מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שישי, 30 באוגוסט 2013

פרשת ניצבים. ובחרת בחיים. בין דטרמינזם לבחירה חופשית.

פרשת ניצבים- וילך
שבת אחרונה של השנה. זמן של מחשבות, הרהורים, חשבון נפש. מילים גדולות. זה זמן של שינויים, של החלטות. כל אחד יצוק פנימה איזה משמעות שטובה לו.
האם זה משנה בכלל? האם אנחנו באמת יכולים לקבוע ולהחליט את מהלך חיינו? או שאנחנו מריונטות בתיאטרון בובות אלוהי? המחשבות האלה מציפות מפעם לפעם. בגילאים שונים. כשהולך לנו, כשלא הולך לנו. כשרוצים לומר תודה, כשרוצים לכעוס נורא. מחפשים למי לומר תודה. על מי לכעוס. ומצד שני- כשאנחנו רוצים להרגיש שליטה, אחריות, שהמושכות בידיים שלנו. לפעמים בובות, לפעמים הבמאים.
פרשת ניצבים –דברים כט 9 – ל 30 (השבוע קוראים גם את פרשת וילך- נתמקד בניצבים) – מדברת להבנתי בשני הצירים הללו. של הדטרמיניזם מול הבחירה החופשית. ושני הצירים קיימים בה.
 מצד אחד- כוללם ניצבים- גם הנוכחים וגם העתידים לבוא- שזה אנחנו- וכולם מחוייבים בברית: " כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. " כלומר- גורלנו נקבע כבר אז, במעמד הר סיני.
ומצד שני- לפנינו הבחירה: " רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע."
ה' מציב בפני ישראל שתי אפשרויות. טוב ורע. באמת מותר לבחור בין הטוב לרע?
לא! שוב בתנועת מטוטלת- לפניך הטוב והרע, אבל ה' לא באמת מאשר את הבחירה ברע: " אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו..."
ה' מצווה לבחור בטוב. אז מה... אין בחירה חופשית?  בוודאי שאין! הרי איזה הורה יאפשר לילדיו את הבחירה ברע?
"תעשה מה שאתה רוצה, אני את שלי אמרתי..." אבל אוי לילד שיבחר ברע. והאמת ?  אוי להורה שיתן לילדו לבחור ברע בשם "חופש הבחירה".
תראו כמה יפים הדברים הכתובים בפסוק  19: " הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ. "
לפניכם, בני,  החיים והמוות. אבל תבחרו בחיים. מצווה, מתחנן, מבקש, מנחה, מלווה ביד אוהבת האב הדואג, האוהב. מעין צו השומר על מי שמאבד את דרכו.
וכך אנחנו נעים- בין הטוב לרע, בין תחושת חופש הבחירה, לבין תחושת הדטרמיניזם- הכולאת והמנחמת לעיתים.
הימים שלפני ראש השנה הם ימי הרהור, חשבון נפש. ימים שמשתדלים לעשות טוב ולבחור בטוב.
הפסוקים הבאים, מבטאים בעיני בצורה מופלאה שני מסרים. האחד- מסר האחריות האישית. אל תגיד מישהו אחר יעשי לי ובשבילי. אלא אני עושה. ומסר שני- שגרת הטוב, שגרת עשיית הטוב. לא במועדים מיוחדים, לא בראש השנה, או בחגים. כל יום. קרוב הדבר.
 " יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא.  יב לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא  לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה.  יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא  לֵאמֹר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה.  יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל)
 
ובחרתם בחיים. ובחרנו בחיים. שבת שלום. שלומה גרוניך. בוחר בחיים.
 

יום שישי, 16 באוגוסט 2013

פרשת כי תצא. סיפורים מהחיים.

הבוקר כי יצאתי לטייל עם עומר בעגלה. טנדר שפרק ציוד חסם את הכביש, נהגת ממהרת צפרה לו. בסוף הדיון התברר שהיא מטומטמת והוא בהמה (או להיפך). איזה יחסים יש בינינו ביומיום, שותפים במרחב?

בפרשת כי תצא יש חוקים רבים העוסקים במערכות היחסים בין אדם לאדם במרחב המשותף- של הבית, של המשפחה, של הקהילה. 

לדוגמה- ילדה נפלה ונפצעה ממעקה לא תקין בבית של סבא שלה. מי אשם? מי צריך לשלם לה פיצויים? ההורים אמרו כך, חברת הביטוח אחרת. בטוחה שהסבא הרגיש נורא. האירוע באמת קרה לפני כמה שבועות. מי אחראי? 
לפי החוק בספר דברים- הסבא. מי שהתקין בביתו גג (או מרפסת או כל דבר אחר שיש בו סיכון) חייב לדאוג למעקה ולא לסכן את חיי אורחיו, שנותנים בו אמון. 
אדם אחראי על האנשים שבביתו. 

דוגמה נוספת- הידעתם שיש בחוק המקראי הבדל בין העונש במקרה של אישה שנאנסת בעיר לבין אישה שנאנסת בשדה?  במקרה של אישה הנאנסת בעיר- גם היא נענשת. מה?! על מה ולמה?! הנחת היסוד היא שעליה לצעוק, ושעל אנשי העיר להציל אותה. אפשר להתווכח על העונש לאישה, אבל הנחת היסוד היא כי על הקהילה בעיר   
לעזור כששומעים צעקה. 
חובת האישה לצעוק וחובת הקהילה לשמוע, לעזור, לחלץ את האישה. 

יש עוד כמה חוקים מצויינים בפרשה, בין אדם לעצמו, למשפחתו, לקהילה בה הוא חי. כדאי לקרוא ולקבל השראה לאחריות חברתית הדדית.

אני כותבת את הדברים באוטובוס 5, שקועה באייפון ובמחשבות, נזכרת בבהמה ובמטומטמת של הבוקר ומתבאסת על עצמנו.
ואז אני שומעת אמא אומרת לבת הקטנה שלה: את יודעת איך קוראים למה שעשית?
ולפי טון הדיבור שלה לא הבנתי אם הילדה בדרך לקבל פרס הצטיינות או שהאמא בדרך להוריד לה סטירה. התכווצתי במקום והשפלתי עיניים. 
ואז ענתה הילדה:  
חברות! 
קרוב... , ענתה האמא. כנראה שקרה פה משהו טוב. אז הרמתי עיניים, לראות את האמא מלטפת את בתה שעומדת ליד קשישה שיושבת.
״קוראים לזה והדרת פני זקן! כל הכבוד!״ ושמחתי כל כך על התקווה שהאם ובתה נתנו לי, לחיים בחברה שיש בה אחריות, כבוד והתחשבות. רגע קטן אבל גדול. שבתשלום
למה יו יה? אתם שואלים? אני עונה:
כי הם מסמלים את היפה, את הטהור, את המיטיב, את המצחיק, את היצירתי, את החכם, את החברות, את החיבוק, את ההערכה ההדדית, את היכולת לעבוד בצוות ולתת מקום לכל אחד. את כל מה שטוב בבני האדם.
כי הייתה הופעה מעולה ואסור לא ללכת להופעות כאלה. גם על זה צריך להוציא חוק.

 

יום שישי, 2 באוגוסט 2013


פרשת ראה- בספר דברים, היא חלק מנאומו של משה לפני הכניסה לארץ. (נאום ארוך, מי שעוקב). ספר דברים מאופיין ברוח ההומאניסטית השורה עליו- בדאגה לערכי שוויון ומוסר, בדאגה לנזקקים ולחלשים בחברה. מדוע? כי זה התפקיד של החברה ושל החזקים בה. כי זה התפקיד של המחוקק- להגן על מי שזקוק להגנה. גם במערכת החוק המקראית וגם במערכת החוק הדמוקרטית.

כשהייתי בצבא נהגו לומר (בטח אומרים עד היום) ש"המסע נגמר רק כשאחרון החיילים במחלקה הגיע". כלומר- לראשון יש אינטרס לכך שהאחרון יצליח. אחרי שנים כשעסקתי בהוראה ובהדרכה, נהגו לומר (בטח אומרים עד היום) "חוזק הקבוצה- כחוזק החוליה החלשה ביותר בה". כלומר- לכל חברי הקבוצה יש אינטרס לחזק את כל חברי הקבוצה. ואיך אמרו בתקופת התורה? בואו נקרא.

הפרשה מצווה לתת מעשר ולעשות שנת שמיטה. ליקטתי שלושה פסוקים מתוך הפרשה, המתייחסים לעניין העוני. אבל לפני כן- שאלון אישי קצר, בן שתי שאלות:

שאלה ראשונה: תשאלו רגע את עצמכם ותנסו לענות בכנות- למה אתם נותנים, אם אתם נותנים? מגוון תשובות- כדי להגיד תודה על מה שיש לי, כי מי יודע- אולי מחר מזלי יהיה רע, אולי תעודת ביטוח אל מול הקארמה של העולם? אולי מתוך רחמים וצער על מי שגורלו לא שפר עליו. אולי מתוך ההבנה שזה שיש לי כרגע- זה נקודתי, זה מזל, ומולי אדם עם חוסר מזל נקודתי... אלף ואחת סיבות.

שאלה שניה: וכשאתם לא נותנים? תנסו להיות כנים- למה אתם לא נותנים? כי למה להיות פרייאר, ושילכו לעבוד, ואני צריך לדאוג לביתי, וכמה עבדתי בשביל השקל הזה, ואם הקבצן הזה היה יודע כמה צריך לעבוד בשביל השקל הזה? והם קונים עם זה סמים, ולמה המדינה לא דואגת להם ואלף ואחת סיבות.

אז התורה לפעמים קצת מבינה בפסיכולוגיה של בני האדם... ואומרת כך:

אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן  כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ. (דברים טו 4 )

כלומר- על כל אדם לעשות את המיטב כדי שלא יהיה בקרבנו אביון. לתת, בלי לדפוק חשבון. אז מי ידאג לי? אל דאגה- ה' יברך את מי שנותן מהיבול שלו. אופס- היבול לא שלך, אלא של הארץ שה' נתן לך. אז קצת פרופורציות.


כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן (דברים טו פסוק 7)

איך לתת? מהלב ומהיד. כמה יפה וחשוב. לתת ברוחב לב- ושהדבר יבוא לידי ביטוי גם בכמה נותנים וגם באופן הנתינה. לא מספיק לתת "הרבה". חשוב גם לתת בלב שלם.

אז אחרי שנתנו כל כך הרבה, ובשמחה, ודאגנו לזה שלא יהיו יותר אביונים- אפשר ללכת לנמנם בשישי אחהצ? כנראה שלא.. .פסוק 11 בורס את כל התכנית:

יא כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ (דברים טו פסוק 11 )


מה? תמיד יהיו בקרבנו אביונים? נדונו לחיים של מעמדות? אז לשם מה התאמצנו ונתנו משלנו? תמיד נצטרך לתת...? והעניים תמיד יהיו עניים?

הרלב"ג מפרש:  "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. יאמר זה להודיע שגלגל הוא שחוזר בעולם, ואם הוא נותן עתה לעני, לזמן אחר יעשיר העני ויתן לו או לאחד מזרעו ..."

גם אם חברה עושה את המיטב כדי לתקן ולהביא לשוויון- תמיד יהיו אנשים בעלי כח. אבל ודווקא משום כך- על העשיר לתת ולפתוח את ידו- כי מי יודע מה ילד יום.

רק חסר שמארקס, הנרי פורד ורייגן יצטרפו לדיון...

אז מה לסיכום?

*לתת, ברוחב לב, בחיוך, באהבה ובתודה על מה שיש לנו ועל האפשרות לתת.

*מערכת החוק  צריכה לתפוש את עצמה כאחראית על הדאגה לנזקקים.

*קוראים לפרשה פרשת "ראה"- על כולנו לפתוח את העיניים ולראות. ולעשות.

שבת שלום. לחיי ניצוץ האהבה...
כל הדרכים הרי עולות
אל אותו הרקיע
כל הדרכים הרי עולות
אל אותו הרקיע
אל המקום אליו אתה הולך
הן גם אני אגיע
אל המקום אליו אתה הולך
הן גם אני אגיע
אך בלי ניצוץ האהבה
שום דבר לא יתניע
אך בלי ניצוץ האהבה
שום דבר לא יתניע