בקריאה ראשונה, נדמה כי פרשת בחוקותי עונה על שתי שאלות.
שאלה אחת – מה יקרה לעם אם יפעלו לפי מצוות ה'.
מה יקרה?
ברכות לגשם, לארץ שתתן יבול, לשפע פרנסה, להגנה מפני אויבים . שאיפה לנורמליות.
שאלה שניה- מה יקרה לעם אם לא יפעלו לפי מצוות ה'.
מה יקרה?
סדרת קללות על מחלות, תבוסה במלחמה, נקמת ה', מוות, אסונות, אובדן בין הגויים, ובסופו של דבר- גלות מהארץ- אותה הארץ שאם הייתם בוחרים נכון, אם הייתם נותנים לה שנת שמיטה, לדוגמה- הייתה נותנת לכם יבול בשפע. בחרתם רע- עכשיו לכו מפה. ואם נקרא את העונשים- קשים, אכזריים, מלאי נקמה וכעס.
מה זאת אומרת "אם תלכו בחוקותי"? מדוע בכלל אלוהים בעמדה של "ברכה" ו"קללה" מול העם, בכל הקשור לקיום מצוות? איך בכלל אלוהים הגיע למצב של "אם" על קיום המצוות? יש בכלל אפשרות של לא לקיים?! עצם הגדרת העונשים למקרה של לא... מעידה על כך שיש אפשרות ללא.... הרי גם הורה, כאשר הוא פותח צל של ספק, חריץ של אם... מה יקרה אם לא- סימן שיש אפשרות גם ללא – ועכשיו הילד יכול לבחור כיצד לפעול, והאם הוא בוחר לשאת במשמעיות ובעונשים של בחירה בדרך הרעה.
ונגיד שהורה נתן לילד את האפשרות לבחור- ולקח את הסיכון הילד יבחר בדרך הרעה...מה זאת האכזריות הזאת? מגפות, קללות, אסונות... איפה עובר קו הגבול של הורים, בכעס על הילדים? הרי מטרת העונש היא לחנך, ללמד- לא להוקיע ולנדות....מה פתאום אלוהים מעניש בגלות? בלשבור את הכלים? הייתכן?
אבל יש משהו גדול יותר מהמעשים הנקודתיים, ומהתגובה המיידית- שכר או עונש- אל מול המעשים. יותר גדול מהתנאי.
יש מסגרת של מערכת יחסים, בין העם לאלוהים. שלא מותנית רק במעשים, אלא בעצם הגדרת מחויבות הקשר.
ואני בוחרת להסתכל רגע על אלוהים שמדבר. לא על העם ששומע את הברכות ואת הקללות.
מי זה האלוהים הזה, שמבטיח צ'ופרים למי שילך בדרכו?
בתשובה לשאלה- מי זה האל הזה, בתום יחידת הברכות אלוהים עונה:
יג אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.
ומי זה האלוהים הזה, שמאיים איומים משולחי רסן, למי שלא ילך בדרכו?
בתשובה לשאלה – מי זה האל הזה, בתום יחידת הקללות אלוהים עונה- אבל תשובה מאוד מפתיע- אני אלוהים שאחרי שאעניש אתכם בעונש הנורא ביותר- של הגלות- אני האלוהים ש.....
לא יזנח אתכם.... כי אני ה' אלהיהם... וזאת האמת האמיתית של ה'! לא האיומים והקללות.
מד וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם. מה וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי-אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה.
האמת האמיתית שבשום שלב אלוהים לא מתכוון לנטוש את העם. בכל בחירה שהיא. ברכות וקללות- הן תגובות מיידיות. אבל הן לא מהות הקשר.
כשאתם בסדר- נזכור את יציאת מצרים. וכשאתם לא בסדר- אז אני – לוקח על עצמי לזכור את יציאת מצרים.
כל מה שתבחרו, כל מה שתעשו- ה' אתכם.
ואני חושבת שיש כאן מסר חשוב מאוד להורים ולמחנכים- במערכות יחסים שאינן הדדיות, ואולי גם בתוך מערכות יחסים של זוגיות וחברות- במערכות יחסים שיש בהן הדדיות.
יש משהו גדול יותר מעמידה בחוקים או אי עמידה בחוקים. משהו גדול יותר מתגובה של שכר ועונש, בהתאם למעשים. יש את עצם המסגרת של מערכת היחסים. התפקידים. שאמנם נבנים מרצף של מעשים, אבל יש גם הגדרות עקרוניות. שבה קבענו- ברית. וגם אם צד אחד מפשל- צריך להגיב, בתגובה ראשונית של ברכות וקללות, זה בסדר. אבל לא כל כך מהר שוברים את הכלים. כל אלה בתוך מעטפת עקרונית, הדדית, ושומרת וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם.
אולי קצת כמו ברכת חרונו האוהב של האב, בשירי הבן האובד, ללאה גולדברג....הקשיבו לקולה.
שיר סיום לשבת שלום- "הבן יקיר לי אפריים..."- אותה שאלה ששואל ירמיהו הנביא בפרק לא. האם אפרים, הבן המנודה, המוגלה, תמיד יהיה בנו של ה'? תמיד ה' יאהב וידאג?
שבת שלום. מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ.
כל הכבוד האלמנה צודקת וכל אחד יודע את זה ובגלל זה נחרב גם בית המקדש.
השבמחקרואים שאנחנו חיים בדור הפוך .כהיום יש משכילים וציונים בלבוש חרדים “””כנסו””” תראו תמונות איכסא-לעקא
אפ’ רב הקהילה, הגאון רבי יצחק מרדכי הכהן רובין שליט”א רב בית הכנסת ‘קהילת בני תורה’ כבר לא מתבייש {עבירה גוררת עבירה} ומצטלם ביחד עם נשים פרוצות! תראו בעצמכם. “אביזרייהו-דגילוי-עריות ממש” שומו שמים!!!!
http://www.bhol.co.il/imagebank/orig/orig_294dafe7aa3b44f18d58e99e91e18f2b.jpg
מי הוא זה שמצטלם בייחד עם נשים פרוצות? ואיזה הוא? רב יצחק מרדכי הכהן רובין האיש הכי קרוב אל מרן הרה”צ הגאון מרן ר’ שמואל אויערבך שליט”א ורובין יצא בהתקפה חריפה וחילל שם שמים ברבים, וקבע בדעת בעל הבית שלו, כי ‘מרן ר’ שמואל שליט”א הקדיח תבשילו’ ומאז גרם לחורבן התורה בקרב הבני תיייייירה וחובה להרחיק ילדים ומתפללים ממנו – זעזוע….
מדובר בהרב יצחק מרדכי הכהן רובין מחבר הספר הפופולרי ‘אורחות שבת’ שהוא חתנו של ר’ יענקל אויערבך מרמת חן הוא היה אחד האנשים הכי קרובים למרן ר’ שמואל אויערבך שליט”א ואפשר לומר כי היה איש סודו וזאת בנוסף שהיה להם קשר משפחתי, ואיש לא ציפה שהוא [רובין] יהיה זה שידבר ויבזה מרן ר’ שמואל שליט”א כפי שהוא דיבר וביזה השבת, הדברים האלו החרידו את כולם מקצה לקצה, הר נוף בירושלים געשה בשבת לא יכלו להרגע הבינו כי הפעם מרו ר’ שמואל אויערבך שליט”א הרחיק לכת, מפני שאם רובין מדבר כך סימן שהוא הרחיק מאוד מהדעת, ורובין כהיום נחשב כראש חבורה של המשכילם העמלקים של זמנינו.
