מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שישי, 2 בדצמבר 2011

פרשת ויצא. "הארץ המובטחת". מה עושים איתה?





פרשת ויצא. איזו פרשה!
לאחר שבפרשה הקודמת יעקב קנה את הבכורה וגנב את הברכה, בפרשה שלנו – פרשת ויצא- יעקב יוצא מהר מהר, בורח מאחיו שרוצה להרוג אותו, לבית לבן, הדוד. ליד הבאר יעקב נתקל ברחל, בוכה, ומתחילה סאגה אינסופית כימים אחדים, של עבודה והמתנה. לבן הוא איש שלא כדאי להתעסק איתו- אבל גם יעקב לא פרייאר- ואז נפרסת בפנינו עלילה רצופה בהפרות אמון- החלפת לאה ברחל, תעלול יעקב עם העדרים המנוקדים (תעלול שמשמעותו הרבה כסף),רחל ולאה- נוקטות עמדה ובוחרות ביעקב ולבן – האבא של רחל ולאה, השותף העסקי של יעקב- משתולל מעצבים- תחושת אובדן השליטה על העדרים, על הבנות, על הכסף שצבר עם השנים הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לִי-הוּא וְלִבְנֹתַי ורחל תורמת גם היא את חלקה- גונבת את התרפים ואומרת שאי אפשר לחפש אצלה כי היא בימי הנידה... בקיצור- אני לא הייתי רוצה להיות חלק מהמשפחה הזאת. אופס- אני כן...


אבל אני לא רוצה לעסוק היום במימד המשפחתי- אישי בסיפור. אני מבקשת לעסוק היום במימד לאומי, במושג ה"ארץ המובטחת" הנובע מתוך הסצינה הראשונה בפרשה- המוכרת כ"חלום יעקב". (בתמונה- חלום יעקב, מארק שאגל, 1956)













למה אני מתעכבת על עניין הארץ המובטחת? כרגע – בנקודת הזמן הזאת יש מפגש בין רעיון שעולה בפרשה לבין משהו שמטריד אותי באופן אישי. אני כותבת כעת ספר לימוד לכיתה ד. בתכנית הלימודים מופיע ספר יהושע. כל המהלך של ספר יהושע- בין אם בתיאורי הכיבוש ובין אם בתיאורי ההתנחלות- הוא על בסיס אידיאולוגי של הזכות לרשת, סוף סוף, את הארץ המובטחת. ובמסגרת זו אפשר להתנחל בערים נטושות ויתרה מזאת- להרוג, להשמיד ולהחרים את עמי כנען, החיים בערי כנען. אני מודה שזה גורם לי לאני נוחות מסוימת כשאני יושבת על הכיסא מול המחשב בבית שלי בתל אביב וכותבת ספר לימוד. אי נוחות. ומחייב אותי לבירור העניין- לא רק לעצמי כאזרחית בוגרת במדינת ישראל בעלת זכות הצבעה- אלא גם כמי שכותבת ספרי לימוד שאחר כך אלפי ילדים לומדים מהם. על כתפי כובד נקיטת העמדה.


אני אני יושבת בבית שוברת את הראש מה לעשות עם יהושע. לעזרתי מאמרים טובים כמו מאמרה של פרופ' אמית "כיבוש הארץ: היסטוריה או אידיאולוגיה" אבל עדיין האי נוחות הזאת. ואז בא יעקב ועזר לי.


בבראשית כח, פסוקים 15-10 כתוב כך :
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ ..."


יעקב הולך מבאר שבע לחרן, מגיע למקום שאין לו שם עדיין, ועוצר בו באופן שרירותי. אין ייחוד למקום. למה הוא עוצר דווקא שם? עניין טכני לגמרי- יעקב עוצר שם כי בא השמש- כלומר, כי הגיע ערב. הוא תופס איזה אבן שתהיה לו כרית- ונרדם. הוא חולם חלום (כנראה תכונה שתעבור בגנטיקה). הוא רואה מלאכים עולים ויורדים. קודם עולים ואז יורדים? הרי מלאכים אמורים לרדת מהשמיים- אם נניח לרגע שיש מלאכים ושהם גרים בשמיים. יש פרשנים, כמו הרשב"ם, שלא מתעכבים על כך, אומרים שאין לדקדק בהקדמת ה"עולים" ל"יורדים". רש"י, לעומת זאת, מסביר כי מלאכי ארץ ישראל נפרדו מיעקב ועלו לשמים, ומלאכי חו"ל ירדו כדי ללוותו. חשוב להתעכב, כדאי לדעת- אבל כדי להגיע לפואנטה נדבוק לרגע בגישת הרשב"ם. (להרחבה עיינו גליונות נחמה)

בחלום יעקב, נגלה אליו ה' ונותן לו הבטחה. להבטחה יש שלושה מרכיבים: אדמה, זרע והגנה. והמרכיבים כרוכים אלה באלה.
למעשה, הדגם הזה- של ההבטחה משולשת, מופיע לראשונה בדברי ה' לאברהם:
" בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת" (בראשית טו 18)
אחר כך בדברי ה' ליצחק:
" וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה. (...) כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ..." (בראשית כו 4-3)
והנה גם כאן- בדברי ה' ליעקב.
מה מקומה של הבטחה הזאת- של הארץ המובטחת? האם אלה הנחיות לביצוע?




















הארץ מובטחת- - מפה מתך אתר מקראנט


הנה יהושע, רגעים ספורים לפני הכניסה לארץ, מקבל את ההנחיות הקונקרטיות הבאות: " ג כָּל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם נְתַתִּיו: כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, אֶל-מֹשֶׁה. ד מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד-הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר-פְּרָת, כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים, וְעַד-הַיָּם הַגָּדוֹל, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ--יִהְיֶה, גְּבוּלְכֶם. ה לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם-מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ, לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ. ו חֲזַק, וֶאֱמָץ: כִּי אַתָּה, תַּנְחִיל אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם." (יהושע א 6-3)

כלומר- על בסיס השבועה אשר נשבע ה' לאבות, מותר ליהושע להיכנס לארץ, גבולותיה- רחבים ביותר- מדבר סיני מדרום, לבנון מצפון, נהר פרת ממזרח והים ממערב. מזל שיש ים לעצור את זה. ולא רק שמותר לו להיכנס לארץ- אלא מותר לו להרוג את מי שכאן. ולא ניכנס לסוגיית היה או לא היה ספר יהושע. ואילו חלקים ממנו היו יותר או פחות. זה הספר. זאת האג'נדה.
שוב אי הנוחות הזאת.
האם "הארץ המובטחת" =הנחיות לביצוע?


אפשרות אחת- כן. אם כן- יהושע נכשל, וגם אנחנו היום. אם כן- במקביל לתודעת הכשלון- חיה תודעת שאיפה להצליח ולכבוש את הארץ לפי גבולותיה ה"מובטחים".
אפשר כמובן להתנער מהכיוון הזה, המאוד ימני ומאוד דתי. אבל צריך לברר בדיוק רב את שאלת הציונות והמדינה היהודית. בזכות מה אנחנו כאן? בכנות רבה. כולל הכרה בכך שגם תל אביב יושבת על שטחים שלא תמיד היו שייכים לאברהם אבינו. בזכות החלטת או"ם? בזכות מלחמות ישראל? בזכות שטר קניה בראשית היישוב? אני לא טוענת טענה שמאלנית או ימנית- אלא מבקשת בירור כן ואמיתי- ממי שפסל את הארץ המובטחת כגושפנקא לחיים שלנו כאן בהווה.


אפשרות נוספת- לא. גבולות הארץ המובטחת אינן הנחיות לביצוע. מדוע? כי אני לא מחשיב את הטקסט הזה ולא רואה בו טקסט שאמור להתוות הנחיות צבאיות ופוליטיות. לא בעבר ולא בהווה. נציג מובהק של תפיסה זו, להבנתי, הוא חנוך לוין. בטקסט אני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם: "אבל אני אינני חול אשר על שפת הים/ ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם/מעודי לא חלמתי על חברון ואינני דואג לשכם/ מה שמדאיג אותי הוא לעבור את החיים שלם..."
האדם לא מקבל את הסמכות של הטקסט, ואז הסמכות נעקרת מתוך הטקסט. לא בהכרח ממקום דתי או חילוני. גם אדם דתי יכול להתייחס לטקסט כטקסט מנחה מבחינה דתית ולראות בהיבטים הפוליטיים דברים שהם מחוץ לתחום הדתי. וגבולות הארץ, שהם עניין פוליטי- הם מחוץ לגבולות האמונה- הנה גם לתפישת רש"י יש מלאכים שומרים בחוץ לארץ. הכל בסדר. (במאמר מוסגר- איך זה יכול להיות? האם יש משהו שמחוץ לגבולות הדת והאמונה? הרי גם החלק השמאלי של עשרת הדברות – החלק של לא תרצח – החלק החברתי, לכאורה- כפוף ל"אנכי ה' אלהייך...". השבוע גיליתי דבר מדהים- אמרו חז"ל = קדמה דרך ארץ לתורה. כלורמיש יישות "תורה" ויש יישות נפרשת "דרך ארץ". והן נפרדות זו מזו. או במקום אחר- יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ משנה אבות ב ב). שוב- גם כאשר הם ביחד- אלו יישויות נפרדות)

השבוע, בזכות יעקב, מצאתי אפשרות נוספת להתמודדות עם המושג "הארץ המובטחת". משהו בפרשנים שהצביעו על קושי- כתוב "הארץ אשר אתה שוכב עליה"- שזה יכול להיות בערך ארץ באורך מטר שמונים ורוחב של 70 ס"מ לאדם מבוגר. אולי 80 ס"מ. וזה קושי- כי זה אומר שהארץ המובטחת ממש קטנה. אז פרשנים מתמודדים ואומרים שבעצם בשנתו הייתה הארץ מקופלת. אבל הקושי וגם הפתרון מלמדים על מורכבות- הארץ הקונקרטית, בפועל, אינה האוטופיה. תקפל את כל העולם- תכל'ס יעקב הוא מטר שמונים. ומדינת ישראל היא מקרית שמונה עד אילת. ומצד שני היה גם משהו בפתרון היצירתי הנפלא הזה- שיעקב יכול לישון בשקט- וביצועו מקופלת כל הארץ- לא צריך באמת לכבוש אותה, אפשר לדמיין שהיא מקופלת. זה מצד אחד מגולמני מאוד- אבל מצד שני צנוע ואפשרי. והיה גם משהו במלאכים העולים ויורדים- ביצירתיות בהגדרת מושגי הזמן והמקום. כאילו עוצרים במקום שרירותי, ועכשיו במקום במישור הארצי המאוזן, מסתכלים במימד אנכי. בסיפור הזה- זה סולם. ואני מבקשת ליצור ציר כזה- ציר עלילת סיפור התנ"ך- באמצעות נרטיב "הארץ המובטחת". אני מבקשת לראות בארץ המובטחת כמושג שיש לו תפקיד בעלילה- כוח מניע שכל פעם נוגע ומרחף במרחקים שונים ממישור המציאות של הסיפור, ומתפקד במישורים שונים בו.


בתקופת האבות- הארץ המובטחת היא רעיון אוטופי, כמעט מופרך. כמעט מופרך כמו הרעיון שאברהם יעזוב את בית אבא ויקים דת חדשה, מופרך כמו הרעיון שלאברהם ולשרה הזקנים יהיו ילדים, כמעט מופרך כמו הרעיון שיצחק ישרוד את העקדה, מופרך כמעט כמו הרעיון שיעקב האח הצעיר יהפוך להיות האח הבכור וייולדו לו 12 בנים ובת שישתלטו על מצרים. בשלב הזה, בתקופת האבות- תפקיד הארץ המובטחת הוא להיות רעיון אוטופי שתפקידו להגדיר חזון ומאפיינים של אומה נבנית- בשילוב בלתי מופרד מהבטחת ההגנה והבטחת הזרע. ולכן אין בעיה לרדת למצרים בכל פעם שיש רעב- יש מציאות ויש אוטופיה.


אחר כך, בתקופת יציאת מצרים והנדודים במדבר, הארץ המובטחת היא להבנתי, מה שקוראים בסוצולוגיה, בחקר ההגירה- כוח מושך. כלומר הדמויות בעלילה עושות מעשה כי מניע אותן כח מושך. תמונות קונקרטיות של ארץ חלב ודבש שמחלחלות לתודעה שלה הנוודים, תמונות שמצליחות ברוב הפעמים לגרום להם לצעוד. הארץ המובטחת, כמו עמוד הענן, מושכים את הנוודים באף, עוד קצת, עוד קצת.
בתקופת כיבוש הארץ- ימי יהושע- "הארץ המובטחת" היא רשיון כניסה, היא תכנית הפעולה, היא קונקרטית- לא במובן של הצורך להגיע עד נהר פרת- אלא כהצהרת כוונות וצעקת "אחרי". הארץ המובטחת היא רעיון שמניע את הדמות המרכזית והוא משתמש ברעיון הזה ככלי להובלת אנשיו. כאן לרגע יש התמזגות לא מוחלטת בין הרעיון לבין הקונקרטיזציה שלו. אבל גם בשיא תיאורי הכיבוש של ספר יהושע, בפרק יג ואחר בפרק כד- לא מתוארת איזה ארץ ישראל שלמה ומובטחת, ואין דרישה מצד האל לצייר מלא מלא בתוך הקוים. ולא רק זאת אלא שבפרק יג נפלט כי למעשה יש עוד הרבה עבודה... " וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים, וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה-מְאֹד, לְרִשְׁתָּהּ." התכנית מעולם לא בוצעה- כי זאת לא תכנית לביצוע. אלא מושג, תימה, רעיון.


אחר כך, בתקופת השופטים ואף בתקופת המלוכה- הארץ המובטחת כמעט ולא נזכרת כתימה- כי לכאורה- אנחנו כבר כאן. ההתיישבות של ממלכת יהודה והממלכה הצפונית- מעולם לא נגעה או שאפה בגבולות הארץ המובטחת- גם לפי ספר מלכים וגם לפי ממצאים חוץ מקראיים (בטח ובטח לפי אלה הטוענים שממלכת שלמה הייתה קטנה ולפי אלה שטוענים שלמעשה מועלם לא הייתה ממלכה מאוחדת). וגם שלמה בימי ההשכמים הפוליטיים הגדולים שלו – המתוארים בפרקים הראשונים של ספר מלכים א, מגיע להסכמי שלום ( שמשמעם כניעה/עבדות/תשלום מיסים/חסות/אין מלחמה) אבל לא לכיבוש טריטויאלי.


מתי עניין הארץ המובטחת שוב חוזר? כאשר המצב המוסרי בשתי הממלכות מדרדר, ויש צורך ל"נער" את העם ואת המלכים. אז הארץ המובטחת לאבות- חוזרת כתימה משמעותית בדברי הנביאים. הפעם, "הארץ המובטחת" מופיעה לא כחזון אוטופי עתידי, אלא בתפקיד כלי רטורי חינוכי בי=פי הנביאים. הם משתשמים בו כמושג, כאייקון, כשם קוד. קוד למה? לטובה שה' עשה לעם ולכפיות הטובה של העם מול ה'- בכך שאינם שומרים על חוקי התורה ומתנהגים התנהגות מוסרית שלילית. תזכורת להתחייבות שנעשתה בעבר וכאיום להפרת ההתחייבות אם לא יהיה שינוי רדיקלי באופי החברה. ולכן גם עונשו של העם בסופו של דבר הוא גלות. התרחקות מהארץ המובטחת. גלות פיזית, מוחשית, לא קונספטואלית. מי שמועל בהבטחה- לא במישור של הבטחת הארץ- שהרי כאמור מעולם אף אחד לא מימש את ההבטחה ולא נדרש לכך, ולא נענש על כך, אלא במישור של הפרת ההבטחה המוסרית - מתרחק מהשבועה, מהתימה, מהרעיון שהארץ המובטחת מייצג.


לסיכום, אני מציעה, אם כך, לראות ב"ארץ המובטחת" כמושג מורכב בעלילה, הנושא תפקידים שונים בפי הדמויות והבמאי. לפעמים בתפקיד קונספט אוטופי שתפקידו להוציא את אברהם מהבית לבנות עם, לפעמים בתפקיד עמוד ענן רעיוני, לפעמים בתפקיד "אחרי" ולפעמים בתפקיד רטורי חינוכי- כדרך להזכיר מהי דרך הישר.
זוהי תימה, זהו קונספט, זה חלום. ומלאכים עולים ויורדים.

שבת שלום

תגובה 1:

  1. רעיון יפה , אהבתי , רוצה לשאול
    אנו היום שיושבים ביהודה ושומרון - לכל הדעות הובטח לנו . ישבו שם יהודים שנים רבות
    שלנו ? או של אויבנו הקמים עלינו ?
    מעניין לשמוע מה דעתך על כך .
    דעתי ודאי ידועה לך
    שבוע-טוב
    יהודית

    השבמחק