הצניעות המתחייבת מצד הכובש- למניעת רסיסים בישבן
פרשת עקב (דברים פרק ז' 12 - י"א פסוק 25).
חלק מנאומו הארוך של משה לקראת
הכניסה לארץ.
הכניסה לארץ מחייבת התמודדויות שונות
וחדשות מצד עם ישראל.
ראשית- רכישת בעלות על האדמה. מה
הבעיה, הארץ מובטחת, לא? בטח, רק שבינתיים שומרים עליה עמי כנען, לא ממש מעודכנים
בזה שהארץ שלנו, והם לתומם גרים בה.
ספר יהושע, יציג שתי גרסאות לרכישת
בעלות של ישראל על הקרקע. גרסא אחת- הירואית, של כיבוש, מלחמה ונצחון מוחץ של
ישראל את עמי כנען. גרסא שניה, של התנחלות. כלומר של ישיבה במקומות בהם היה מקום,
על חורבות ישובים קודמים.
התמודדות שניה הנדרשת מעם לקראת
הכניסה לארץ היא עבודת האדמה. למה התמודדות? תשאלו את אנשי העליות- כי זה לא
קל ולא מובן מאליו שהאדמה מוציאה פרי. בטח ובטח לאנשים שהלכו במדבר וניסיונם
החקלאי מסתכם בליקוט המן בכל בוקר.
התמודדות שלישית, היא קונספטואלית-
הבנה שהנה הגעת הביתה. ההבנה שמעכשיו אינך עבד אלא ריבון, שמעכשיו אינך נווד ופליט
אלא בעל בית.
והנה בקלות- הופך אדם מנווד, פליט
חסר בית, רעב ונמלט- לבעל בית, כובש ושבע.
וזה מסוכן, תחושת האדנות. פתאום
האויב הוא רסיס בישבן, ואנחנו אלופי ההייטק ואור לגויים ומציון תצא תורה ואני
ואפסי עוד וכו'.
פרשת עקב מניפה את דגל הצניעות מעל
ראש העם. ומזכירה כמה תזכורות חשובות למי שרואה את עצמו אדון וריבון על אדמה, לא
כל שכן כובש.
וזה לא קשור לאמונה באלהים. זה קשור
לתכונת הצניעות, ליכולת להוקיר תודה על מה שיש, להבין שאנחנו אחראים לגורלנו, אבל
לא שולטים בו.
כמה טיפים של צניעות מהפרשה:
1. לזכור את הדרך הקשה, וכמה לא מובן
מאליו להגיע ליעד:
ב. וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ
אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן
עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם
לֹא:
2.לדעת להוקיר את המקום בו חיים:
ח. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן
וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:
3. לדעת שבסוף האכילה והשובע-
יש לברך ולהודות:
י. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ
וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
4.לא לטעות ולחשוב שרק בזכות הכח
שלנו נצחנו:
יז. וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי
וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה:
יח. וְזָכַרְתָּ אֶת יְהֹוָה
אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת
בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
5.לא לטעות ולחשוב שבידינו כח
אינסופי:
יז. וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי
וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה:
יח. וְזָכַרְתָּ אֶת יְהֹוָה
אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת
בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
6. לא להתנהג כריבונים, עריצים חסרי
לב ביחס לגרים:
יט. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי
גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
7. את כל הטיפים האלה, את המילים
המזהירות מפני שאננות, שחצנות, עריצות-
יש לזכור ולשים קרוב קרוב-בלב, לנגד
עינינו, בשכבנו ובקומנו:
יח. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה
עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ
לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:
יט. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת
בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ
וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
זה נכון בעיני גם בהקשר הלאומי וגם
בהקשר האישי.
וזה לא קשור לאלהים ולאמונה, אלא
לבני אדם.
דווקא מי שיש לו - צריך לנהוג
בצניעות, בחמלה, בתודה.
חוסר הצניעות ביחס למקום, ביחס
לאנשים אחרים, מביא לניכור, לבריונות, לאלימות, לחוסר שוויון מהותי.
מביא לשאננות, לחוסר זהירות, לאובדן.
דבר אינו מובן מאליו.
צריך לזכור תמיד כמה שבירים אנחנו.
nothing
comes from violence and nothing ever could
For all
those born beneath an angry star
Lest we
forget how fragile we are
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה