מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שישי, 28 בינואר 2011

פרשת משפטים. הנחת יסוד ולב העניין- אין עבדות. אז מה לא הבנו?!


פרשת משפטים
חברה שלי סיפרה לי לפני כמה ימים על מפגש שהיה לה עם המשטרה. מתברר שלבחורה שעובדת אצלה, שחיה כאן כבר 20 שנה, שילדה כאן את בתה בת ה-10, אין אשרת שהיה. בזכות העובדה שבתה נולדה כאן- היא יכולה להגיש בקשה להיות תושבת. הבקשה תקועה כבר חודשים במשרד הפנים. כלומר- מותר לה להגיש בקשה, אבל אף אחד לא הבטיח לטפל בבקשה. בינתיים- מותר לה לעבוד, כך הסביר השוטר- אבל לאף אחד אסור להעסיק אותה. אז היא כאן כבר 20 שנה, הבת שלה לומדת בבית הספר, היא בטח תתגייס ואז נשאל שאלות בדבר גיור צבאי, אנחנו לא מטפלים בבקשה שלה להיות תושבת, מצד שני אסור להעסיק אותה.... אולי אלוהים יודע מאיפה יהיה לה כסף לאוכל.... ונדמה לי- שלא לכך אלוהים התכוון בפרשת משפטים, או בכלל. נפתח בשיר "כתנת פסים" למילים של מאיר אריאל. משם נמשיך לפרשה....בסוף יש עוד שיר, לא לדאוג


פרשת משפטים היא רצף של חוקים, בתחום של מה שאנחנו מכנים "בין אדם לחברו"- חוקים שמפרטים את אורחות החיים בין אדם לאדם- אם אדם מכה אדם אחר, ואיך להתנהג לאבא ואמא, ומתי שנת שמיטה, וחוקי עבד, ורצח וחגים.... למי בדיוק מיועדים החוקים?

אפשר היה לחשוב שאנחנו נמצאים במעמד ממלכתי, רשמי, של עם בתוך ארצו, המכריז על ריבונותו ועל אורחות חייו במושב הקבע שלו. חיים שיש בהם אדמות, רכוש, מעמדות, שגרה כלכלית וכדומה...
אבל אנחנו במדבר.... כל החוקים נאמרים לקבוצת עבדים שברחו ממצרים בלילה מהיר, שהולכים במדבר כבר 3 חודשים, מפוחדים, מתלוננים. משה מנסה להפוך אותם לעם, אבל כנראה שייקח קצת יותר ממעמד הר סיני ומארבעים שנה במדבר כדי להפוך את קבוצת העבדים, הפליטים, לעם.

אם נודה על האמת, קבלת התורה- לא הייתה בדיוק אקט הדדי. בני ישראל לא ביקשו או רצו לקבל את התורה. חז"ל מתארים את מעמד הר סיני- שה' כאילו כפה על עם ישראל לקבל את התורה- כפה הר כגיגית.
אז מה?האם בני ישראל עברו מעבדות אחת לעבדות אחרת? הם פשוט עברו משעבוד לפרעה לשעבוד למערכת החוקים של אלוהים? אז למה המאמץ?


אני חושבת שבתחילת פרשת משפטים- טמון הסוד. החוק הראשון, מתוך רצף ארוך מאוד של חוקים, הוא חוק המתייחס לנושא העבדות. מה החוק אומר?
במקרה שאדם נקנה להיות עבד- בשנה השביעית לעבדותו- הוא יוצא לחופשי חינם – כלומר- מצד אחד לא מקבל פיצויים, אבל מצד שני, גם לא נדרש לשלם בעבור החופש. ואם העבד בוחר, מרצונו, שלא לצאת לחופשי- כי הוא אהב את אדונו, ואת אשתו ואת ילדיו ששייכים לאדון- העבד חייב להצהיר הצהרה פומבית שהוא עבד עולם- ולרצוע את אוזנו.

אז יש עבדות...?! אז מה הקטע? החוק לא ביטל את העבדות!

נקשיב היטב לחוק. מתוך ההן – נלמד על הלאו. יש עבדות אבל היא זמנית. רק בסיטואציה שאדם נקנה כעבד- כי נקלע לחובות והוא משלם את חובו בכדרך של עבודה. העבדות אינה אינה מהותית לאדם, אינה אינהרנטית לאדם. האדם אינו עבד באופיו, בזהותו, והעבדות לא עוברת ב"גזע" או בדם או בעם. זה מצב זמני. ולא רק זאת- אלא שרק העבד יכול להכריז אל עצמו כעבד עולם- במקרה שאוהב הוא את האדון שלו. האדון שלו לא יכול להחליט על העבד שהוא עבד עולם.
הדבר המרכזי שכרוך בכניסה למערכת החוקים שמכתיב ה'- הוא החירות. השוויון בין אדם לאדם, באשר הוא אדם. אין אדם שהוא עבד במהותו, ואין אדם שהוא אדון לאדם אחר. הרעיון הזה מופיע גם באופן מובלע בעשרת הדברות בתיאור השבת- השבת היא לכולם- לאדון ולעבד. זמן החירות וזמן המנוחה- מגיעים לכל אחד. האדון אינו ריבון של העובד. הוא מעסיק- אבל לא מעבר. בשבת כולם אדונים לזמן של עצמם.


יום אחד אמרתי לאחי, שהוא אדם דתי- איזה כיף לך שאתה לא עובד בשבת! את מוזמנת, הוא ענה לי. לא לחזור בתשובה, לא להאמין באלוהים- פשוט להניף את דגל חירותי בשבת. זה הזמן שלי. לעצמי. ואין לשום בוס כניסה לזמן הזה שהוא שלי. ונמשיך מכאן לימות החול- גם כשאדם עובד – הוא אינו עבד. הוא רשאי ויכול וחייב- להיות אדון לעצמו. במסגרת העבודה, גם כשכיר – לעמוד על זכויות העובד שלו, וגם על זכותו לשיר, או לדמיין, או לשאוף. גם כעצמאי- ולפעמים זה הרבה יותר קשה. וגם לא רק במסגרת העבודה- בזמן הזה שהוא שלנו- לשמור על החירות שלנו, לא להיות משועבדים לשום אדון- לא לבוס, לא לאופנה, לא לרצונות של אחרים. החירות המחשבתית הנהדרת. חירות נפש האדם. ששום פרעה לא יכול לגזול.
על החירות הזאת....

מתוך שירי סוף הדרך של לאה גולדברג-
למדני אלהי, ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל,
על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשום,
לדעת, ליחל, להכשל.

למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש יומך עם בוקר ועם ליל,
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום
לבל יהיה יומי עלי הרגל.




ומתוך המסקנות על החירות האישית, על חופש המחשבה- נדמה שיש כמה עניינים מהותיים שאנחנו צריכים להבין כאן ועכשיו. המסר לבני ישראל היוצאים ממצרים הוא מסר מהותי והוא החידוש החשוב ביותר- אתם לא עבדים! המסר לבני ישראל היושבים בציון- דמוקרטיה אינה פלג פוליטי. זכויות אדם הן לא "צד"- זהו מסד בסיסי, עקרוני, מהותי לחיים שלנו כאן. ורק מתוך ההבנה הזאת, כמו בפרשת משפטים- אפשר לחוקק חוקים ודינים על החיים שלנו ביחד כחברה, חופשית, שוויונית, מאפשרת ומכבדת כל אדם, באשר הוא אדם. אלה דברים שצריך לזכור בימים האלה. לפעול למענם. כל אדם, באשר הוא אדם.

שבת שלום!
מוזמנים לקרוא, להגיב, להפנים, לפעול למען, להיות מודעים, להיות ערים, לתרום, להירתם.

האגודה לזכויות האזרח

מוקד סיוע לעובדים זרים

אתר חוגל- לכל הדברים שהם לנפש ולגוף שלנו. לחירות הנשמה.

נויה שגיב

יום חמישי, 20 בינואר 2011

פרשת יתרו. משה מוסר את המסורת. מי תופס?




האירוע המרכזי שבפרשת השבוע שלנו, פרשת יתרו, הוא מעמד הר סיני, קבלת התורה. בתמונה: מתן תורה, מאיורי המקרא של נחום גוטמן.


אני רוצה לדבר על המשמעות של האירוע הזה בחיים שלנו היום, כאן ועכשיו.
אבל נתחיל בסיפור בתורה. בתולדות קבוצת העבדים היוצאת ממצרים- זה אירוע המכונן. היחידים שיצאו ממצרים- לפתע הופכים לעם. בעלי חוק אחד, שמגדר אותם ומבדיל אותם מעמים אחרים. בעלי אמונה אחת ואלוהים אחד. שקודם כל מבהיר- אנוכי ה' אלהיך... שחס וחלילה לא יתבלבלו ויחשבו שעמוד הענן או משה הם האלוהים...
לפעמים נדמה שהאירוע עצמו קצת גדול על הנוכחים- פדיחות כמו עגל הזהב... געגועים לחיים היפים במצרים.... סיר הבשר. אבל משה ואלוהים- רואים למרחקים ארוכים. הם מגדירים חזון, חוקה ומסגרת- לדורות. וצריך להתחיל עם מישהו, מתישהו. הברית אינה רק של כאן ועכשיו אלא ברית נצח בין ישראל לבין ה'.
איך הברית הזאת אמורה לחלחל בצינורות הנצח?


משה אומר בספר דברים- כט 14- כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם
והמדרש מסביר- אלו הנשמות העתידות להיבראות.
כלומר- באופן מגי, על זמני, מטריקסי, כל ישראל של כל הדורות הנכחו במעמד הר סיני.


ואם נהיה קצת יותר פרקטיים, בשאלת העברת התורה, מסכת אבות במשנה, פותחת בתיאור אופן ההעברה של התורה לאורך הדורות: משה. קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים. מסרוה. לאנשי. כנסת הגדולה.
וכן הלאה. האמנם?
מה זה בשבילנו היום, קבלת התורה? מעמד הר סיני? עשרת הדברות?
בשביל חלק מהציבור היהודי- זה הלב הפועם של החיים היומיומיים. בשביל חלק מהציבור היהודי- זה אירוע חסר משמעות ותוכנו חסר משמעות. נדמה לי שחלק גדול מהאנשים- דתיים וחילוניים, יהודים ולא יהודים- מקיימים את תוכן הדברים- כצו מוסרי, פנימי, אוניברסלי. הומינסטי אנושי.
ומה עושה מי שלא מאמין? או מי שמאמין ויש לו ביקורת, או חידוש, או שינוי? זורקים הכל לפח?

אבא שלי תמיד אומר לגבי היהדות, שזה כמו סופר מרקט- שכל אחד יבחר מה שהוא רוצה. אבל כדי לבחור צריך להכיר,
צריך לדעת. אני מבקשת שני דברים.


אחד- אני מזמינה אתכם לקרוא את עשרת הדברות- . שכל אחד יבחר מה הוא עושה עם זה- לוקח, זורק, מאמץ, לוקח חלק. מתאים לעצמו, נזכר במשהו חשוב, מקבל אישור על עצמו. מה שלא יהיה.


דבר שני, אני מבקשת לקרוא אתכם שיר של יהודה עמיחי, מתוך הקובץ האחרון שלו- פתוח סגור פתוח. השיר מדבר על החובה לשמר ועל החובה לשנות. ונדמה לי שרק ככה מסורת יכולה להישמר- בתנועה הדו כיוונית. גם של שמירה ומסירת הדבר כמות שהוא, וגם בשינוי, בגמישות, באלסטיות, בהתאמה מתמדת למציאות ולאנשים.



" אבי היה אלוהים ולא ידע.
הוא נתן לי את עשרת הדיברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן אלא ברכות ובאהבה.
והוסיף לטופים והוסיף מילים טובות, והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה".
וזמר זכור ושמור בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דבר לדבר,
לא תשא שם אלוהיך לשוא, לא תשא, לא לשוא,
אנא, אל תענה ברעך עד שקר.
וחבק אותי חזק ולחש באוזני, לא תגנב, לא תנאף, לא תרצח.
ושם את כפות ידיו הפתוחות על ראשי בברכת יום כפור.
כבד, אהב, למען יאריכון ימיך על פני האדמה.
וקול אבי לבן כמו שער ראשו.
אחר כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה כמו ביום שמת בזרועותיי, ואמר:"אני רוצה להוסיף שנים לעשרת הדברות:
הדבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך ונעלם במרחקיו המוזרים. (יהודה עמיחי)

השיר, בגן מוקסם, של יהדה עמיחי, בביצוע של יהודית רביץ. גם כי יהודה עמיחי, גם כי יהודית רביץ, גם כי הסרטון מרתק. גם כי השיר מתוק וכואב ועדיין אוהב. שתהיה שבת שלום!


יום שישי, 14 בינואר 2011

פרשת בשלח. להרוג את הבריון שבתוכנו.





פרשת בשלח


נתמקד הפעם בסופה של הפרשה- במפגש בין ישראל לעמלק. או יותר נכון- במפגש בין הנצח לבין עמל- לבינינו. יש כאן בעיה קשה, ואני מקווה שסוג של פתרון.

התמונה: מתוך ילדי העולם מציירים תנ"ך. הקרב בין ישראל לעמלק.


הפרשה כולה, מספרת את קורות ישראל בצאתם ממצרים. תרגיל כמעט בלתי אפשרי במנהיגות עבור משה. תרגיל כמעט בלתי אפשרי בנאמנות עבור העם. כמעט בכל תחנה בה עוצרים- יש לעם תלונות- למה אין מים, למה הוצאת אותנו ממצרים, למה אתמול אמרת לנו שאסור לאסוף מן יומיים ברציפות והיום מותר? ומה זה בכלל שבת? יש לנו עוד פרשה שלמה עד אז! ומשה- חוצה את ים סוף, עמוד אש ועמוד ענן, הופך מים מרים למים מתוקים, מכה בסלע- ונדמה שלא משנה מה שהוא לא עושה- העם בוחן, כל הזמן- היש ה' בקרבנו אם אין....? ומשה, כל כך לויאלי לה'- רק אל ה' הוא צועק, בוכה, שואל. וה'- כל הזמן מחזק. ויהיה בסדר. לא עלייך, עלי הם מתלוננים.



ופתאום, בזמן שהעם עסוק בתלונות- משום מקום קופצים העמלקים ונלחמים בישראל. העמלקים, עם של נוודים, שכנראה חשו מאויימים מהקבוצה החדשה בנוף המדברי, שעושה הרושם שלפחות בחודשיים הראשונים היא שורדת- החליטו לתקוף את ישראל. גם כאן- מזה נעזר בכוחות ניסיים ומנצח במלחמה באמצעות הרמת יד. אקט של מנהיג שלא רק מנבא את הנצחון אלא גם קובע אותו.



ראינו כבר, כי אחת הטכניקות של המנהיגות, היא לתת לאנשים את התחושה שקורה כאן דבר גדול, שעכשיו כולנו נחקקים בקורות הנצח. אבל... בעיה... עם הנצח שנחקק עכשיו, לחלקנו ואני מקווה שלרובנו, פחות נוח: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם


ברגעים אלה, ניתן הצו למחות את זכר עמלק, כנקמה. צו שקורא להרוג אנשים, בגלל השייכות האתנית, בגלל הלאום שלהם.


ובספר דברים פרק ל- תזכורת: למחות, לנקום, גם כאשר אתה כבר הגעת למנוחה ולנחלה.
יז זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים. יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח..."



מה חטאם של עמלק? לפי ספר דברים- הם זינבו בנחשלים- בחלשים, במתקשים, כשהעם כולו עייף ויגע ו"לא ירא אלוהים"- כשאין בו אמונה, ואולי זאת נקודת התורפה המשמעותית ביותר. לפגוע במי שאין לו אמונה. הפרשן המלבי"ם מדגיש כי במתקפה של עמלק על ישראל היה רק רוע. הרי היו בדרך:" "לא הייתה לו שום סיבה מהסיבות שבעבורה ילחמו עם בעם".


הצו לחרם כל כך חזק וחצוב בנצח- אפשר לראות את הציפיה של שמואל הנביא לכך ששאול המלך יחרים , ישמיד, ולא יחמול על שום עמלקי- ממלך ועד בהמה. בתוגבה לכך ששאול משאיר וחומל- הוא מפוטר. שמואל א טו


אפילו במגילת אסתר, משוייך המן ה"רשע" לעמלקים באמצעות שיוך משפחתי לאגג, מלך עמלק. למה- כי עמלק הם רשעים ועשו לנו רע במדבר אז מותר לנו בכל עת להרוג אותם.
כאמור- לא נוח לי עם זה, עם צו שמתיר להרוג שלא לומר מעודד, שפוסק דין מוות על אדם בשל מוצאו, בשל דברים שאבותיו עשו אי אז במדבר, צו שלא מתיר מקום לסליחה או לשינוי.
לא נוח זה אנדרסטייטמנט. רע לי. רע ומר לי. לא רוצה להיות שייכת לקבוצה שמתירה להרוג קבוצה אחרת.


בחיפושי אחר פתרון לבעיה- מצאתי את הפירוש המהפכני ממש, של הרש"ר הירש.
"אל תשכח דבר זה, אם יבוא יום ותרצה להידמות לעמלק וכמוהו לא תכיר את החובה ולא תדע את ה', אלא רק תבקש הזדמנות, בדברים קטנים או גדולים, לנצל את עליונותך כדי להזיק לבריות. אל תשכח דבר זה אם יבוא יום ותבקש להסיר מלבך את תפקידך ואת שליחותך כישראל, שקיבלת על עצמך בקרב האנושות."
מה שצריך לזכור ומה שצריך למחוק - זה את יצר הבריונות שבנו. את המקום, את הרגע שאנחנו רואים מישהו עייף, נחשל, חסר אמונה ומרגישים עליונים עליו, ודורסים ודורכים את מי שאין לו דרך ויכולת להתגונן. בבתי הספר קוראים לזה "אפס סבלנות לאלימות"- מחיקה מוחלטת, ביד קשה, חרם מוחלט על האלימות כלפי ילדים אחרים. ושלא בבית הספר- הרגעים הקטנים האלה, שאנחנו עליונים על אחר כשקשה לו. שמנצלים חולשה כדי להרגיש חזקים. את זה- למחות. למחוק. לא להשאיר שום זכר. זה לא תמיד קל.



מצורף שיר ישן ומופלא של הסמית'ס שאומר את הדברים האלה רק באנגלית ויפה כל כך. בגיל 15 וגם היום- אגרוף בבטן. מתחת לוידאו- המילים. כדאי. שבת שלום. מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ, להפנים.







Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
And as I climb into an empty bed
Oh well. Enough said.
I know it's over - still I cling
I don't know where else I can go
Oh ...
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
See, the sea wants to take me
The knife wants to slit me
Do you think you can help me ?
Sad veiled bride, please be happy
Handsome groom, give her room
Loud, loutish lover, treat her kindly
(Though she needs you
More than she loves you)
And I know it's over - still I cling
I don't know where else I can go
Over and over and over and over
Over and over, la ...
I know it's over
And it never really began
But in my heart it was so real
And you even spoke to me, and said :
"If you're so funny
Then why are you on your own tonight ?
And if you're so clever
Then why are you on your own tonight ?
If you're so very entertaining
Then why are you on your own tonight ?
If you're so very good-looking
Why do you sleep alone tonight ?
I know ...
'Cause tonight is just like any other night
That's why you're on your own tonight
With your triumphs and your charms
While they're in each other's arms..."
It's so easy to laugh
It's so easy to hate
It takes strength to be gentle and kind
Over, over, over, over
It's so easy to laugh
It's so easy to hate
It takes guts to be gentle and kind
Over, over
Love is Natural and Real
But not for you, my love
Not tonight, my love
Love is Natural and Real
But not for such as you and I, my love
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can feel the soil falling over my ...
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can even feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can feel the soil falling over my head
Oh Mother, I can feel the soil falling over my ...


יום שישי, 7 בינואר 2011

פרשת בוא. רגע לפני יציאת מצרים. שיעור 2 בייעוץ ארגוני.





פרשת השבוע . פרשת בוא – שיעור 2 בייעוץ ארגוני. והפעם: מנהיגות ב 5 צעדים.

בתמונה- פרעה אומר למשה ולאהרון "קומו צאו מתוך עמי". מאיורי התנ"ך של האמן הצרפתי גוסטב דורה, מאה 19.


אלוהים משה ואהרון עובדים ביחד כצוות מיומן. עוד רגע מגיע רגע האמת. ארבה, ברד, חושך עוד רגע מכת בכורות. וההערכות לקראת היציאה. החלק הקל – היה לעשות ניסים ולעבוד מול פרעה. ניסים תמיד יש להם אפקט משכנע. ופרעה- ה' עצמו מודה שהוא נכנס ללבו ומשחק שם- לפעמים מקשיח את לב פרעו ולפעמים מרפה.



עכשיו- איך מארגנים אנשים שבמשך 400 שנה חיים בתודעת עבדות, איך משכנעים אותם לקום וללכת? איך מובילים אותם, איך יוצרים מהעבדים האלה קבוצה? אפילו- איך מארגנים אותם טכנית- לקחת את הדברים וללכת. איך מוציאים את ישראל ממצרים בחמישה צעדים?



צעד ראשון- בני ישראל צריכים לבדל את עצמם באמצעות סימון דם על המזוזות, כך אלוהים יודע לפסוח על בתיהם. נדמה לי שאלוהים לא ממש צריך את הסימון. אבל זה אקט ראשון של יצירת זהות עצמית- דרך הבידול וההכרזה. זה אני. ואני דומה וקרוב למי שסימן את עצמו- כמוני.



צעד שני- משה ואלוהים נותנים לבני ישראל את התחושה, שעכשיו, כרגע, בהווה החדש פעמי הזה שלנו- אנחנו עושים היסטוריה! ואומרים: וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.
זכרון? הרי אנחנו בהווה. אבל כן, קורה עכשיו משהו שעוד תזכרו.
דורות? איזה דורות? יהיה לנו המשך אחרי שנברח מפה? יהיה!
חג וחקת עולם- יש לכם חוק, מחבר, והוא נצחי. אתם חלק מקבוצה.



צעד שלישי- עניין המצות והחמץ
ואז מגיעה ההנחיה בדבר המצות- שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ... רק אחר כך מגיע ההסבר בעניין המהירות שהביא ליצירת לקרקרים ולא ללחם.
אבל גם כאן- יש מסרים ועקרונות מנחים לפעולה.
א- מסר מנהיגותי- של דאגה לצרכים הבסיסיים. יש אוכל. לא לדאוג- , תנאי אש"ל בסיסים- תקבלו. וזה קריטי לאדם שבורח. גם אם הוא עבד. גם אם הוא פליט.
ב- מסר של ניהול. קביעת סדרי עדיפויות. כרגע, בלחץ הזמן, חברים, צריך להחליט מה כן ומה לא, מה המינימום ההכרחי, ומה נמשיך בפעם אחרת. וגם זה מסר חשוב ומשמעותי בארגון האנשים. זה עוזה סדר ומרגיע.
ויש כאן עוד מסר ערכי חשוב בעיני- אין "חמץ" ו"כשר" אבסולוטית. אין טהור וטמא. יש הקשר, יש תזמון. וכרגע- לחם לא מתאים.



צעד רביעי- חזון עתידי, תמונה בהירה – לאן הולכים. חוסר הודאות לא מאפשר לאנשים להתקדם, יוצר התנגדות בהלה ופחד. ומשה, עדכ המ שהוא יכול, מצייר תמונה עתידית. גם ברורה וגם יפה.
וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ .....



צעד חמישי- והגדת לבנך. לכל אחד מהנוכחים, יש את האחריות לספר בדבר האירוע הזה שאתה חלק ממנו. יש לך תפקיד- והתפקיד הוא להגיד, לזכור, להנציח את הרגע הזה. באמצעות הדיבור, ההגדה, היצירה שנמשכת הלאה.

לסיכום - חמישה צעדים-
בידול וזהות
חגיגיות ושייכות
קביעת סדרי עדיפויות ודאגה לצרכים בסיסיים
יצירת חזון בהיר של עתיד
ויצירת תחושה שאתה חלק מנצח, ויש לך בו תפקיד.


בהצלחה. התרגשות לקראת יציאת מצרים בשבוע הבא!

השיר לפרשת "בוא", כמובן, מתבקש.


שבת שלום. מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ, לשיר ועוד.

נויה