פרשת השבוע- פרשת במדבר.
בפרשה שני עניינים מרכזים.
אחד- מפקד בני ישראל. שני- תיאור תפקיד הלווים
בנשיאת הארון (משפחת
קהת, היא המשפחה שתפקידה לשאת את הארון).
מפקד?
ממש מפקד, סופרים- לדוגמה: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'
אֶת משֶׁה וַיִּפְקְדֵם בְּמִדְבַּר סִינָי: וַיִּהְיוּ בְנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר
יִשְׂרָאֵל תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת
לְגֻלְגְּלֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:"
(פס' 21-19)
הולכים במדבר, מה זה משנה בדיוק כמה? הרי חלק מתו בדרך, חלק ימותו עוד
מעט, מה זה משנה אל מול הנצח כמה אנחנו בדיוק? וממילא כל הרעיון של ההליכה במדבר
הוא לייצר אחוזי פחת, לסנן את דור העבדים. באופן מפתיע, זה מאוד מעניין ומאוד
חשוב- לספור ולדעת מי בדיוק נמצא איתנו. להתייחס לכל אדם – כאל אחד ויחיד שסופרים
אותו, והוא חלק מהכלל. יחיד, פרטיקולרי, ויחד עם זאת חלק מהכלל, שבונה את השלם.
אני מנסה לחשוב על מצבים שסופרים אותנו היום- רשימת נוכחות בכיתה בבית
הספר, להעביר כרטיס בעבודה, מפקד של חיילים – כיתה, מחלקה, פלוגה, גדוד- צבא שלם.
מפקד האוכלוסין. זה נורא מרגיז ומטרחן. אבל כמה מעליב להיות הילד או הילדה ששכחו
לקרוא בשמם, כמה נכעס אם שעון הנוכחות לא יעבוד ולא נקבל את שכרינו, כמה מדינה
שלמה עומדת על הרגליים אם חייל/ת אחד חסרים. כל אחד רוצה להיות יחיד ומיוחד, עולם
מלא, אדם אחד ונספר בתוך הכלל.
מקובל לשייך את חג השבועות כחג מתן תורה. לא תרצח. לא תגנוב. לא כתוב
"אסור לרצוח" , או "אל תרצחו" ניסוח הפונה אל היחיד - אל
האדם. כל אחד מחוייב. וכל אחד הוא שלם בתוך כלל שמגדרת אותו השייכות לקבוצה הזאת
שקיבלה על עצמה את התורה. החוק- הופך אותנו לקבוצה ומגדיר ומגדר אותנו. את
"אנחנו".
עוד לפני העיון בתוכן החוקים- אלה חוקים מחייבים שיוצרים קהילה,
קבוצה, שוויון ערכי בין אדם לאדם מעצם היותו אדם. בשונה מכל חוק אנושי אחר שיש בו
היררכיות ומעמדות. כיוון שהאל הוא העליון- כל בני האדם שווים בפני החוק. וגם
המקרים היוצאים מן הכלל נידונים ויש להם מקום- כאשר החוק הוא נקודת התייחסות. כולם
מבלי יוצא מן הכלל מחוייבים לחוק. כי אנוכי ה' אלהיך, או כל סיבה אחרת.
שבעים פנים לתורה. ותחת כנפי השכינה חיים יהודים במשמעויות שונות שהם
מקנים לכותרת "יהודים". לא רק "דתיים" ו"חילוניים"
אלא כל אחד מאיתנו- הרי אי אפשר לשים אותו בתוך קבוצה, מסגרת, כותרת, כל אחד
מיוחד- זוכרים? ובתורה הזאת כתובים כל מיני דברים- וכל אחד יכול לקחת ממנה כל פסוק
כדי להצדיק את תפיסת עולמו.
נגיד, אם רוצים להגיע לשמירה על "גדר" ועל ייחודיות הם
היהודי, בדרך של הפחדה ושנאת זרים, אפשר לקרוא בספר דברים יז:
א) כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל
הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים
מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי
וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ:
(ב) וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ
וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם:
(ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא
תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ:
(ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי
וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר:
(ה) כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם
מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן
וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ:
(ו) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה'
אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל
הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
אם רוצים לקרוא קולות מנוגדים- אפשר לקרוא סיפורים על גיבורי האומה
שנשאו נשים נוכריות, ועברו באופן מובהק על האיסור. (יוסף, יהודה, משה ועוד). ולא
עושים מזה סיפור וזה לא עניינו של אף אחד, כי כשמרים מרכלת על אחיה, משה, שנשא
כושית- היא נענשת. ואפשר גם לקרוא על יהושע, שבסיפור כיבוש הארץ, הוא נעזרת במידע
מודיעיני מהזונה המקומית, וכאות תודה, הוא מבטיח לה שהוא יגן עליה בעת הכיבוש-
שאמור להיות כיבוש טוטאלי, מוחלט. ויהושע אף מקיים, והיא יושבת בקרבנו עד היום
הזה: "וְאֶת
רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ
וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת
הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ" (יהושע ו 25).
