מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שבת, 14 במאי 2011

פרשת בהר. how low can you get?




פרשת "בהר" עוסקת בעניינים שונים- ענייני שמיטה, שנת היובל, גאולה, יחס לגר. נושאים, שנדמה שכבר עסקנו בהם בעבר... ועל כך רש"י שאל- מה עניין שמיטה אצל הר סיני? כלומר, מדוע שוב מדברים על השמיטה, בסיכום תיאור משה בהר סיני, מקבל את הלוחות. תשובות רבות לשאלתו של רש"י. אולם הפעם- אבקש להתמקד בפסוק אחד מתוך הפרשה.


באופן טבעי לתקופת ולאופי החיים בתקופת המקרא (מושג רחב מאוד), יש קשר הדוק בין היבטים חקלאיים להיבטים חברתיים. מדוע? כיוון שהחקלאות היא הפרנסה. בהיעדר גשם, בהיעדר נחלה, בהיעדר מי שיעבד את האדמה- אדם הוא עני. וחוקים רבים מנסים "להחזיק" את החברה, את הקהילה, באמצעות חוקים הנוגעים לאדמה, ולאופן ניהול היבול.


כמי שנולדה וחיה כל חייה בקיבוץ תל אביב, וכשלה אפילו במשימת גידול הנענע באדנית- ההיבטים החקלאיים?... קשה לי להגיד שהם זורמים בעורקי. אבל אני רואה כל הזמן את החלק השני- החברתי. אני רואה סביבי עוני אורבני, שאולי הוא לפעמים קשה, קר מנוכר ואכזר יותר. אולי כי כאן אין יבול מדיד, או שדה נראה לעין שנזקקים יכולים ללכת בו, ולקחת ממנו כל צרכם. אלא כוס חד פעמית ויד מושטת בצומת בן ציון קינג ג'ורג', שאני מחליטה אם לפתוח את החלון ולתת שקל, חמישה או עשרה. ויש מס הכנסה שמדבר איתי באחוזים ובניירות. יש עליבות ויש ניכור. אין הידוק של תמיכה, כבוד וחסד.
בפסוק 35 כתוב כך: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ:"


המילה "ימוך" חוזרת שלוש פעמים בפרשה.

מבחינה לשונית- הכוונה ש"אחיך"- אדם מתוך העם שלך, יהפוך להיות נמוך. נמוך במה?
לפי אבות דבי נתן, "מך" הוא אחד משבעת השמות של העני:
המילה "ימוך" היא ייחודית לכאן. הכוונה היא לאדם המגיע למצב בו הוא מוגדר כאדם עני.


אבות דרבי נתן רואה במילה "מך" את אחד משבעת הכינויים לאדם העני:
"ז' שמות נקרא עני. עני. אביון. מסכן. מך. דל. דך. רש.
עני כמשמעו. אביון שהוא מתאוה לכל רואה דבר ואינו אוכל דבר ואינו שותה.
מסכן שהוא מסוכן בנפשו.
מך שהוא מך עד האסקופה.
דך שהוא מדוכדך.
דל שהוא דל מנכסיו.
רש שהוא מתרושש"
(מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מג ד"ה ז' שמות).

אם כך, נמוך במה? בנכסים, בכבוד, ובעיקר- בנפש. אמנם, כאשר דיברנו וכתבנו על החירות, הצהרנו שהחירות היא פנימית, והיא זכותו של כל אדם, ואינה תלויה בחומר. אבל במימדים מסוימים, החירות מורגשת יותר על בטן מלאה.

ועוד מעניין להתעכב על צורת הפועל: "ימוך". בעברית, בשונה מהאנגלית, אין מצב של progressive, של זמן מתמשך. הסופר דוד גרוסמן ניסה להשריש זאת בעברית, בספר הדקדוק הפנימי- חושבינג, אהרונינג. אבל ללא הצלחה. (וטוב שכך, כך נשאר זה הפך לשפה ייחודית רק למי שקרא את הספר).
אבל הנה צורת המילה "ימוך", מצליחה לתפוס את הרגע, את תהליך ההתנמכות. רגע לפני שהאדם נופל.
הפסוק מתאר בslow motion את תהליך, שלפעמים יכול להיות מהיר כואב ומפתיע; את ההתנמכות "ימוך", את כמעט הנפילה, ההתרוששות- "ומטה ידו"- ואז מה עושים?

שינוי קצב מפתיע! מהר! לפני שייפול! וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ!

מדוע למהר?

מתוך ילקוט שמעוני: למה הוא דומה? למשוי שעל גבי חמור. עודנהו במקומו אחד אוחז בו- ומעמידו. נפל לארץ - חמשה אין מגביהין אותן.

כחברה, קשה יותר להרים את מי שכבר נפל נפילה מוחלטת. יותר קל לתמוך להחזיק ולהדק כשהאדם עדיין קרוב, עדיין על הסוס (או החמור).

כלומר, החברה מחוייבת לסייע לאדם במצב טרום נפילה- ולפי הפרשנות, לא רק מתוך דאגה לעני, אלא גם מתוך ראיית הכלל, לא ליצור עומס רב על החברה בטיפול בנזקקים.

ואם ניקח לימינו- אולי יותר זול, יעיל, פשוט וגם: מכבד, מזמין, אנושי- לתת לאנשים תמיכה כשהם עדיין על החמור. ואפשר לצפות את הנפילה.


היינו- לפתוח מחדש בתי ספר מקצועיים- וכך למנוע נשירת תלמידים מבתי הספר ללא בגרות וללא מקצוע, במקום להעמיד סוללה של עובדים סוציאליים וקציני ביקור סדיר (שגם הם זוכים למשכורות רעב), שינסו לאתר את הילדים האלה ברחובות, או לתמוך בהם 5 שנים אחר כך, כשהם בלי עבודה, משוחררי צבא בקושי, אם בכלל. או בבתי ספר ערב למבוגרים, שלומדים בגיל 40 ו 50 קרוא וכתוב.
או אולי לפתוח, לעודד ולסבסד פעילות תנועות נוער ומתנס"ים ואף פעילות תרבות בתוך בתי הספר- כאלה שילמדו את התלמידים מה לעשות בשעות הפנאי, יעשירו את עולמם, את שפתם, וימנעו מהם לחפש ריגושים והתמכרויות, במקום להשקיע כל כך הרבה בערבי התרמה של אמנים למען נזקקים. הרי הם עצמם יכולים להיות אמנים, גדולים מהחיים.


או כמבוגרים- לשאול את עצמו איזה דוגמה ואיזה מסר אנחנו מעבירים לבני נוער כאן, איזה אופק אנחנו מציירים להם? תפתחו חדשות: כדאי היות רופא? לא! כדאי להיות עובד סוציאלי?! לא! כדאי להיות חייל?!! לא! אפילו הדבר הבסיסי כל כך במדינה שלנו, שהוא על פי חוק, על פי צו מצפון, שהוא סמל הסולידריות והישראליות- מתערער.


לצאת להפגנות ולשנות את העולם- לראות עוולה או אי צדק ולפעול למען מי שנפגע. רגע לפני שהוא נשמט. ואפילו חבר קרוב, או אדם אהוב. להחזיק חזק.


הביטוי " וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" מאוד חזק בעיני. הוא פיזי מאוד, תומך ומחבק. מחדד את חושי האחווה, המחויבות, הכבוד, והערבות ההדדית. את שותפות הגורל ואת ההבנה שכוחה של הקבוצה, כחלשה בחוליותיה.
בסופו של יום, יותר פשוט ויעיל להחזיק אחד את השני בראשית תהליך הנפילה, מאשר לטאטא את השברים אחר כך.

שבת שלום. מוזמנים להוביל שינוי. מחכים למשיח?












תגובה 1:

  1. וגם המתים לנפול הם בכל מקום! כאלה שעוד יש להם סיכוי, כביכול, אבל אין מי שייתן להם אותו. את הסיכוי להזקף, להשתפר, להתקדם, לשאוף, לחלום בגדול.

    תמשיכי להושיט יד, לעזור ולתמוך בסובבים אותך.
    ובנימה אישית, מודה לך על היד שתמכה והחזירה אותי אל הסוף והמשיכה ללוותינג אותי, עד היום. ואולי בזכות אז, היום אני יכולה להיות יד מאזנת שכזו בעצמי.

    נפלאה!

    שבוע טוב,
    מקווה שנתראה בשבועות.
    ילדת פלא.

    השבמחק