פרשת שופטים. מדוע מגבילים את כוחם של המנהיגים?

פרשת השבוע – פרשת שופטים.
הימים האחרונים, בשילוב עם הפרשה, מציפים הרבה מחשבות והרהורים בסוגיות של מנהיגים ומנהיגות.
אפשר לראות בפרשה מעין חוברת מכרזים – לבעלי התפקידים הדרושים בחברה תקינה, בחברה שיש בה חוק וסדר.
דרושים: שופטים, שוטרים, מלך, כהנים, נביאים, צבא, עדה וזקני העם- פונקציות רבות, בעלי תפקידים בחברה.
היינו מצפים שבצמוד לכל בעל תפקיד, תהיה רשימה של הסמכויות הנובעות מתפקידו ושל ההנאות הנובעות מתפקידו –
מה שכרו, מה כוחו, מה הפריבילגיות הנלוות לתפקיד, איזה רכב נלווה לתפקיד, איזה מחשב, מה תקציב הלשכה, האם מגיעה לו חסינות וכדומה. ואם לא- אז רשימת הסמכויות. מה מותר לו?
אבל לא...אין טובות הנאה, אין שכר, אפילו לא פירוט החובות- אלא רק איסורים והגבלות:
שופט- אסור לו לקחת שוחד.
מלך- אסור לו להרבות בנשים , בכסף בזהב, ובסוסים- ואסור לו, שלבו יתרומם מעל אחיו
כהן- אנשי שבט לוי, שמשכורתו בעבור מתן שירותי דת ניתנת באמצעות תרומות של יתר השבטים- אין לו נחלה משלו- אין לו אוכל עצמאי- גם הוא מוגבל- לא כל מה שבא לו לקחת- חלקים מאוד מסויימים.
צבא- סצינה של לשכת גיוס שקודם כל פוטרת מגיוס- מי לא יכול לשרת בצבא- מי שטרם בנה בית, טרם נישא לאישה, טרם חלל את גפנו, ובכלל- מי שפחדן. ועוד- מה אסור בצבא- אסור להתנפל מיד על עיר, אלא ראשית להציע לה כניעה. אם צבא תוקף עושה מצור על עיר- אסור לחסל את עצי המאכל. רק איסורים כל הזמן, במקום שישה אפשר להילחם ככה בכיף.
והנביא? איסור על נבואת שקר ושרטלנות במקצוע. איך יודעים מי נביא שקר- מאוד פשוט- דבריו לא מתקיימים. והוא עצמו ימות.
וגם בסיפור עגלה ערופה- זקני העיר כבעלי תפקידים. לא יכולים להשאיר מקרה מוות- עלום, בלי פתרון. מישהו חייב לקחת אחריות.

כל בעלי התפקידים, כל פונקציות ההנהגה בחברה מתוקנת- החוק לא מדגיש את סמכויות הכח שלהם, ואת שכרם ואת הפריבילגיות הנלוות לתפקיד- אלא את ההגבלות שלהם.

מדוע? אין כבוד והערכה לאנשי ציבור? לאנשים שלוקחים על עצמם את עול ההנהגה? לא סומכים עליהם?

תשובה ראשונה היא- לא. באופן פרדוקסלי- לא סומכים עליהם. למה? לא בגלל מה שהם עשו. אלא בגלל מה שהם יעשו. לכן שמואל הנביא היסטרי בשמואל א פרק ח, כאשר העם מבקש מלך, והוא מצייר להם תסריט עתידי של התשעבדות העם למלך. בהגדרה, אדם שיש לו כח, שיש לו נגישות לאוצר, שצריך לקבל החלטות שקשורות באנשים- מועד למעילה, לכשלון, לטעות. לא כי הוא לא בסדר- אלא כי הסיטואציה מזמנת את הדבר, יש פיתוי מעצם המיקום והכוח. אנשים נהיים מספרים, כסף קופץ מארנק לקופה, לחיצת כפתור הופכת למלחמה. בשונה מאזרח רגיל, למנהיג יש כח, כל תזוזה שלו משפיעה על מעגלים רחבים, שלפעמים הוא לא רואה את סופם. והשררה מונחת לפתחו. ולכן צריך הגבלות, ופיקוח והגבלות. כי גם המלך שלמה מתחיל ברגישות ובחכמה לשתי נשים זונות שבאות לפניו בשאלת חיים, ומסיים את תפקידו עם אלף נשים, כסף, זהב, סוסים, עבודה זרה ותהום בינו לבין המלך הצעיר ששפט והתפרסם כחכם מכל אדם במשפט המפורסם....

