מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שישי, 12 ביולי 2013

שבת חזון. השנאה הזו... לא בחינם. עוד תעלה לנו ביוקר.


השנאה הזו... לא בחינם. עוד תעלה לנו ביוקר.

את ששת השבועות האחרונים אני מבלה לשמחתי בהנקה, בהתחלה, בטיולים עם העגלה, ובעיקר בהתפעלות באהבה ובתודה על הפלא הגדול שילדתי- עומר. עטוף ברחמים היה תשעה חודשים, וכעת אני מנסה להמשיך ולעטוף אותו. בבגדים חמודים, במנגינות מתוקות, בצעצועים, במשחקים, בהגנה מפני השמש. ואני אוהבת אותו אהבה גדולה ואינסופית, ומוקפת באהבה של משפחה וחברים. אהבת חינם שמורעפת עלינו. קן רגוע ומוגן של גידול הגוזל שלי.

אולי משום חופשת הלידה- אני רואה יותר טלוויזיה ויותר עוקבת אחר החדשות. כמה חד הפער בין המתיקות של העולם של עומר לבין העולם שבחוץ! אוי ואבוי! ככה זה היה תמיד?! אני לא חושבת. אולי אני חשופה יותר? אולי אני רגישה יותר? ואולי בתקופה האחרונה משהו השתנה- בפוליטיקה, בקשיים הכלכליים, במיסוי, בחשיפה של עוולות אלימות ומין, בתחושה היומיומית שמשהו פה לא תקין, משהו פה לא הגיוני. הרבה שנאה, קושי, כעס, קצוות חדים, אלימות עד אובדן צלם אנוש.  זה רק אני או שהמציאות השתנתה, או שחשיפת המציאות השתנתה? ...לעולם הזה עומר יגדל?

ביום שלישי בשבוע הבא,  מציינים את יום חורבן בית המקדש- יום ט באב. (כזכור, היו שני בתי מקדש. הם נחרבו פלוס מינוס באותו היום- ט באב, במרחק של שנים- בית המקדש הראשון נחרב ב 586 לפני הספירה בידי הבבלים, ובית המקדש השני נחרב בשנת  70 על ידי הרומאים.  חז"ל החליטו לאחד את שני ימי הזכרון כדי לא להכביד על הציבור בצומות)

כל אחד יכול לקחת את היום הזה למקום שהוא רוצה. אחד- לא לתת לו משמעות. אחר- להפוך את היום הזה ליום המסמל את השאיפה לבנות שוב את בית המקדש. אחר- התחברות למשמעות הסמלית של היום. לפי חז"ל, בית המקדש נחרב לא בשל המלחמה עם הרומאים ולא בשל המדיניות הדתית- פוליטית שלהם. אלא משום סיבה פנימית- בשל שנאת חינם. אנחנו חרבנו לעצמנו את עצמנו.

השבת הזו – נקראת שבת חזון. מדוע? משום הטקסט של ההפטרה (ההפטרה- פסוקים מנביאים שחז"ל הצמידו לכל פרשה, ובכך שפכו עליה אור פרשני נוסף). טקסט ההפטרה בשבת זו הוא ישעיהו פרק א.

ישעיהו היה נביא שחי תקופה קצרה לפני חורבן בית המקדש הראשון, וכבר אז, בתקופת השליטה של האשורים, המצב בממלכת יהודה היה לא משהו, והוא מתלונן ונוסף בעם על ההתנהגות שלו. אפילו שור וחמור יודעים איך להתנהג עם בעליהם- ועם ישראל לא יודע איך הלתנהג?!

" ב שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר  בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.  ג יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן.  "

 מעניין, האם הנביא נוזף בעם על כך שהם לא באים לבית המקדש? על כך שהם לא זובחים מספיק? נקרא:

 יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה

שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים

וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. 

יב כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי

מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי.....

יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. 

כן, כן, הבנתם נכון! הנביא מתחלונן כלפי העם שהם זובחים יותר מדי! אף אחד לא ביקש מכם לבוא כל כך הרבה לבית המקדש ולזבוח כל כך הרבה, ועוד חיות שמנות ומפוטמות כל כך! ה' שבע מכל אלה ואפילו שונא את זה! הסלידה של ה' מהמעשים האלה היא כה גדולה, עד כדי כך, שהנביא אומר שגם כאשר יבואו ישראל להתפלל, ולבקש בקשה כנה- ה' יתעלם: טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ  יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. "

העסק מתחיל להיות מסובך. אם ה' לא רוצה זבח ופולחן עד כדי כך שהוא לא יקשיב ולא יקבל את תפילת ישראל- אז מה כן?! מה אמורים לעשות כד לרצות את ה'? הנה הנביא ממשיך ונותן הנחיות די מפתיעות:  

 טז רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי  חִדְלוּ הָרֵעַ. 

 יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה...."

 

ההתנהגות הרצויה על ידי ה', אינה פולחן, אלא התנהגות חברתית ראויה, מעשים טובים, התנהגות ראויה שוויוניות וצודקת בין אדם לאדם, שמירה על זכויות החלשים בחברה, לא דאווין של פולחן עשירים.

ואז, בהמשך דבריו, מתפרץ הנביא ומתאר את ההווה, את ירושלים, כפי שהיא נראית היום סליחה, אז, ומפנה אצבע מאשימה לא רק כלפי העם, אלא בראש ובראשונה כלפי המנהיגים:


כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים.  כב כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם.  כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם. ...."

 

אז מה לומדים מההפטרה?

כל אחד, מה שהוא מבין. מה אני למדתי?

-          אין משמעות למעשים חיצוניים ומופגנים של "אמונה"- מעשים המבוססים על עושר, על מעמדות.

-          כולנו נדרשים לצניעות, להתבוננות פנימה.

-          למנהיגים יש חובת אחריות על צדק, על שוויון. אסור למנהיגים לייצר ולהנציח פערים חברתיים וכלכליים- לא     כשהם "הון" ולא כשהם "שלטון"

-          לכולנו יש חובת אחריות על צדק, על שוויון, על אמת פנימית, על החברה בה אנו חיים.

לא לפחד מלאהוב ולסלוח. לשחרר. זה לא סותר את היותי "צודקת" נורא..

הרי במצב שלנו היום כל אחד צודק, וכל אחד פגוע, וכל אחד מחזיק באמת שלו בקנאות ולא רואה ממטר. אנחנו ממהרים להשתלח אחד בשני ולהיות צודקים נורא. והאמת שלנו חשובה יותר מהכל. יותר מכבוד האדם שמולנו, יותר מצלם האנוש שבנו. וכל האמצעים כשרים- מכות, מילים ותמונות בפייסבוק, שימוש בתקשורת. וזו חרב פיפיות לכל הכיוונים.

מי יהיה היום הנביא? מי יעז לקרוא בתמימות לאמת, ליושר, לצדק, לאהבת חינם? מי יעז להגיד שאולי גם האחר צודק, וגם אם לא- יש לו זכות קיום במרחב המשותף? מי ייקח אחריות על המילים, על המעשים, על המציאות שלנו? לא צריך אויבים, הרי במו ידינו אנחנו מחריבים לעצמנו את הבית שלנו, המשותף.

שבת שלום, לקראת עולם טוב יותר.

מִן הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנוּ צוֹדְקִים

לֹא יִצְמֵחוּ לְעוֹלָם

פְּרָחִים בָּאַבִיב.

הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנוּ צוֹדְקִים

הוּא רַמוּס וְקָשֶׁה

כְּמוֹ חֲצֵר.

אַבָל סְפֵקוֹת וְאֲהָבוֹת עוֹשִׂים

אֵת הַעוֹלָם לְתַחוּחַ

כְּמוֹ חַפָרְפֶרֶת, כְּמוֹ חַרִישׁ.

וּלְחִישָׁה תִּשָׁמַע בַּמָקוֹם

שֶׁבּוֹ הָיָה הַבָּיִת

אֲשֶׁר נֵּחֵרַב.

(יהודה עמיחי, 'המקום שבו אנו צודקים')

 
ביצוע מרגש של יוני רכט ורונה קינן

 

2 comments:

  1. פשטני מאוד.

    השבמחק
  2. פירוש חד ממדי של דברי הנביא. זה לא שאדני מתנגד לקורבנות, שהרי הוא ציווה עליהם. אלא שקורבנות וטכסים דתיים כשלעצמם אינם מספיקים. הם צריכים להביא את המאמין להכרה בערכים הנעלים של משפט, אמת וחסד.
    שנה טובה וגמר חתימה טובה.

    השבמחק