מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שישי, 30 באוגוסט 2013

פרשת ניצבים. ובחרת בחיים. בין דטרמינזם לבחירה חופשית.

פרשת ניצבים- וילך
שבת אחרונה של השנה. זמן של מחשבות, הרהורים, חשבון נפש. מילים גדולות. זה זמן של שינויים, של החלטות. כל אחד יצוק פנימה איזה משמעות שטובה לו.
האם זה משנה בכלל? האם אנחנו באמת יכולים לקבוע ולהחליט את מהלך חיינו? או שאנחנו מריונטות בתיאטרון בובות אלוהי? המחשבות האלה מציפות מפעם לפעם. בגילאים שונים. כשהולך לנו, כשלא הולך לנו. כשרוצים לומר תודה, כשרוצים לכעוס נורא. מחפשים למי לומר תודה. על מי לכעוס. ומצד שני- כשאנחנו רוצים להרגיש שליטה, אחריות, שהמושכות בידיים שלנו. לפעמים בובות, לפעמים הבמאים.
פרשת ניצבים –דברים כט 9 – ל 30 (השבוע קוראים גם את פרשת וילך- נתמקד בניצבים) – מדברת להבנתי בשני הצירים הללו. של הדטרמיניזם מול הבחירה החופשית. ושני הצירים קיימים בה.
 מצד אחד- כוללם ניצבים- גם הנוכחים וגם העתידים לבוא- שזה אנחנו- וכולם מחוייבים בברית: " כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. " כלומר- גורלנו נקבע כבר אז, במעמד הר סיני.
ומצד שני- לפנינו הבחירה: " רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע."
ה' מציב בפני ישראל שתי אפשרויות. טוב ורע. באמת מותר לבחור בין הטוב לרע?
לא! שוב בתנועת מטוטלת- לפניך הטוב והרע, אבל ה' לא באמת מאשר את הבחירה ברע: " אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו..."
ה' מצווה לבחור בטוב. אז מה... אין בחירה חופשית?  בוודאי שאין! הרי איזה הורה יאפשר לילדיו את הבחירה ברע?
"תעשה מה שאתה רוצה, אני את שלי אמרתי..." אבל אוי לילד שיבחר ברע. והאמת ?  אוי להורה שיתן לילדו לבחור ברע בשם "חופש הבחירה".
תראו כמה יפים הדברים הכתובים בפסוק  19: " הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ. "
לפניכם, בני,  החיים והמוות. אבל תבחרו בחיים. מצווה, מתחנן, מבקש, מנחה, מלווה ביד אוהבת האב הדואג, האוהב. מעין צו השומר על מי שמאבד את דרכו.
וכך אנחנו נעים- בין הטוב לרע, בין תחושת חופש הבחירה, לבין תחושת הדטרמיניזם- הכולאת והמנחמת לעיתים.
הימים שלפני ראש השנה הם ימי הרהור, חשבון נפש. ימים שמשתדלים לעשות טוב ולבחור בטוב.
הפסוקים הבאים, מבטאים בעיני בצורה מופלאה שני מסרים. האחד- מסר האחריות האישית. אל תגיד מישהו אחר יעשי לי ובשבילי. אלא אני עושה. ומסר שני- שגרת הטוב, שגרת עשיית הטוב. לא במועדים מיוחדים, לא בראש השנה, או בחגים. כל יום. קרוב הדבר.
 " יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא.  יב לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא  לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה.  יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא  לֵאמֹר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה.  יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל)
 
ובחרתם בחיים. ובחרנו בחיים. שבת שלום. שלומה גרוניך. בוחר בחיים.
 

2 תגובות: