פרשת שופטים . לשאלת הסמכות. איך אני יכולה לדעת מה נכון?

פרשת שופטים.

כזכור- אנחנו בספר דברים. נאומו האחרון של משה לפני הכניסה לארץ. רוח הדברים של ספר דברים- מתן הנחיות לעם כיצד להתנהג כחברה ריבונית בארץ כנען, כאשר אין מנהיג ושמו משה, אין עמוד ענן, אין מסע ואין זכרונות טריים של עבדות. אלא חברה תקינה שחיה חיי שגרה, בביתה. פרשת שופטים מתארת את בעלי התפקידים הנדרשים בחברה מתוקנת שכזו. ובכן- נדרשים שופטים, נביאים, כהנים ולווים, אנשי צבא, עדים, זקני עדה, וגם מלך. בעלי תפקידים רבים, שכל אחד מהם אמור להביא ליישום של החיים התקינים. מכח איזה סמכות? איזה ערך? וכמובן- כמו במשחק ילדים, כמו במשחק שחיים- איזה קלף חזק יותר? נביא, כהן, שופט אזרח או מלך?

השופטים- מכח סמכות הצדק :" וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק...." מהו הצדק? זה ערך- אבל בכל מקרה צריך להכריע מהו הצדק. קל במקרה של אמת ושקר (ראה פרק יט בפרשה, פס' 18 "וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד-שֶׁקֶר...") קשה יותר במקרה שכולם צודקים, או במקרם שקשה להכריע.

כאן נכנסים הכהנים והלווים לפעולה. במקרה של אי בהירות במשפט, יש לפנות אל הכהנים, שיכריעו על פי חוקי התורה. פרק יז: "וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל-הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט... עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל."

אפילו המלך- כפוף לתורה. בעוד שבתרבויות מקבילות באותה התקופה, המלך הוא האל, הוא החוק (דוגמת פרעה, חוקי חמורבי)- בספר דברים מודגש, כדי שלא תהיינה אי הבנות- המלך הוא צורת שלטון לא מועדפת, אבל אם אתם ממש מתעקשים להיות כמו הגויים שמקיפים אתכם- אז יש סדרת הגבלות על התפקיד הזה, קטן ככל האפשר, ושיהיה ברור- המלך כפוף לחוקי התורה:

 " כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.... וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל-סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. יט וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. כ לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל:" (פרק יז פס' 20-14)

אז הסמכות הבלעדית היא סמכות התורה, הכתובה, החקוקה- היא החוק. והתורה לעיני כל, נגישה, נצחית. אפשר לחזור אליה ובאמצעותה להכריע. (משהו כמו- בואו נראה מה החוק אומר). מזכירה לכם כי בזמן הזה אין עדיין משנה, אין תלמוד, אין שולחן ערוך ואין ספרות שו"ת. משערת שהיו פרשנויות שונות לחוק מטבע אופי החיים של בני אדם- אבל לא היו שכבות של הלכות דרבנן מעל התורה. התורה היא החוק.

 

אבל אז נכנסת לתמונה סמכות מסוג אחר- דינאמית, ספונטנית, שאין לה חוק כתוב, ואינה נגישה או זמינה לכל אחד: הנביא. יש לו קשר אונליין עם אלוהים:

"נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ". (פרק יח פס' 18).

 דווקא משום הכח של הנביא, האקטסזה של הקשר עם אלהים, יש חשש לשארלנטים. ולכן,  בפרשה יש אבחנה בין נביא שקר לבין נביא אמת. כיצד יידע אדם מי נביא אמת ומי נביא שקר? גם התורה מבינה ללבו של האזרח השואל: "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ ה'? (פרק יח פס' 21).

ואף עונה: "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ ה' ... הבנת? אם זה יקרה- נביא אמת. אם לא יקרה- נביא שקר. לא עוזר לי... אדם צריך להחליט!

אז מי הסמכות? לפי צריך להקשיב? השופטים והכהנים- נציגי התורה, הכתובה, הנצחית, הזמינה והגלויה לכל- ומכאן המחנכת והמראה מלכתחילה כיצד יש לנהוג? או- הנביא- שיש לו קשר אונליין עם אלוהים? שמחליט בכל פעם מה נכון, בהנחה שהבחנתי שזה נביא אמת?

שאלה טובה. כיצד אדם אמור להכריע בין סמכויות – בין סמכות חוקי התורה, לבין סמכות ספונטנית שנראית אמינה? האם אין כאן פתח ל"איש הישר בעיניו יעשה"?

בשני המקרים- התורה והנבואה- הכח שעומד מאחוריהן הוא האל. גם אם יש סתירה- הכח שמאחוריהן הוא כח נצחי, קדוש. אדם נדרש להכריע בין קדושה לקדושה. בין אמת לאמת.

 הדילמות הללו באות לידי ביטוי בעולמם של חז"ל- במחלוקות הלכתיות, ובשאלת הסמכות בין אסכולות שונות. הסיפור המוכר ביותר הוא הסיפור על תנורו של עכנאי- במתח בין אסכולת הנבואה ומעשי הניסים של רבי אליעזר, לבין האסכולה הפרגמטית, הארצית, האנושית הדמוקרטית, שמייצג הצעיר- רבי יהושע.

גם שם- כיצד להכריע הלכה? לפי מעשי ניסים ונבואה, או לפי חוקים והלכות? הרי כל עולם ההלכה מבוסס על פרשנות והתאמה של החוק הקדוש לחיי בני אדם, ולמציאות. אחרת איך מאשרים שעון שבת, מעלית של שבת, מכירת חמץ ועוד אלף כבישים עוקפי תורה, כך שאפשר יהיה להמשיך לקיים את החוקים ועדיין לחיות בהווה?

 אם אביא את הדילמה לעולמינו, וגם למציאות של מערכת חוק אזרחית.  הדילמה היא כפולה ומעגלית.

ראשית- האם אדם אמור להכריע על פי הקבוע בחוק, או לפי סמכות ספונטנית? ואם הסמכות מתירה לו להתנהג התנהגויות שסותרות אך החוק? (איך זה נראה בפועל? אדגים- הורים שאומרים לילד לעבור באדום, מגניבים אותו לסרט ולא משלמים, זורקים זבל מחלון המכונית ועוד).

האם עמוד הענן הוא החוק, אם כך? לא בהכרח- וכאן הלק השני של הדילמה- החוק (אני מתייחסת לחוק בהקשר של חוקי המדינה ) אינו נצחי ואינו קדוש. החוק אינו יציב והערכים מאחורי החוק אינם מוחלטים. יש לי ביקורת כלפי החוקים, ולפעמים יש להתנגד לחוק- במסגרת הכלים המותרים בדמוקרטיה.

 הדילמה בעינה עומדת- האם יש להכריע לפי החוק הכתוב, או לפי צו פנימי, שאומר מה נכון?

מפחיד לחשוב שלעולם נציית לחוק. חשבו על העולם ללא מסיבת התה של בוסטון, ללא רוזה פארקס, ללא מרטין לותר קינג, ללא יום הבסטיליה. ומצד שני- חשבו על העולם שיש בו יגאל אמיר, לי הארווי אוסוולד, ומצדי תוסיפו לרשימה את מי שלא משלם מיסים וחונה בחניה של נכים. מפחיד אותי לחשוב על עולם שיש בו מתנגדים לחוק. מפחיד אותי לחשוב על עולם שאין בו מתנגדים לחוק. (שוב- גם חז"ל מצאו את הדרכים החוקיות להתנגד לחוקי התורה).

בצה"ל יש לחיילים אפשרות להתנגד לפקודה שהיא בלתי חוקית בעליל- בהגדרה- כזו שדגל שחור מתנוסס מעליה. אני מאמצת את ההגדרה, שמחזירה את הסמכות בסופו של יום אלינו, לבני האדם. להכריע מה נכון. משימה קשה מאוד. קיומית. המון אחריות וכאב. שיהיה בהצלחה, בן אדם. לך ישר. אל תפחד. על כל אחד להיות עמוד הענן של עצמו. לך ישר, לך לבד, אל תפחד. לך תמיד. לך אחד.
שבת שלום!

שיר נבואה קוסמי עליז. יוני רכטר ועלי מוהר.