או אם רוצים, אפשר לצטט גם פסוקים שרוח ההומניזם והשוויון שורה עליהם.
לדוגמה- מבראשית ט, פסוק 9, לאחר המבול- פסוק שמגדיר את הערך השוויון
כערך יסודי, כערך שממנו נובעת התנהגות- לא רוצחים אדם אחר: "שֹׁפֵךְ
דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת
הָאָדָם".
או נגיד, מי שרוצה, יכול לקרוא פסוקים מספר שמות פרק כב,
כדי להבין איך צריך להתנהג כלפי הנזקקים והחשים בחברה, ולא רק זאת- אלא גם מה יקרה
למי שלא יתנהג באופן מכבד וראוי:
כ) וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ
כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כא) כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן:
(כב) אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי
אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ:
(כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי
אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:
אז עד כה- ראינו שכל אחד אוהב וצריך שיספרו אותו ויראו אותו כיחד,
כעולם מלא. והיחידים אוהבים לראות את עצמם כעם- ומגדרים את עצמם בחומת התורה,
החוק. והחוק הוא מחייב. אבל, כיוון ששבעים פנים לתורה, והתורה היא החוק המחייב- יש כאן בעיה- כיצד יכול אדם להכריע כיצד לנהוג?
חוק אמור להיות בהיר, קוהרנטי, אחד. אין מקום לפרשנות. נדמה שאנו חוזרים לאדם-
לאיש שתפקידו להכריע. וזה קשה בעיקר בימים שאין חוק, שאין דין ואין דיין, בימים
שאין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה.
הנה בועז, לדוגמה- החבר שלנו ממגילת רות (שמתרחשת, כפי שהיא מעידה על
עצמה, בימי השופטים- ימים בהם אין חוק ואיש הישר בעיניו יעשה). כל הסיפור הוא מנהל
דיאלוג עם המושג "חוק". פעם הוא נותן לרות ללקט לפנים משורת הדין, ומגן
עליה מפני הקוצרים שאם לא כן- היו מציקים לה. פעם הוא פועל לפי החוק- ולא נוגע
ברות עד שלא יבוא הגואל הקרוב מנו, על אף הפיתוי בלילה... בגורן... הוא שומר חוק!
והיפה ביותר – הרגע שהאיש קובע חוק. קובע חוק?! כן. פועל לפי צו מוסרי פנימי.
כתוב בספר דברים כג פס' 4: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'
גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם:" ובועז-
עושה מה שבא לו , ונושא את האישה המואבית. ומיד לאחריו, הרוח נושבת לכיוון הקבלה
של רות, אותה אחת שקודם לא ספרו אותה, וכולם עכשיו מברכים אותה... כרחל וכלאה...
טובה משבעת בנים... איפה היו קודם? היה שם איש מנהיג אמיץ שקבע הלכה. חז"ל,
בעקבות בועז, "מכשירים" ואומרים- "עמונית ולא עמוני, מואבית ולא
מואבי"- כלומר- מדייקים את הקריאה בפסוק באופן שמתיר ומכשיר את הנישואין לרות
המואביה. זה בטקסט. אבל במציאות של החיים של הסיפור- בועז קובע חוק. איך? למה? מה
קרה? יש רגע אחד יפה בשדה, בין הקוצרים השיבולים והאלומות, בו טמון בעיני סוד
הקסם- הרגע בו אדם בוחר בחירה ערכית ומדייק. פרק ב פסוק 10:
"...מַדּוּעַ
מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה?" שואלת רות.
בין הנוכריות, הזרות, התחושה שלא סופרים אותך, שאתה עוד עני, יתום, גר, אלמנה, לז,
אובייקט, עני, קבצן, משוטט, חסר בית- לבין היותך מוכר, בן בית, אהוב, מוכר בשמך,
מוכר בפניך, מוכר במגע, מוכר בהכרה שבך ובזכויות שלך, בנוכחות שלך, האישית, החד
פעמית, בהיותך אדם. בין קצה הזרות לקצה המוכרות- יש שער, שער המבט- שער העיניים.
הרגע בו אדם מתבונן ורואה מולו- אדם. רות הייתה עובדת זרה ללא רישיון, פליטה שאף
אחד לא ספר, אלמנה, גרה, מלקטת. זה מה שהיא הייתה. מי רואה אותה בכלל? לו הייתה
הולכת היום בתחנה המרכזית, הייתה אולי מתה ברעב או חוטפת מכות. ובועז? בועז רואה
אותה. ומכיר אותה ומכיר בה. וכך הכריע, בכיאוס הנורמות החוקים- כך הוא סלל שביל
יציב, ערכי, סדור ובהיר של הערכים בהם הוא בחר.
כל
המוצא קשר לענייני דיומא- צודק.
זה
רגע של בחירות. אמנם הבחירות לכנסת התבטלו- בזכות/בגלל ההסכם בין מופז לנתניהו,
אבל את הבחירות הפרטיות שלנו – אי אפשר לבטל. במה אנחנו בוחרים? בהתעלמות מוחלטת
מהחוקים במדינת ישראל, בחברה בה אנו חיים? בהשתתפות בכיאוס החברתי, שמתיר לאנוס,
לרצוח, לגנוב, לפרוע לבזוז להכות לשנוא? בפרשנות לחוק שמתירה לעשות הכל, כל מה שלא
מוסרי ואסור ונורא? או בעשייה חברתית ערכית משמעותית? בחינוך הילדים לכבוד לערכים
ולדעת? אנחנו בוחרים לא לספור את מי שלא בא לנו לספור, את מי שלא מתאים לנו בפריים
של החיים המוכרים לנו, או מתמודדים עם השונה, שהוא חבר איתי בחברה בה אנו חיים
(ותחת הכותרת "שונה"- שימו כל מה ששונה מכם ותרגישו כמה זה מאתגר ולא
נוח- שימו את המתנחלים, את הדוסים, את השמאלניים, את הימניים, את ההומואים
והלסביות, את הערסים, את יפי הנפש, את הספרדים, את האשכנזים, את הרוסים, את
האתיופים, את הקיבוצניקים, את הערבים, את העשירים, את עובדים הזרים, את ניצולי
השואה, את הנכים, את הפליטים, את הנהג שבא מולי ועוד אין סוף- כל מי שהוא לא
"אני").
אני
מציעה לכולם לקחת את עצמם ולבוא לראות מה קורה באיזור התחנה המרכזית בתל אביב
ובשכונת שפירא. זה עוזר להבין ולגבש דעה ולא לזרוק סתם מילים. כך גם תוכלו להגיד-
"ואני הייתי שם, אני אומר לך". כדאי לכם, אני הייתי שם, אני אומרת לכם.
ומשפט
אחרון על הנושאים את הארון. נכון, בני משפחת קהת מקבלים הגנה- כי נשיאת הארון היא
דבר מסוכן וקשה וצריך להגן עליהם מפני האש היוצאת מהארון. תפקיד ההובלה הוא תפקיד
מחייב. גם כשיש חוק, ויש תורה, ויש ארון- יש מנהיגים שאמורים להוביל את העם.
ותפקידם בין היתר:
*להסביר
איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים נכנסים לארץ בדרך לא חוקית- עוד לפני שמביעים
עמדה ערכית לעניין חובת נתינת המקלט לפליטים / הגנה על גבולות הארץ/הסכנות שבהצפת
דרום תל אביב בפליטים. בטוח למישהו יש הסבר. אלא אם כן יש הסבר שלא רוצים לגלות
לי.
*לפעול
למען מציאת פתרון מיידי לפליטים שהלכו כמונו, במדבר. פתרון שאינו גירוש לא הומני
חזרה לארצם- שברי זה גזר דין מוות. אלא פתרון אנושי, הומאניסטי, מכבד. בטוח למישהו
יש פתרון. אלא אם כן לא רוצים למצוא.
*למצוא
פתרון מיידי לתושבי השכונות. גם אני, שאני שם פעמיים בשבוע, לא מרגישה בטוחה.
והייתי מאוד כועסת, רותחת, מפחדת- אם בשכונה שלי זה היה קורה.
*לגנות,
לאסור, לעצור ולהעניש אזרחים מן השורה שקוראים לקריאות מוות לפליטים ומעיזים לפגוע
בהם פגיעה פיזית. אלא אם כן אף אחד לא רוצה לעצור אותם ולא מצא שהם עוברים על שום
חוק.
*לגנות
לאסור לעצור ולהעניש פוליטיקאים שמשתתפים בהפגנות מסוג זה (כפי שעשה יו"ר
הנסת רובי ריבלין אשר גינה את חברי הכנסת שהשתתפו בהפגנות).
עוד
רגע שבת, פרשת במדבר בה כדאי שנתחיל לספור אחד את השני. עוד רגע שבועות, חג שמחת
תורה, חג שמירת החוק. עוד רגע שבועות, זמן קריאת מגילת רות- זמן של חסד, זמן של
ערך, זמן של בחירות.
בחודש הקרוב- המדור יצא לפגרת קיץ. להתראות ביולי!
שבת שלום וחג שמח. שיהיו ימים של סליחה ושל חסד.
