פרשת ראה- הזכות והחובה לבחור

פרשת ראה, היא המשך ההנחיות של משה לעם ישראל לפני הכניסה לארץ. יש בה חוקים ונושאים רבים וחשובים ביותר- דוגמת נושא היחס לעבד, עניין אכילת בשר, נושא שנת שמיטה, עבודה זרה, הקרבת קורבנות ועוד- הרבה חוקים מתחומים שונים שמתחייסים לפרקטיקה של החיים בחברה שעתידה להיבנות בארץ כנען.
התימה המרכזית בפרשה, לדעתי, היא תימת הבחירה.
תחילת הפרשה-
רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה.

ראה- זה פיזי, זה מחשי, זה משהו שאפשר לראות, כמו מאזניי צדק, כמו שתי ידים שפרושות לפניך. ברכה וקללה. עכשיו תבחר- את הברכה.....
אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם

או את הקללה...
וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.

אני חושבת שהטקסט הזה מעלה הרבה שאלות. ואני רוצה להציף שתיים מהן-
שאלה ראשונה- איזו מן בחירה יש פה? מי רוצה לבחור במודע בקללה? ומי לא רוצה ברכה? הנה אלוהים נותן מתכון של איך להשיג ברכה בתריג צעדים – מי לא ייקח?
ונדמה לי שיש שתי תשובות-
אחת- שהברכה והקללה הן לא במושגים של שכר ועונש חיצוניים- אם תשחה 20 ברכות תקבל קפה קר מתנה- אלא במושגים של תוצאה- אם תשחה 20 בריכות תרגיש יותר טוב. רבי אלעזר מפרש את הפסוקים האלה- אמר ר' אלעזר: כשאמר הקב”ה דבר זה בסיני, באותה שעה (איכה ג') "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" אלא מאליה הרעה באה על עושה הרעה והטובה באה על עושה הטובה, אמר ר' חגי: ולא עוד שנתתי לכם שני דרכים אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם: (דברים ל'): "ובחרת בחיים". (דברים רבה, קישור לגיליונות נחמה ליבוביץ).

ויש בכך מימד של אחריות, של כלים לקבלת החלטות- אני מודע לתוצרות של הבחירות שלי, ולכן יכול וצריך לבחור באופן מושכל.

תשובה שניה- לשאלה- איזה מן אפשרויות בחירה מוזרות יש כאן... במבט פנימי- לפעמים האדם בוחר בקללה במודע, ומביא על עצמו את הקללה, ומוכן לשלם את המחיר ולשאת בתוצאות- מאכילה מופרזת, דרך סיגריות, דרך נהיגה פרועה, דרך הסתבכות פלילית, דרך הסתבכות אנושית- בחירות לא טובות, שאנחנו מודעים להם, ובכל זאת בוחרים בהם. כי ככה אנחנו.

שאלה שניה- לגבי עצם עניין הבחירה- באמת יש לאדם אפשרות לבחור? בתפישת עולם לפיה אלוהים קובע את התכנית של המציאות, ואנחנו רק פיונים – ממתי יש לאדם זכות בחירה? אז מתברר שמאז ומעולם... עץ הדעת טוב ורע- תבחר! קין, הנה אחיך המעצבן לפניך- תבחר! אברהם, לוט- הנה הארץ לפניכם- תתמודדו עם המחלוקת- ואברהם הוא זה שאומר ללוט- תבחר.
אמנם הכל צפוי, אך הרשות - נתונה. (פרפרזה על מסכת אבות)

בפרשה שלנו, הפועל בחירה מופיע בשני הקשרים-

האחד: "הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.." הכוונה לירושלים, למקום בית המקדש.
השני: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
בשני המקרים- אלוהים הוא זה שבוחר. או אם נדייק- אלוהים הוא זה שכבר בחר.
אבל עלינו מוטלת זכות וחובת הבחירה המתמדת, בהווה, כל הזמן- בין הברכה לבין הקללה.


אברהם בורג, בספרו "בלשון בני אדם" כותב על הפרשה שלנו על חשיבות הבחירה, ככלי שמחייב כל הזמן להטלת ספק ולבדיקה: "....מה חשיבותה של הבחירה החופשית? חשיבותה היא בכך שהבחירה מזמינה התלבטות, ספק וחוסר ודאות. מי שאין לו ספקות כלל והכל ברור לו- מסגל לא פעם גישה אבסולוטית, חסרת ביקורת. זוהי גישה שממנה נולדות לא אחת הקנאות והקטלנות. הודאות אודנה אחד מהגורמים המצמצמים והמגבילים ביותר את מושג הבחירה ויישומו. מציאות אנושית של אמונה מוחלטת, לא קשובה ולא רגישה לדעות אחרות ... עלולה להביא ליהירות אמונית הרת אסון.... על כן באה הפרשה שלנו ומציעה לאדם את דרך הספקות...."
עכשיו- ראה, ראי, ראו תרגישו- הנה הם כאן- הברכה והקללה. ממש אפשר לגעת. במה תבחר? במה תבחרי?
עמיר בניון, תמיד מרגיש לי על חבל דק, בין ברכה לקללה.


שבת שלום . מוזמנים לקרוא, להגיב, לבחור.
נויה שגיב

פרשת ראה - תחליט בעצמך.

כמה מילים בדבר החירות.
פרשת השבוע שלנו היא פרשת "ראה", דברים יא,כו-טז,יז.

פרשת השבוע מוקדשת בהרבה אהבה והערכה למקצה 9,
מלכת המדבר, לפלנד 2010.
שהלכו איתנו עד סוף העולם ובחזרה. זר לא יבין זאת.

בפרשה יש קולות מנוגדים, כמעט סותרים זה את זה.

האחד- קול חזק של מחוייבות, של חוקים, של הקפדה. דוגמת חוקי הכשרות, חוקי מעשר, וכמובן חוק ריכוז הפולחן המחייבים לעבוד את ה' רק במקום אשר ייבחר האל. אין ספונטניות, אין לבד. כולם. ביחד. במקום אחד.


השני- קול חזק וחד משמעי הקורא לחירות האדם; העבדות כמצב זמני, נקודתי. העבדות במקרא, בניגוד לעבדות בימי העבדות בארה"ב, לא נתפשה כ"מהות אינהרנטית" לחלק מבני האדם, ומולם אלה שבמהותם חופשיים.



איך חירות עולה בקנה אחד עם החוקים הקשים? אני מחוייב לחוק או לחופש שלי?
אז בשורה התחתונה - אני יכול לעשות מה שבא לי או לא?

ועוד ציר של קולות מנוגדים- בין רצון היחיד לבין חוקי הקבוצה.
מצד אחד- "עם קדוש", "עם סגולה". איזה אלעצוזאמען חונק ובלתי אפשרי.
מצד שני- התבוננות בפרט, ביחיד- החובה לדאוג לחלשים, דאגה לשחרור העבד.

איך קבוצה עולה בקנה אחד עם הרצון של הפרט? אני מחוייב לקבוצה או לעצמי?
אז בשורה התחתונה- אני יכול לעשות מה שבא לי או לא?

נתחיל בחלק השני- שאלת היחיד והקבוצה.


חכמים בתחום הייעוץ הארגוני והסוציולוגיה, אומרים שחוזק הקבוצה הוא חוזק החוליה החלשה ביותר בה. כנתון- אנחנו ביחד. השכנים בבנין, הכיתה, החברים מהמשרד, הקבוצה בצופים, המשפחה, המקצה במלכת המדבר- אנחנו ביחד. ולכל אחד בקבוצה, יש גם יכולת וגם אינטרס להיות מצוין כדי להוביל את כל הקבוצה קדימה ולהנות. מחשבה זו כמובן שונה במהותה מהאינסטינקט החייתי, ההישרדותי, שעדיין חי בנו- שמרגיש שאם אדרוס את מי שאיתי בקבוצה אני אזכה. לא כן הדבר. הוא ייפול ואני- שניה אחריו. כי הראשון תלוי באחרון. באופן תבוני, עלינו להבין כי לכל אחד יש אינטרס שכולם בקבוצה יהיו טובים. אנחנו קשורים וכרוכים אלה באלה. ואין בכל האמור כדי לבטל את השוני ואת הייחודיות של כל אחד בתוך הקבוצה, כי אם להיפך. נדמה כי רק קבוצה השומרת על עצמה כקבוצה חזקה, מאפשרת לשוני בתוכה לחיות, לתמוך, לספוג ואף להינות מהמורכבות האנושית שבה.



נמשיך לחלק הראשון- בין חירות לחוקים נוקשים....
אין ספק, בואו נודה על האמת, חוקים הם עול. הם כובלים, הם קשים, הם לא ברורים. ובטח ובטח כשהם עומדים כמו קיר, כמו חומה בין הרצונות והמאווים שלנו לבין מימושם. חכמה קטנה מאוד לציית לחוקים כשהחוקים עולים בקנה אחד עם האמונות, הערכים, הרצונות והצרכים שלנו. זה היה נכון כשהייתי בת 4, בת 16, בצבא וגם היום. גם היום.... ובכל זאת... שתי מילים בעד החוק. אחת- אם דיברנו בשבח הקבוצה- נראה כי החוק הוא קו גבול (חיצוני או שהקבוצה קבעה) שמאפשר תיחום של הקבוצה ואת המחוייבות לה. שניה- החוק, בעיקר החיצוני לנו, יש בו משהו מרגיע ומקל ביציבות שבו. התנגדתי לכך כשהייתי צעירה יותר, והיום כשאני צעירה אבל פחות- אני לומדת להינות מהחוקים. גם אלה שמרפים גם אלה שמכווצים.



רגע רגע.... האם אין בכך התנערות מאחריות? ולאן חמק עבר החופש?
אני עוד רגע חוזרת בתשובה? מתנדבת לקיבוץ?! מה קורה פה?!



לא. אבל זה גורם לי לחשוב, לראות ושוב לבחור. וזהו החופש האמיתי.



גם בפרשה שלנו, פרשת "ראה", יש הכוונה אלוהית, אבל אין חובה., אלא רשות בחירה. הפרשה נפתחת במילים:
"כו רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה.


כז אֶת-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם ....


כח וְהַקְּלָלָה אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם ...." (דברים יא)

ראה. אלה הם הדברים. תחליט בעצמך.
שבת שלום.
מוזמנים לקרוא, להפיץ, להגיב, לחשוב.