תשובה שניה- כן! כשחז"ל מדברים על נושא המנהיגות, ומשווים מנהיגים שונים בסיפורי המקרא- מסכמים ואומרים- שמי שנתמנה פרנס על הציבור- גם אם הוא קל שבקלים- כמנהיג- צריך לנהוג בו כאביר שאבירים, ולקבל אותו כמנהיג. מתות מסכת ראש השנה, תלמוד בבלי, דף כה עמוד א: "שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו - כמשה בדורו, בדן בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים".

אז מה משתמע מכאן? שמתפשרים על ההנהגה? ואולי גם הפרשה רומזת לפשרה....? "וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל-הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט ..." (דברים יז 9)
מדוע כתוב אשר יהיה בימים ההם? מה, אני יכולה לפנות למנהיג שאינו בימים שלי? לשופט שיהיה בעתיד, או היה בעבר? ברור שאלך אל השופט שבהווה שלי. קצת מרגיש כמו פשרה- תסתפק במנהיגים שיש כרגע.

פירוש רשי מחזק את תחושת הפשרה- "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו - אתה צריך לשמוע לו . אין לך אלא שופט שבימיך." זה מה יש ועם זה תסתדר...

לדוגמה- אם בעבר היה נהוג להעריך מנהיג לפי פרמטרים כמו שירות צבאי, הנה קמו לנו מנהיגים שלא נמדדים בפרמטר הזה. שעושים שירות לאומי למען האומה בדרכים אחרות, לא כל שכן שקיבלו פטור משירות צבאי בדין, שאגב היה עובר גם את לשכת הגיוס של הפרשה שלנו.

אז מה יצא מדברי חזל ומרשי- שצריך לקבל כל מנהיג? להסתפק במנהיגות מעצם היותה? אסור להביע ביקורת? אסור להוביל מחאה? כל מנהיג- אביר, ועלינו לשתוק?
ממש לא.
והפסוק הזה- על שופט אשר יהיה בימים ההם- הוא אולי לב העניין- שמחבר בין הקבלה של המנהיגות לבין עניין ההגבלות על בעלי התפקידים. אסביר:
א.שופטים, בעלי תפקיד – הם זמניים. מוגבלים בזמן, הם אינם אמת נצחית אחת על זמנית, אלא מנהיגים מתחלפים, בשר ודם. (ולא משנה אם הקורא מאמין בקיומו של אל נצחי מחוקק. מוסכם על כולנו ששלטון אנושי במהותו אינו נצחי)
ב.תחת הכותרת "מנהיג"- יכול להיות פעם משה, פעם יפתח- זה עילוי וזה כסיל.לבעלי התפקידים, יש תפקיד מכריע בעיצוב חיי היומיום של החברה אותה הם מנהיגים. ואנחנו צריכים את המנהיגים שיובילו. הרי לא כולנו היינו יכולים להיות ראש הממשלה, או שר האוצר, או ממנהיגי המחאה החברתית. כראיה – רובנו לא. יש הסכמה עקרונית של החברה, כל חברה, לקבל את המנהיגות, אחרת לא הייתה זו מנהיגות.
ג. כיוון שהמנהיגים אינם בוראי אמת נצחית (סעיף א), וכיוון שיש הסכמה עקרונית לקבל מנהיגות- וכיוון שאנחנו, כציבור, חייבים להיות מסוגלים לסמוך על ההנהגה, ולקבל אותה כסמכות (סעיף ב)- דווקא משום כך חייבים להיות איסורים, חייבות להיות הגבלות. ולכן- המנהיגים הם אינם מעל החוק, אינם מעל העם- אלא מחוייבים שבעתיים. חייב להיות מנגנון של פיקוח על ההנהגה. מה שקוראים בדמוקרטיה- הפרדת רשויות, מה שקוראים במקרא "לבלתי רום לבבו מאחיו".
שבת שלום. מוזמניים לקרוא, להגיב, להפיץ לחשוב, להפגין. ניפגש בכיכר המדינה, כשמו כן הוא. מוצאי שבת 21:00..

