מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שישי, 28 בינואר 2011

פרשת משפטים. הנחת יסוד ולב העניין- אין עבדות. אז מה לא הבנו?!


פרשת משפטים
חברה שלי סיפרה לי לפני כמה ימים על מפגש שהיה לה עם המשטרה. מתברר שלבחורה שעובדת אצלה, שחיה כאן כבר 20 שנה, שילדה כאן את בתה בת ה-10, אין אשרת שהיה. בזכות העובדה שבתה נולדה כאן- היא יכולה להגיש בקשה להיות תושבת. הבקשה תקועה כבר חודשים במשרד הפנים. כלומר- מותר לה להגיש בקשה, אבל אף אחד לא הבטיח לטפל בבקשה. בינתיים- מותר לה לעבוד, כך הסביר השוטר- אבל לאף אחד אסור להעסיק אותה. אז היא כאן כבר 20 שנה, הבת שלה לומדת בבית הספר, היא בטח תתגייס ואז נשאל שאלות בדבר גיור צבאי, אנחנו לא מטפלים בבקשה שלה להיות תושבת, מצד שני אסור להעסיק אותה.... אולי אלוהים יודע מאיפה יהיה לה כסף לאוכל.... ונדמה לי- שלא לכך אלוהים התכוון בפרשת משפטים, או בכלל. נפתח בשיר "כתנת פסים" למילים של מאיר אריאל. משם נמשיך לפרשה....בסוף יש עוד שיר, לא לדאוג


פרשת משפטים היא רצף של חוקים, בתחום של מה שאנחנו מכנים "בין אדם לחברו"- חוקים שמפרטים את אורחות החיים בין אדם לאדם- אם אדם מכה אדם אחר, ואיך להתנהג לאבא ואמא, ומתי שנת שמיטה, וחוקי עבד, ורצח וחגים.... למי בדיוק מיועדים החוקים?

אפשר היה לחשוב שאנחנו נמצאים במעמד ממלכתי, רשמי, של עם בתוך ארצו, המכריז על ריבונותו ועל אורחות חייו במושב הקבע שלו. חיים שיש בהם אדמות, רכוש, מעמדות, שגרה כלכלית וכדומה...
אבל אנחנו במדבר.... כל החוקים נאמרים לקבוצת עבדים שברחו ממצרים בלילה מהיר, שהולכים במדבר כבר 3 חודשים, מפוחדים, מתלוננים. משה מנסה להפוך אותם לעם, אבל כנראה שייקח קצת יותר ממעמד הר סיני ומארבעים שנה במדבר כדי להפוך את קבוצת העבדים, הפליטים, לעם.

אם נודה על האמת, קבלת התורה- לא הייתה בדיוק אקט הדדי. בני ישראל לא ביקשו או רצו לקבל את התורה. חז"ל מתארים את מעמד הר סיני- שה' כאילו כפה על עם ישראל לקבל את התורה- כפה הר כגיגית.
אז מה?האם בני ישראל עברו מעבדות אחת לעבדות אחרת? הם פשוט עברו משעבוד לפרעה לשעבוד למערכת החוקים של אלוהים? אז למה המאמץ?


אני חושבת שבתחילת פרשת משפטים- טמון הסוד. החוק הראשון, מתוך רצף ארוך מאוד של חוקים, הוא חוק המתייחס לנושא העבדות. מה החוק אומר?
במקרה שאדם נקנה להיות עבד- בשנה השביעית לעבדותו- הוא יוצא לחופשי חינם – כלומר- מצד אחד לא מקבל פיצויים, אבל מצד שני, גם לא נדרש לשלם בעבור החופש. ואם העבד בוחר, מרצונו, שלא לצאת לחופשי- כי הוא אהב את אדונו, ואת אשתו ואת ילדיו ששייכים לאדון- העבד חייב להצהיר הצהרה פומבית שהוא עבד עולם- ולרצוע את אוזנו.

אז יש עבדות...?! אז מה הקטע? החוק לא ביטל את העבדות!

נקשיב היטב לחוק. מתוך ההן – נלמד על הלאו. יש עבדות אבל היא זמנית. רק בסיטואציה שאדם נקנה כעבד- כי נקלע לחובות והוא משלם את חובו בכדרך של עבודה. העבדות אינה אינה מהותית לאדם, אינה אינהרנטית לאדם. האדם אינו עבד באופיו, בזהותו, והעבדות לא עוברת ב"גזע" או בדם או בעם. זה מצב זמני. ולא רק זאת- אלא שרק העבד יכול להכריז אל עצמו כעבד עולם- במקרה שאוהב הוא את האדון שלו. האדון שלו לא יכול להחליט על העבד שהוא עבד עולם.
הדבר המרכזי שכרוך בכניסה למערכת החוקים שמכתיב ה'- הוא החירות. השוויון בין אדם לאדם, באשר הוא אדם. אין אדם שהוא עבד במהותו, ואין אדם שהוא אדון לאדם אחר. הרעיון הזה מופיע גם באופן מובלע בעשרת הדברות בתיאור השבת- השבת היא לכולם- לאדון ולעבד. זמן החירות וזמן המנוחה- מגיעים לכל אחד. האדון אינו ריבון של העובד. הוא מעסיק- אבל לא מעבר. בשבת כולם אדונים לזמן של עצמם.


יום אחד אמרתי לאחי, שהוא אדם דתי- איזה כיף לך שאתה לא עובד בשבת! את מוזמנת, הוא ענה לי. לא לחזור בתשובה, לא להאמין באלוהים- פשוט להניף את דגל חירותי בשבת. זה הזמן שלי. לעצמי. ואין לשום בוס כניסה לזמן הזה שהוא שלי. ונמשיך מכאן לימות החול- גם כשאדם עובד – הוא אינו עבד. הוא רשאי ויכול וחייב- להיות אדון לעצמו. במסגרת העבודה, גם כשכיר – לעמוד על זכויות העובד שלו, וגם על זכותו לשיר, או לדמיין, או לשאוף. גם כעצמאי- ולפעמים זה הרבה יותר קשה. וגם לא רק במסגרת העבודה- בזמן הזה שהוא שלנו- לשמור על החירות שלנו, לא להיות משועבדים לשום אדון- לא לבוס, לא לאופנה, לא לרצונות של אחרים. החירות המחשבתית הנהדרת. חירות נפש האדם. ששום פרעה לא יכול לגזול.
על החירות הזאת....

מתוך שירי סוף הדרך של לאה גולדברג-
למדני אלהי, ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל,
על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשום,
לדעת, ליחל, להכשל.

למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש יומך עם בוקר ועם ליל,
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום
לבל יהיה יומי עלי הרגל.




ומתוך המסקנות על החירות האישית, על חופש המחשבה- נדמה שיש כמה עניינים מהותיים שאנחנו צריכים להבין כאן ועכשיו. המסר לבני ישראל היוצאים ממצרים הוא מסר מהותי והוא החידוש החשוב ביותר- אתם לא עבדים! המסר לבני ישראל היושבים בציון- דמוקרטיה אינה פלג פוליטי. זכויות אדם הן לא "צד"- זהו מסד בסיסי, עקרוני, מהותי לחיים שלנו כאן. ורק מתוך ההבנה הזאת, כמו בפרשת משפטים- אפשר לחוקק חוקים ודינים על החיים שלנו ביחד כחברה, חופשית, שוויונית, מאפשרת ומכבדת כל אדם, באשר הוא אדם. אלה דברים שצריך לזכור בימים האלה. לפעול למענם. כל אדם, באשר הוא אדם.

שבת שלום!
מוזמנים לקרוא, להגיב, להפנים, לפעול למען, להיות מודעים, להיות ערים, לתרום, להירתם.

האגודה לזכויות האזרח

מוקד סיוע לעובדים זרים

אתר חוגל- לכל הדברים שהם לנפש ולגוף שלנו. לחירות הנשמה.

נויה שגיב

2 comments:

  1. נראה שיש כאן גם הבנה של הנפשות הפועלות. פירוט והסברים על החוקים הכלליים שניתנו לפני כן. הפעם, עם עדיפות מבחינת סדר הדברים, לחוקים חברתיים. ובסוף הדברים תגובת העם "כל הדברים אשר דיבר ה',נעשה". אתה רואה? כשמסבירים לנו כמו שצריך, אנחנו מבינים וגם מוכנים לקיים.

    יופי של אספקט לפרשת די רשימתית. תודה :-)

    שבת שלום ורק חדשות טובות!

    השבמחק
  2. אבל איכשהוא תמיד נהיה אסירים של המחשבות שלנו..... שבוע טוב.

    השבמחק