכת בכורות. וההערכות לקראת היציאה. החלק הקל – היה לעשות ניסים ולעבוד מול פרעה. ניסים תמיד יש להם אפקט משכנע. ופרעה- ה' עצמו מודה שהוא נכנס ללבו ומשחק שם- לפעמים מקשיח את לב פרעו ולפעמים מרפה.

עכשיו- איך מארגנים אנשים שבמשך 400 שנה חיים בתודעת עבדות, איך משכנעים אותם לקום וללכת? איך מובילים אותם, איך יוצרים מהעבדים האלה קבוצה? אפילו- איך מארגנים אותם טכנית- לקחת את הדברים וללכת. איך מוציאים את ישראל ממצרים בחמישה צעדים?

צעד ראשון- בני ישראל צריכים לבדל את עצמם באמצעות סימון דם על המזוזות, כך אלוהים יודע לפסוח על בתיהם. נדמה לי שאלוהים לא ממש צריך את הסימון. אבל זה אקט ראשון של יצירת זהות עצמית- דרך הבידול וההכרזה. זה אני. ואני דומה וקרוב למי שסימן את עצמו- כמוני.

צעד שני- משה ואלוהים נותנים לבני ישראל את התחושה, שעכשיו, כרגע, בהווה החדש פעמי הזה שלנו- אנחנו עושים היסטוריה! ואומרים: וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.
זכרון? הרי אנחנו בהווה. אבל כן, קורה עכשיו משהו שעוד תזכרו.
דורות? איזה דורות? יהיה לנו המשך אחרי שנברח מפה? יהיה!
חג וחקת עולם- יש לכם חוק, מחבר, והוא נצחי. אתם חלק מקבוצה.

צעד שלישי- עניין המצות והחמץ
ואז מגיעה ההנחיה בדבר המצות- שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ... רק אחר כך מגיע ההסבר בעניין המהירות שהביא ליצירת לקרקרים ולא ללחם.
אבל גם כאן- יש מסרים ועקרונות מנחים לפעולה.
א- מסר מנהיגותי- של דאגה לצרכים הבסיסיים. יש אוכל. לא לדאוג- , תנאי אש"ל בסיסים- תקבלו. וזה קריטי לאדם שבורח. גם אם הוא עבד. גם אם הוא פליט.
ב- מסר של ניהול. קביעת סדרי עדיפויות. כרגע, בלחץ הזמן, חברים, צריך להחליט מה כן ומה לא, מה המינימום ההכרחי, ומה נמשיך בפעם אחרת. וגם זה מסר חשוב ומשמעותי בארגון האנשים. זה עוזה סדר ומרגיע.
ויש כאן עוד מסר ערכי חשוב בעיני- אין "חמץ" ו"כשר" אבסולוטית. אין טהור וטמא. יש הקשר, יש תזמון. וכרגע- לחם לא מתאים.

צעד רביעי- חזון עתידי, תמונה בהירה – לאן הולכים. חוסר הודאות לא מאפשר לאנשים להתקדם, יוצר התנגדות בהלה ופחד. ומשה, עדכ המ שהוא יכול, מצייר תמונה עתידית. גם ברורה וגם יפה.
וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ .....

צעד חמישי- והגדת לבנך. לכל אחד מהנוכחים, יש את האחריות לספר בדבר האירוע הזה שאתה חלק ממנו. יש לך תפקיד- והתפקיד הוא להגיד, לזכור, להנציח את הרגע הזה. באמצעות הדיבור, ההגדה, היצירה שנמשכת הלאה.

לסיכום - חמישה צעדים-
בידול וזהות
חגיגיות ושייכות
קביעת סדרי עדיפויות ודאגה לצרכים בסיסיים
יצירת חזון בהיר של עתיד
ויצירת תחושה שאתה חלק מנצח, ויש לך בו תפקיד.

בהצלחה. התרגשות לקראת יציאת מצרים בשבוע הבא!

השיר לפרשת "בוא", כמובן, מתבקש.

שבת שלום. מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ, לשיר ועוד.

נויה