פרשת שופטים- משימות חיים

פרשת שופטים -משימות חיים
דברים דברים טז,יח-כא,ט

פרשת שופטים מביאה נושאים רבים, הקשורים להתנהלות בחברה: לא רק הנחיות כלליות בנושא מוסר, משפט דין וצדק, אלא גם פרקטיקות- איסור לקיחת שוחד, איסור עבודה זרה, התנהלות בעת מלחמה, התנהלות במקרה של מקרה רצח שאין יודעים מי אשם ("עגלה ערופה"). רגע... אלה הפרקטיקות של החיים? שוחד, עבודה זרה, רצח ומלחמה? אי אפשר לכתוב חוקים קצת יותר לבביים? נגיד, אולי "תן חיוך זה בחינם" או משהו כיפי כזה?

חוק, במהותו, לא מגדיר מה מותר. החוק "מגדיר"- כלומר- שם גדר סביב המותר ומגדיר את גבולות האסור. ומתוך הלאו יש ללמוד על ההן. מתוך האסור יש ללמוד על המותר. לא רק בפרקטיקות, אלא גם על הערך העומד בבסיס החוק.
הדוגמא המובהקת והפשוטה ביותר:
מה אסור? "לא תרצח".
מה מותר? לאפשר לחיות.
ערך מרכזי? ערך החיים.

נתמקד לרגע בחוקי המלחמה, המופיעים בדברים פרק כ, וננסה דרך ה"לא"- ללמוד מה "כן", מה הם הערכים המרכזיים של החברה.

חוקי המלחמה, בין יתר הדברים, מגדירים מעין "לשכת גיוס"- מי מחוייב בשירות ומי פטור.

הם מציינים שלושה מקרים:
אדם שבנה בית חדש ועדיין לא חנך אותו- פטור משירות.
אדם שנטע כרם וטרם חילל אותו- -פטור משירות.
אדם שהתארס עם אישה וטרם התחתן איתה- פטור משירות.


ה וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל-הָעָם לֵאמֹר
מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ.
ו וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ.
ז וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה.
(דברים כ)

המשותף לכל המקרים- הפטורים משירות הם אנשים שהתחילו ועדיין לא סיימו "משימות חיים"- בית, אדמה, משפחה. המחויבים לשירות- אנשים שכבר יש להם בית, משפחה, נחלה.
משימות אלה, נחשבות במקרא למשימות החיים המרכזיות של אדם, עד כדי שבדברים כח, המכונה, פרק הברכות והקללות, זוהי אחת מהקללות (פסוק 30)
"אִשָּׁה תְאָרֵשׂ, וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה)--בַּיִת תִּבְנֶה, וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹ; כֶּרֶם תִּטַּע, וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ."

חוק נוסף בדברים כד, פסוק 5 מתייחס לכך. הפעם החוק חורג ממנהגו ולא מתאר רק מה אסור, אלא גם מחייב את החתן לשמח את אשתו : "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח"

איזה מן הגיון מוזר! מדוע לשלוח לשירות צבאי אנשים בעלי בתים? מדוע לא לשלוח לשירות צבאי נערים צעירים בני 18 שעוד לא עשו דבר?

להבנתי, שלוש תשובות לכך, תשובות המבטאות את הערכים העומדים בבסיס החוקים.

האחת- בהיבט הצבאי: החוק פוטר משירות צבאי את מי שיש לו למה לדאוג בבית. בהמשך הפסוקים, המקרה האחרון, פוטר משירות את הירא ורך הלבב "...יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ." לפי פרשנים- מדובר על מקרה רביעי,הפחדן, שעלול להמיס את לבב אחיו- אלה הנתונים להשפעה, כיוון שיש להם למה להתגעגע בבית.... כלומר, הנימוק הוא נימוק צבאי, ענייני. אנחנו לא צריכים במחלקה פחדנים ואנשים שעסוקים בדברים אחרים, שאינם מלחמה.

במעגל החברתי הרחב; פן ימות במלחמה ואיש אחר.... החוק חושב לא רק על הצבא, לא רק על המלחמה. אלא בטווח זמן ארוך יותר, מתייחס לחיים שאחרי, לחברה שחוזרת למצב נורמלי לאחר ימי המלחמה. אי אפשר לחיות בתאים משפחתיים "פרומים", התחלות שמישהו התחיל ואחר המשיך. חברה יציבה היא חברה שמובנית מתאים משפחתיים.

ומעגל אחד נוסף, אישי, שאני אוהבת. מתוך ה"לאו" נלמד על ה"הן". מה כן לעשות?
בית, משפחה, נחלה. לממש, כל אחד, את מה שהוא מבין כ"משימות חיים".
לעשות מעשים שאומרים: הייתי כאן בעולם.




שבת שלום,
נויה
מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ.