קישור למגילת אסתר בהוצאת מטח. כתיבה ועיבוד- שלי. איורים בלה גולדנברג טייב
שמו של החג- פורים- על שם הפור שהפיל המן. המן זמם להרוג את היהודים בממלכת אחשורוש, כיוון שמרדכי היהודי לא השתחווה לו. המן, בכעסו, פנה אל המלך אחשרוש, וקיבל אישור להשמיד את העם שלא מפועל על פי חוקי המלך. על מנת לקבוע את התאריך ליום ההרג- הפיל המן פור. בהינף קוביה או אבן, או איך שהמן לא הפיל את הפור- יכולנו – לפי הסיפור- לחגוג את פורים גם בקיץ- איזה חום היה בתוך התחפושת של בוב ספוג, או בשיא החורף- כמה בכי על האיפור של הליצן שנמרח בגשם...
הגורל- היא דרך אחת לקבל החלטות בחיים. לתת למשהו גדול מאיתנו להכריע, ואולי גם רנדומאלי, שרירותי.
אל מול הגורל הזה- צריכים מרדכי ואסתר להתמודד.
השמועה על יום השמדת היהודים- עושה כנפיים. מרדכי לובש שק ואפר ועומד מול הארמון. אסתר, שנבחרה למלכות, ספונה בארמון, ולא ממש מעודכנת בנעשה- שולחת לו בגדים- כי לא יאה להסתובב עם שק ליד ארמון המלך- אבל מרדכי מסרב ומבקש משליח שיספר לאסתר מה זה ועל מה זה- מדוע הוא לובש שק ואפר. לא רק זאת- אלא שמרדכי מבקש מאסתר שתעשה משהו כדי לשנות את הגורל. ומי יודע אם לעת הזאת הגעת למלכות....
וכאן אנחנו ברגע קריטי.
מצד אחד- גורלו של העם היהודי על כתפיה השבריריות של אסתר.
מצד שני- אסתר לא נקראה למלך מזה 30 יום. אפילו לפנות אל המלך, ולהתחיל איתו בשיחה- היא לא יכולה. אם תפנה אליו בלי הזמנה- אחת דינה- למות.
מצד אחד- הגורל- הפור- הקביעה השרירותית, הגדולה יותר מאסתר וממרדכי. המציאות.
מצד שני- האחריות- התחושה, ההכרה, ההבנה, ההחלטה- לעשות מעשה. לגרום לשינוי המציאות.
מה הסיכוי של האדם הקטן מול המציאות הגדולה? האם יש להחלטה שלנו, לאחריות שלנו- כוח אל מול הגורל?
וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת,(אסתר ד) אומר מרדכי לאסתר. ובאותו הרגע- נוצרת בה מלכות פנימית. נשברת הקליפה של הנערה החסודה, המוצאת חן בעיני כל רואיה, ויוצאת מתוכה אישה, שלוקחת אחריות על גורלה, על גורל עמה, שמחליטה לשנות את המציאות ולא להיכנע לגורל. במאבק הכוחות- האדם ינצח.
וכמו בסרטים המצוירים על גיבורי על שהיו אנשים פשוטים ופתאום יוצא מהם כוח אדיר, כמו בסיפור הקוסם מארץ עוץ- שמתגלה שלמעשה הכוחות תמיד היו קיימים בנו- אסתר החדשה נחשפת. אסתר שלוקחת אחריות, מחלקת הוראות, לא מפחדת להפר את הגורל, לנפץ את החוק, לקחת סיכון ולעשות מעשה!
לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי
ובדרכים מתוחכמות, עדינות, מלאות תבונה וקסם- מכשפת אסתר את אחשורוש, בעוד משתה ועוד מסתורין.... עד שהגורל נכנע לה, ומשתנה בהתאם לרצונה.
האם רק לאסתר יש את הכוח הזה? לקחת אחריות ולשנות גורל? נדמה לי שאחד המסרים החזקים של המגילה הוא האחריות האישית. השיחה הזאת של מרדכי עם אסתר, של אדם עם עצמו- לרגע הזה הגעתי למלכות? שתיבקע ותפרוץ מתוכי? לא להיות מונע מתוך תכתיב או גורל שמישהו אחר קבע עבורי, לא לזרום אם הזרם, שולקח בעוצמה, אלא להיות סכר. לעצור. להתבונן במראה, ולתת למלכות שבתוכנו לפרוץ, ללבוש בגדי מלכות ולקבוע לעצמנו את עצמנו.
נכתב בהשראת הרצאה של ד"ר רוחמה וויס
מוקדש באהבה לאנשים סביבי, שהם מלכים ומלכות ולא נותנים לרגעי משבר להיות גזירת גורל, אלא בוחרים ולוקחים אחריות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה