נתחיל מהסוף- לא רוצה להאזין לשירה הזאת. זה מחליש אותי, זה מעליב אותי, זה מעצבן אותי. זה מוציא לי את החשק.
רגע לפני הכניסה לארץ, אחרי הברכות, הקללות, החיזור, והתחושה שהנה עוד
רגע משה כבר איננו, תחושה שמותחים לנו כבר כמה פרשות- הנה פרשת האזינו. הפעם-
הדברים נאמרים בשירה. בפרשה מבקש משה, בשם האל, מהשמיים ומהארץ שיאזינו.
" הַאֲזִינוּ
הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי..." (דברים לב 1)
למה ה' פונה לשמיים ולארץ? למה הוא לא מדבר אלי? הרי בפרשה הקודמת
אמרנו שלא בשמיים היא?!
אבל נדמה שה' בייאושו מישראל- כבר באמת במצב של לדבר אל הקיר או אל
הלמפה- והם מתלוננים על עתידו של העם ועל כמה נורא עתיד להיות עם ישראל בכניסה
לארץ: "דּוֹר עִקֵּשׁ,
וּפְתַלְתֹּל....עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם:.... יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ..."
למה ייאוש? עוד לא עשינו כלום.... חכה שניה! למה לדבר אלי ככה? זה מוציא לי את החשק! את כל המוטיבציה! מה עשיתי רגע?! ומה יהיה הלאה...? פחד
אלוהים?! מה אלוהים יעשה אל מול ההתנהגות הזו של
העם?
" וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם-- אֶרְאֶה,
מָה אַחֲרִיתָם: כִּי דוֹר
תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה
בָּנִים לֹא-אֵמֻן בָּם". (דברים לב פס' 20)
בָּנִים לֹא-אֵמֻן בָּם". (דברים לב פס' 20)
אז מה יש עד עכשיו? רגע לפני שהעם נכנס לארץ ואמור להיות ריבוני,
ליישם את מצוות התורה ולהיות עצמאי- מתברר שזה עם לא ראוי, שמאיימים עליו בקללות
אם לא יבחר בדרך הנכונה, ועוד לפני שבחר, מנבאים שהוא יבחר רע, והבטחה שה' לא יהיה
שם כדי לסייע להם. הרגשה מעולה, ללא ספק. משה מנסה להשחיל עוד איזה טיפ קטן לעם,
כזה מטעמו, לא כדברי נבואה, כאילו קורץ להם, או מסממן להם בעין, שאלוהים לא יראה,
חבר'ה, תשמרו על המצוות כדי שתאריכו
ימיהם, אבל אלוהים, שדבר לא נסתר ממנו, בשניה חותך את השיחה הזו, ומזכיר למשה שהוא
עצמו, משה, החוטא, לא ייכנס לארץ, ובכלל כדאי לו שלא ייתן טיפים לעם הזה ויתחיל להבין שהסיפור שלו איתם ובכלל- נגמר:
"כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה,
לֹא תָבוֹא--אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל." (דברים לב פס' 52)
לא רוצה להאזין לשירה הזו. לא רוצה שרגע לפני משימה גדולה שאני עומדת
בפניה יסבירו לי את כל הסיבות למה אני הולכת להיכשל ולמה זה לא יצליח.
אלוהים! נראה אותך מתעלה על עצמך- ועל אף העלבונות במהלך תקופת
הנדודים, היית נותן לעם כלים להצליח? חכמה קטנה לתת את התורה ולהביא אל הארץ
המובטחת, אבל לא לתת לאנשים את התחושה שהם ראויים לארץ ומסוגלים לקיים בה את
התורה, את עצמם. ה' הרי מתחנן שיקראו לו בשעת המצוקה, וגם אז, כמו בחורה שעושה
טיזינג, אומר שיסתיר את פניו. ה' רק מאיים ומסביר ומנבא דרך משה כמה הם לא מוצלחים
וכמה אתה לא מאמין בהם. נעלב עוד לפני שנכנסו לארץ. תן צ'אנס, אמיתי. תאר לעצמך
איזו מציאות אחרת הייתה יכולה להיות לנו כאן!? אם היו מסתובבים כאן אנשים שמאמינים
בעצמם, ביכולת שלהם להצליח, באמונה שגם אם יפלו יש מי שיגן עליהם ולא יסתיר את
פניו, ובכל מקרה- הם מסוגלים. ולא רק זאת- אלא שעתידם באמת בידיהם. עתידנו באמת
בידינו. ולא השרלנטים הקומבינטורים שלא משלמים מיסים ובטוחים שהם אלוהים. אלא באמת
אנשים טובים וראויים, שמגיע להם להיות מלאי בטחון. אז מה, אתה פונה אל השמיים ואל
הארץ להתלונן עלינו, לרכל? לקבל חיזוקים והנהנונים לזה שאנחנו לא בסדר, עוד לפני
שהתחלנו?! איזה מן גישה חינוכית מקולקלת ומקלקלת?!
ה'- טיפ קטן ממני- תן צ'אנס גם לעצמך. כי בסופו של עניין, ובתחילתו של
עניין- הרי אותנו בראת. הצלחה שלנו- הצלחה שלך.
או אולי השנה – אל תשיר את שירת האזינו, אל תעליב אותנו, אל תשפיל את משה.
תן לנו את התחושה שאנחנו מסוגלים. לא מגדל בבל כמו בעוד כמה פרשות, אבל משהו
באמצע. כזה שאפשר לחיות איתו ולהרגיש שיש משמעות לבחירה ולעשיה.
אלוהים של ספר שופטים ודאי היה אומר לי- לכי בכחך זה.
שבת לא פשוטה עבור כמה אנשים שאני אוהבת. אז שבת שלום.
השיר "ניצחת איתי הכל", מקדיש עמיר בניון למוזיקה. לשירה.
שירה אחרת ומחזקת:
ברוך את מלטפת את מיתרי אהבתך ...
מזל שיש אותך
אני שקוע בנסתר שבך אוהב מה שגלוי
אני עבד לחוכמה שלך ואין בך כלום שפוי ...."
איזה מזל- אז הנה בבקשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה