מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שישי, 2 באוגוסט 2013


פרשת ראה- בספר דברים, היא חלק מנאומו של משה לפני הכניסה לארץ. (נאום ארוך, מי שעוקב). ספר דברים מאופיין ברוח ההומאניסטית השורה עליו- בדאגה לערכי שוויון ומוסר, בדאגה לנזקקים ולחלשים בחברה. מדוע? כי זה התפקיד של החברה ושל החזקים בה. כי זה התפקיד של המחוקק- להגן על מי שזקוק להגנה. גם במערכת החוק המקראית וגם במערכת החוק הדמוקרטית.

כשהייתי בצבא נהגו לומר (בטח אומרים עד היום) ש"המסע נגמר רק כשאחרון החיילים במחלקה הגיע". כלומר- לראשון יש אינטרס לכך שהאחרון יצליח. אחרי שנים כשעסקתי בהוראה ובהדרכה, נהגו לומר (בטח אומרים עד היום) "חוזק הקבוצה- כחוזק החוליה החלשה ביותר בה". כלומר- לכל חברי הקבוצה יש אינטרס לחזק את כל חברי הקבוצה. ואיך אמרו בתקופת התורה? בואו נקרא.

הפרשה מצווה לתת מעשר ולעשות שנת שמיטה. ליקטתי שלושה פסוקים מתוך הפרשה, המתייחסים לעניין העוני. אבל לפני כן- שאלון אישי קצר, בן שתי שאלות:

שאלה ראשונה: תשאלו רגע את עצמכם ותנסו לענות בכנות- למה אתם נותנים, אם אתם נותנים? מגוון תשובות- כדי להגיד תודה על מה שיש לי, כי מי יודע- אולי מחר מזלי יהיה רע, אולי תעודת ביטוח אל מול הקארמה של העולם? אולי מתוך רחמים וצער על מי שגורלו לא שפר עליו. אולי מתוך ההבנה שזה שיש לי כרגע- זה נקודתי, זה מזל, ומולי אדם עם חוסר מזל נקודתי... אלף ואחת סיבות.

שאלה שניה: וכשאתם לא נותנים? תנסו להיות כנים- למה אתם לא נותנים? כי למה להיות פרייאר, ושילכו לעבוד, ואני צריך לדאוג לביתי, וכמה עבדתי בשביל השקל הזה, ואם הקבצן הזה היה יודע כמה צריך לעבוד בשביל השקל הזה? והם קונים עם זה סמים, ולמה המדינה לא דואגת להם ואלף ואחת סיבות.

אז התורה לפעמים קצת מבינה בפסיכולוגיה של בני האדם... ואומרת כך:

אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן  כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ. (דברים טו 4 )

כלומר- על כל אדם לעשות את המיטב כדי שלא יהיה בקרבנו אביון. לתת, בלי לדפוק חשבון. אז מי ידאג לי? אל דאגה- ה' יברך את מי שנותן מהיבול שלו. אופס- היבול לא שלך, אלא של הארץ שה' נתן לך. אז קצת פרופורציות.


כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן (דברים טו פסוק 7)

איך לתת? מהלב ומהיד. כמה יפה וחשוב. לתת ברוחב לב- ושהדבר יבוא לידי ביטוי גם בכמה נותנים וגם באופן הנתינה. לא מספיק לתת "הרבה". חשוב גם לתת בלב שלם.

אז אחרי שנתנו כל כך הרבה, ובשמחה, ודאגנו לזה שלא יהיו יותר אביונים- אפשר ללכת לנמנם בשישי אחהצ? כנראה שלא.. .פסוק 11 בורס את כל התכנית:

יא כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ (דברים טו פסוק 11 )


מה? תמיד יהיו בקרבנו אביונים? נדונו לחיים של מעמדות? אז לשם מה התאמצנו ונתנו משלנו? תמיד נצטרך לתת...? והעניים תמיד יהיו עניים?

הרלב"ג מפרש:  "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. יאמר זה להודיע שגלגל הוא שחוזר בעולם, ואם הוא נותן עתה לעני, לזמן אחר יעשיר העני ויתן לו או לאחד מזרעו ..."

גם אם חברה עושה את המיטב כדי לתקן ולהביא לשוויון- תמיד יהיו אנשים בעלי כח. אבל ודווקא משום כך- על העשיר לתת ולפתוח את ידו- כי מי יודע מה ילד יום.

רק חסר שמארקס, הנרי פורד ורייגן יצטרפו לדיון...

אז מה לסיכום?

*לתת, ברוחב לב, בחיוך, באהבה ובתודה על מה שיש לנו ועל האפשרות לתת.

*מערכת החוק  צריכה לתפוש את עצמה כאחראית על הדאגה לנזקקים.

*קוראים לפרשה פרשת "ראה"- על כולנו לפתוח את העיניים ולראות. ולעשות.

שבת שלום. לחיי ניצוץ האהבה...
כל הדרכים הרי עולות
אל אותו הרקיע
כל הדרכים הרי עולות
אל אותו הרקיע
אל המקום אליו אתה הולך
הן גם אני אגיע
אל המקום אליו אתה הולך
הן גם אני אגיע
אך בלי ניצוץ האהבה
שום דבר לא יתניע
אך בלי ניצוץ האהבה
שום דבר לא יתניע

 

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה