פרשת מקץ פוגשת את יוסף בבור הכלא המצרי. יוסף כבר פתר את חלומות שר האופים ושר המשקים- והוא מחכה שמישהו שם למעלה ייזכר בו.
מתברר שלא רק יוסף יודע לחלום- אלא גם פרעה, מלך מצרים. המלך חולם חלום מוזר ביותר- שבע פרות רזות ושבע פרות שמנות עולות מן היאור- ובאופן מנוגד להגיון- הרזות אוכלות את השמנות- ואל נודע כי באו אל קרבן.
שוב –חלום- שיבולים דקות ושיבולים בריאות וטובות – עולות בקנה אחד- והדקות אוכלות את העבות.
חלום מוזר, מטריד- ופרעה מרגיש כנראה משדובר בחלום אחד- שום חרטום לא נותן פתרון... החלום מטריד... ושר האופים נזכר בבחור מהכלא- יוסף!
ויוסף, בעל החלומות, פותר את החלום! ומסביר לפרעה שעתידות לבוא שבע שנים טובות, ואחריהן שבע שנים רעות שיאכלו את השנים הטובות – כמו בחלום!
והפעם- יוסף לא רק בתפקיד חולם, ולא רק בתפקיד של פענוח- אלא גם בתפקיד מעשי- הוא מציע לפרעה תכנית כלכלית המבוססת על המידע המודיעיני על התכניות של אלהים,תכנית בה במשך שבע שנים פרעה יגבה מיסים בצורת תבואה- וכך יאגור תבואה במחסני הממלכה, ואחר כך, בשנות הרעב- הוא ימכור- לא יחלק- לא מדובר במדינת רווחה- הוא ימכור למצרים ולתושבי האיזור- את היבול שהם עצמם שילמו כמס.
הנס- ההתגלות, החלום ההזכרות ביוסף בעל החלומות, היכולת של יוסף לפענח. אבל נס וחלומות זה לא מספיק- צריך אדם שיבנה תכנית, ייקח אחריות ויהיה מנהיג.
בהמשך הפרשה- בשבע שנות הרעב, גם משפחת יעקב מכנען- סובלת מהרעב, והאחים יורדים להביא אוכל ממצרים. הם לא מתארים לעצמם שמשנה למלך המצרי שיושב מולם הוא אותו יוסף, שהם זרקו בבור בשנאה לפני שנים. יוסף מזהה אותם כמובן, אבל עדיין לא חושף עת עצמו... הוא משחק איתם, אולי מענה אותם, אולי בודק אותם, אולי נוקם אולי מתכנן תכנית . הוא מאשים אותם בגניבה, אוסר את האח שמעון, ואומר שהוא ישחרר אותו מכלאו- רק אם יביאו את האח הקטן- בנימין. האחים חוזרים לאבא יעקב – שמתנגד להוצאת בנימין הקטן מתחת כנפיו. ובצדק- כי בן אחד של רחל כבר מת. כי הוא יודע שצריך להיזהר מהאחים האלה, מהבנים שלו. לא תמיד בטוח להסתובב במחיצתם.... מה עושים? זה נס שיוסף חי, נס שהם עוד רגע, בפרשה הבאה, ייפגשו, ויוסף יפגוש את אבא- אבל בינתיים-אבא יעקב לא מרשה לקחת את בנימין- מעכב את העלילה ומסכן את המפגש!
ואז- יהודה- לא מחכה לניסים- אומר לאבא, אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ--מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ – אני אחראי באופן אישי לבנימין. כדי שנס המפגש יתרחש- צריך את עזרתו של יהודה, את המנהיגות, את ההתערבות האנושית- את כוח המנהיגות.
למה קראנו את הפרשה דרך הדיאלוג בין מרכיבי הנס והאחריות אנושית?
בין היתר- משום שאלה המרכיבים של סיפור חנוכה- סיפור אחד- היסטורי- מספר על ניצחון המכבים את היוונים וביטול הגזרות. סיפור שני- מאוחר, מציג נרטיב של נס- נס פך השמן.
ואולי כך גם בחיים שלנו- צריך לקחת אחריות, מנהיגות, לתכנן תכנית ולהוביל אותה. ויחד עם זאת- תמיד לקוות לנס. אלא לא מילים. באמת - תתבוננו רגע בחיים שלכם. מה אתם רוצים להשיג? צריך באמת לקוות לטוב, להאמין ולהיות מלא באופטימיות. וצריך גם לעשות, לפעול, להיות אחראי ולקדם את העניינים. כך נדמה לי.
מתברר שלא רק יוסף יודע לחלום- אלא גם פרעה, מלך מצרים. המלך חולם חלום מוזר ביותר- שבע פרות רזות ושבע פרות שמנות עולות מן היאור- ובאופן מנוגד להגיון- הרזות אוכלות את השמנות- ואל נודע כי באו אל קרבן.
שוב –חלום- שיבולים דקות ושיבולים בריאות וטובות – עולות בקנה אחד- והדקות אוכלות את העבות.
חלום מוזר, מטריד- ופרעה מרגיש כנראה משדובר בחלום אחד- שום חרטום לא נותן פתרון... החלום מטריד... ושר האופים נזכר בבחור מהכלא- יוסף!
ויוסף, בעל החלומות, פותר את החלום! ומסביר לפרעה שעתידות לבוא שבע שנים טובות, ואחריהן שבע שנים רעות שיאכלו את השנים הטובות – כמו בחלום!
והפעם- יוסף לא רק בתפקיד חולם, ולא רק בתפקיד של פענוח- אלא גם בתפקיד מעשי- הוא מציע לפרעה תכנית כלכלית המבוססת על המידע המודיעיני על התכניות של אלהים,תכנית בה במשך שבע שנים פרעה יגבה מיסים בצורת תבואה- וכך יאגור תבואה במחסני הממלכה, ואחר כך, בשנות הרעב- הוא ימכור- לא יחלק- לא מדובר במדינת רווחה- הוא ימכור למצרים ולתושבי האיזור- את היבול שהם עצמם שילמו כמס.
הנס- ההתגלות, החלום ההזכרות ביוסף בעל החלומות, היכולת של יוסף לפענח. אבל נס וחלומות זה לא מספיק- צריך אדם שיבנה תכנית, ייקח אחריות ויהיה מנהיג.
בהמשך הפרשה- בשבע שנות הרעב, גם משפחת יעקב מכנען- סובלת מהרעב, והאחים יורדים להביא אוכל ממצרים. הם לא מתארים לעצמם שמשנה למלך המצרי שיושב מולם הוא אותו יוסף, שהם זרקו בבור בשנאה לפני שנים. יוסף מזהה אותם כמובן, אבל עדיין לא חושף עת עצמו... הוא משחק איתם, אולי מענה אותם, אולי בודק אותם, אולי נוקם אולי מתכנן תכנית . הוא מאשים אותם בגניבה, אוסר את האח שמעון, ואומר שהוא ישחרר אותו מכלאו- רק אם יביאו את האח הקטן- בנימין. האחים חוזרים לאבא יעקב – שמתנגד להוצאת בנימין הקטן מתחת כנפיו. ובצדק- כי בן אחד של רחל כבר מת. כי הוא יודע שצריך להיזהר מהאחים האלה, מהבנים שלו. לא תמיד בטוח להסתובב במחיצתם.... מה עושים? זה נס שיוסף חי, נס שהם עוד רגע, בפרשה הבאה, ייפגשו, ויוסף יפגוש את אבא- אבל בינתיים-אבא יעקב לא מרשה לקחת את בנימין- מעכב את העלילה ומסכן את המפגש!
ואז- יהודה- לא מחכה לניסים- אומר לאבא, אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ--מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ – אני אחראי באופן אישי לבנימין. כדי שנס המפגש יתרחש- צריך את עזרתו של יהודה, את המנהיגות, את ההתערבות האנושית- את כוח המנהיגות.
למה קראנו את הפרשה דרך הדיאלוג בין מרכיבי הנס והאחריות אנושית?
בין היתר- משום שאלה המרכיבים של סיפור חנוכה- סיפור אחד- היסטורי- מספר על ניצחון המכבים את היוונים וביטול הגזרות. סיפור שני- מאוחר, מציג נרטיב של נס- נס פך השמן.
ואולי כך גם בחיים שלנו- צריך לקחת אחריות, מנהיגות, לתכנן תכנית ולהוביל אותה. ויחד עם זאת- תמיד לקוות לנס. אלא לא מילים. באמת - תתבוננו רגע בחיים שלכם. מה אתם רוצים להשיג? צריך באמת לקוות לטוב, להאמין ולהיות מלא באופטימיות. וצריך גם לעשות, לפעול, להיות אחראי ולקדם את העניינים. כך נדמה לי.
שבת שלום!
