פרשת בשלח. להרוג את הבריון שבתוכנו.

פרשת בשלח

נתמקד הפעם בסופה של הפרשה- במפגש בין ישראל לעמלק. או יותר נכון- במפגש בין הנצח לבין עמל- לבינינו. יש כאן בעיה קשה, ואני מקווה שסוג של פתרון.

התמונה: מתוך ילדי העולם מציירים תנ"ך. הקרב בין ישראל לעמלק.

הפרשה כולה, מספרת את קורות ישראל בצאתם ממצרים. תרגיל כמעט בלתי אפשרי במנהיגות עבור משה. תרגיל כמעט בלתי אפשרי בנאמנות עבור העם. כמעט בכל תחנה בה עוצרים- יש לעם תלונות- למה אין מים, למה הוצאת אותנו ממצרים, למה אתמול אמרת לנו שאסור לאסוף מן יומיים ברציפות והיום מותר? ומה זה בכלל שבת? יש לנו עוד פרשה שלמה עד אז! ומשה- חוצה את ים סוף, עמוד אש ועמוד ענן, הופך מים מרים למים מתוקים, מכה בסלע- ונדמה שלא משנה מה שהוא לא עושה- העם בוחן, כל הזמן- היש ה' בקרבנו אם אין....? ומשה, כל כך לויאלי לה'- רק אל ה' הוא צועק, בוכה, שואל. וה'- כל הזמן מחזק. ויהיה בסדר. לא עלייך, עלי הם מתלוננים.

ופתאום, בזמן שהעם עסוק בתלונות- משום מקום קופצים העמלקים ונלחמים בישראל. העמלקים, עם של נוודים, שכנראה חשו מאויימים מהקבוצה החדשה בנוף המדברי, שעושה הרושם שלפחות בחודשיים הראשונים היא שורדת- החליטו לתקוף את ישראל. גם כאן- מזה נעזר בכוחות ניסיים ומנצח במלחמה באמצעות הרמת יד. אקט של מנהיג שלא רק מנבא את הנצחון אלא גם קובע אותו.

ראינו כבר, כי אחת הטכניקות של המנהיגות, היא לתת לאנשים את התחושה שקורה כאן דבר גדול, שעכשיו כולנו נחקקים בקורות הנצח. אבל... בעיה... עם הנצח שנחקק עכשיו, לחלקנו ואני מקווה שלרובנו, פחות נוח: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם

ברגעים אלה, ניתן הצו למחות את זכר עמלק, כנקמה. צו שקורא להרוג אנשים, בגלל השייכות האתנית, בגלל הלאום שלהם.

ובספר דברים פרק ל- תזכורת: למחות, לנקום, גם כאשר אתה כבר הגעת למנוחה ולנחלה.
יז זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים. יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח..."

מה חטאם של עמלק? לפי ספר דברים- הם זינבו בנחשלים- בחלשים, במתקשים, כשהעם כולו עייף ויגע ו"לא ירא אלוהים"- כשאין בו אמונה, ואולי זאת נקודת התורפה המשמעותית ביותר. לפגוע במי שאין לו אמונה. הפרשן המלבי"ם מדגיש כי במתקפה של עמלק על ישראל היה רק רוע. הרי היו בדרך:" "לא הייתה לו שום סיבה מהסיבות שבעבורה ילחמו עם בעם".

הצו לחרם כל כך חזק וחצוב בנצח- אפשר לראות את הציפיה של שמואל הנביא לכך ששאול המלך יחרים , ישמיד, ולא יחמול על שום עמלקי- ממלך ועד בהמה. בתוגבה לכך ששאול משאיר וחומל- הוא מפוטר. שמואל א טו

אפילו במגילת אסתר, משוייך המן ה"רשע" לעמלקים באמצעות שיוך משפחתי לאגג, מלך עמלק. למה- כי עמלק הם רשעים ועשו לנו רע במדבר אז מותר לנו בכל עת להרוג אותם.
כאמור- לא נוח לי עם זה, עם צו שמתיר להרוג שלא לומר מעודד, שפוסק דין מוות על אדם בשל מוצאו, בשל דברים שאבותיו עשו אי אז במדבר, צו שלא מתיר מקום לסליחה או לשינוי.
לא נוח זה אנדרסטייטמנט. רע לי. רע ומר לי. לא רוצה להיות שייכת לקבוצה שמתירה להרוג קבוצה אחרת.

בחיפושי אחר פתרון לבעיה- מצאתי את הפירוש המהפכני ממש, של הרש"ר הירש.
"אל תשכח דבר זה, אם יבוא יום ותרצה להידמות לעמלק וכמוהו לא תכיר את החובה ולא תדע את ה', אלא רק תבקש הזדמנות, בדברים קטנים או גדולים, לנצל את עליונותך כדי להזיק לבריות. אל תשכח דבר זה אם יבוא יום ותבקש להסיר מלבך את תפקידך ואת שליחותך כישראל, שקיבלת על עצמך בקרב האנושות."
מה שצריך לזכור ומה שצריך למחוק - זה את יצר הבריונות שבנו. את המקום, את הרגע שאנחנו רואים מישהו עייף, נחשל, חסר אמונה ומרגישים עליונים עליו, ודורסים ודורכים את מי שאין לו דרך ויכולת להתגונן. בבתי הספר קוראים לזה "אפס סבלנות לאלימות"- מחיקה מוחלטת, ביד קשה, חרם מוחלט על האלימות כלפי ילדים אחרים. ושלא בבית הספר- הרגעים הקטנים האלה, שאנחנו עליונים על אחר כשקשה לו. שמנצלים חולשה כדי להרגיש חזקים. את זה- למחות. למחוק. לא להשאיר שום זכר. זה לא תמיד קל.

מצורף שיר ישן ומופלא של הסמית'ס שאומר את הדברים האלה רק באנגלית ויפה כל כך. בגיל 15 וגם היום- אגרוף בבטן. מתחת לוידאו- המילים. כדאי. שבת שלום. מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ, להפנים.

Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
And as I climb into an empty bed
Oh well. Enough said.
I know it's over - still I cling
I don't know where else I can go
Oh ...
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
See, the sea wants to take me
The knife wants to slit me
Do you think you can help me ?
Sad veiled bride, please be happy
Handsome groom, give her room
Loud, loutish lover, treat her kindly
(Though she needs you
More than she loves you)
And I know it's over - still I cling
I don't know where else I can go
Over and over and over and over
Over and over, la ...
I know it's over
And it never really began
But in my heart it was so real
And you even spoke to me, and said :
"If you're so funny
Then why are you on your own tonight ?
And if you're so clever
Then why are you on your own tonight ?
If you're so very entertaining
Then why are you on your own tonight ?
If you're so very good-looking
Why do you sleep alone tonight ?
I know ...
'Cause tonight is just like any other night
That's why you're on your own tonight
With your triumphs and your charms
While they're in each other's arms..."
It's so easy to laugh
It's so easy to hate
It takes strength to be gentle and kind
Over, over, over, over
It's so easy to laugh
It's so easy to hate
It takes guts to be gentle and kind
Over, over
Love is Natural and Real
But not for you, my love
Not tonight, my love
Love is Natural and Real
But not for such as you and I, my love
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can feel the soil falling over my ...
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can even feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can feel the soil falling over my ...