רובין ניתח את המצב ואמר כי מרן ר’ שמואל אויערבך שליט”א ‘הקדיח תבשילו’ ושאל [בשם השטן] איך נוכל לגדל את ילדינו עם השפעה הרסנית שכזו, הוא דיבר על הנזק שגרם מרן שר התורה והקדושה ר’ שמואל אויערבך שליט”א וצעק כי כל מה שהשיג כסא בעיריה וכח פוליטי לא שווה את הנזק לעולם הישיבות עולם התורה ובעיקר לחינוך הדור הבא שהוא הרוס שבור וגמור בגלל המעשה שעשה, לא יוכלו לתקן את הנזק הזה, מפני שהפעם זה עבר כל גבול, הוא זוכר את תשמ”ט אפילו אז המאבק לא הרחיק כפי שהוא הרחיק הפעם, וצעק כי מרן הצדיק ר’ שמואל שליט”א מזיק הוא הרס את כל אשר בנו במשך עשרות שנים והעיז והוסיף כי כל מה שבנה הרב שך במשך כל שנותיו מרן ר’ שמואל שליט”א הרס בחדשים האחרונים ובמיוחד בשבועות האחרונים.
רובין אמר, כי דוקא בגלל שהוא היה כל כך קרוב אליו הוא חש חובה להשמיע את הדברים, מפני שאם חלילה נשתוק אין עוד כל סיכוי שאי פעם יהיו מי שינסו לתקן, לא נראה שאפשר בכלל לעשות שלום, זה דבר שלא באופק כלל שפירושו מחלוקת עולמית, והוא ר’ שמואל אחראי לכל הנופלים במלחמה הזו.
מה שהיה הכי חמור בדבריו כשזעק כי חובה להרחיק ממנו ילדים, אסור שילדים בכלל ישמעו מהשם שלו שלא יראו אותו שלא יספרו עליו, מפני ששמו היום זה המזיק הכי גדול לחינוך, אין מה שגורם הרס ונזק יותר ממנו וקרא לשומעי לקחו מעתה כשעוסוקים בחינוך הילדים להימנע מהזכרת שמו ובכלל שלא יידעו שהיה או יש אחד כזה, זה הכי בריא עד כמה שאפשר מפני שאחרת כל החינוך הרוס איזה חילול השם ברבים!!! ע”ז בוודאי אין לו מחילת עולמית מהקב”ה, ונדון בצואה רותחת וכו’.
כששמעו מה אמר היו המומים מפני שמדובר באדם הכי קרוב למרן ר’ שמואל אויערבך שליט”א מי שאיש לא היה מאמין כי הוא ידבר ככה ועליו נאמר ויפתח ד’ את פי האתון וגו’. אני באמת משתומם למה רק צד אחד אלו מעיר התיירה משמיצים והורסים היהדות החרידית, ומלשינים, ומדברים לשון הרע, ומוצים שם רע, ומביישים אבריכם ומשפחתם וכו’ והצד השני מירושלם שותקים ומקבלים הכל באהבה כמו ערליכע אידון, אליהם נאמר כצאת השמש בגבורתו וגו’ ושותק פיו בשעת מריבה, שאינו לשם שמים.
התרגדיה הזאת מזכיר לי משהו רע מאוד, מזכיר לי את תקופת סטאלין ברוסיה האדומה!! גם תגידו לי כל החכמים ונבונים והרדפים , איפה היה כל האש והמרץ הזה והכסף כשנלחמו הגדולים-הצדיקים באייפונים, באנטרנט, בחוסר הצניעות ב”שאל” וכד’? הרי באו מים עד נפש. למעשה אין לנו ברירה חוץ מ”לא” לבזות צדיק הדור ותלמיד חכם א’ רק משום שהוא לא גר בבני ברק, עיר הפריצות התירות והמחלוקת.
כל אחד שיש לו קצת יראת שמים פשוט יושב ומשתומם, למה כולנו רואים שרק צד אחד מהאנשים מעיר התיירה, משמיצים, והורסים היהדות החרידית, ומלשינים, ומדברים לשון הרע, ומגינים, ומוציאים שם רע, וכו’, והצד השני מירושלם שותקים כמו צדקים גמורים, ומקבלים הכל באהבה גמורה כמו “ערליכע אידון”, הגמ’ אומרת עליהם נאמר הכתוב “כצאת השמש בגבורתו וגו’” ושותק פיו בשעת מריבה.