בשבת זו, נפגשים כמה עניינים:
פרשת השבוע- פרשת תצווה- אותה קוראים לפי סדר פרשות השבוע. שמות פרק
כ"ז 20 - פרק ל' 10.
בנוסף, קוראים בשבת זו קטעים מהתנ"ך בהם מוזכר עמלק ומה שצריך
לעשות להם. כינוי לשבת זו, הוא "שבת זכור". מה הרעיון? לכבוד פורים,
קוראים קטעים מהתנ"ך להם. מה קשור עמלק?
המן הרשע מסיפור פורים הוא כראה מזרע עמלק. ועמלק, כך שמסופר בתורה,
התעללו בעם ישראל כאשר ישראל יצאו ממצרים. מה צריך לעשות להם, לפי התורה? צריך
להשמיד אותם. כך כתוב בספר דברים פרק כה: "זָכוֹר אֵת
אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ
כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ
מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה
לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח"
וכמובן- קריאת מגילת אסתר, המספרת את סיפורם של אסתר, מרדכי והקהילה
היהודית בפרס- תחת השלטון של אחשוורוש המלך השיכור ותחת האיום של המן, להשמדת
היהודים...
איפה נפגשים כל העניינים?
בכמה צמתים.
אחד, בצומת הדרישה להשמדה: מגילת אסתר פינת שבת זכור. המן הרשע מצווה
להרוג את כל היהודים, כי יהודי אחד עצבן אותו. בתגובה, עוד בסיפור המגילה, לאחר
ש"נהפוך הוא" – היהודים משמידים את כל מי שבא להרוג אותם. זה חלק שלא
תמיד מגיעים לקרוא ולא מתעמקים בו... אבל היהודים כל כך מאיימים ומפחידים, עד
שאנשים מתייהדים, בעיקר שהיהודים לא יהרגו אותם. וסיפור עמלק? כיוון שעמלק זנבו
אחרינו ופגעו בנו כאשר היינו עייפים ורצוצים, עכשיו צריך להרוג את כל העמלקים. אז
למה המן הוא רשע ואנחנו צדיקים? אפשרות אחת- שיש הבדל בין הגנה עצמית- כמו שהיה
בסיפור המגילה, לבין סיפור של תקיפה ולהיות "חזק על חלשים"- כפי שעשו
עמלקים על ישראל. אבל עדיין, מה ההצדקה לדרישת ההשמדה המוחלטת של עם, רק כי אבותיו
חטאו? מדוע לא איש בחטאו יומת?
יש
פרשנים שלא מבינים מה הבעיה, ויש פרשנים שנעים בחוסר נוחות מול רעיון ההשמדה הגורפת
המותר לנו, שלו אנו מצווים. אחד מהפתרונות היפים מצאתי אצל הרש"ר הירש, מראשי
תנועת הנאו-אורתודוכסיה, גרניה מאה 19. הוא אומר:
"לא
עמלק, אלא זכרו ותהילתו של עמלק - הוא הגורם רעה לעתידה המוסרי של האנושות. כל זמן
שספרי הזכרונות של האנושות יקשרו כתרי תהילה לראשם של גיבורי החרב; כל עוד שחונקיו
ורוצחיו של אושר האדם לא ירדו לטמיון הנשייה - יביטו דורות הבנים בהערצה אל אותם
גדולי בעלי הזרוע, וזכרם יעורר את הרצון להידמות להם במעשי אלימות ותהילה".
כלומר, ההשמדה היא לא של העם העמלקי, ולא של שום אדם, אלא השמדה של
רעיון- של רעיון תהילת הבריונות והאלימות. ומולו- האדרת רעיון אושר וכבוד האדם. מה
שקוראים בבתי ספר היום "אפס סובלנות לאלימות". עם הפירוש הזה אני יכולה ושמחה לחיות בשלום.
צומת שני, הוא צומת הלבוש הפנימי והחיצוני: מגילת אסתר פינת פרשת
תצווה. בין יתר העניינים בפרשת תצווה, תיאור בגדיו של הכהן הגדול: חושן ואפוד, מעיל
וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט. למה זה חשוב מה הכהן הגדול לובש? למי זה חשוב? לאלהים? לכהן? לעם? "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ
לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת"- זה העניין? כבוד ותפארת? קצת מביך ומעליב...כבוד
ותפארת דרך הבגדים ולא דרך מעשיו ואורחותיו של הכהן הגדול?
גם במגילת אסתר, עניין
הביגוד תופס מקום מרכזי- ושתי נדרשת לבוא למלך בכתר מלכות (לפי חז"ל- בלבד,
כלומר עירומה), מרדכי לובש שק ואפר, המן נדרש להלביש את מרדכי בבגדי המלך כדי
להראות שככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ בייקרו ועוד...
ברגע המשמעותי ביותר,
בו נדרשת אסתר לקחת אחריות ולשאת על גבה עתיד של אומה שלמה, היא עושה מעשה, עושה
את הבלתי אפשרי, את המסוכן, את האסור, אבל את הדבר היחיד שהיא יכולה לעשות ופונה
אל המלך. בחכמה, בעדינות, בתבונה של מי שיש לה אפשרות אחת לבצע פעולה, ואם תיכשל
בה- תעוף כמו הקודמת, וכל עמה יושמד. היא חייבת להיות מדויקת וחכמה. אז היא נעמדת
מחוץ לביתן המלך, ומחכה. לפני כן, היא מתכוננת " וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ
אֶסְתֵּר מַלְכוּת..." (פרק ה פסוק 1).
מה היא לובשת, כדי לפתות את המלך לעשות כרצונה? קודם כל, היא
מתלבשת, ולא מתפשטת. אבל מה היא לובשת? כתוב מלכות. מה זה אומר? בגד מיוחד?
ססגוני? מהודר? מלא כבוד ותפארת?
גם על הכהן הגדול וגם על אסתר- נשאלת שאלת הלבוש. גם עצם הלבוש
כמשמעותי, וגם טיבו. האם לבוש לצורך מלכות, פאר, כבוד ותפארת- זה הלבוש החשוב? זה
מה שאנחנו מבקשים להפגין ולהראות. יהיו מי שיגידו- כן. לא רק כי אנחנו חיים בעולם
כזה, של חיצוניות, אלא כי יש משהו בכיוון
מהחץ אל הפנים. כשאנחנו מתקשטים ומתחגגים מבחוץ- משהו בזה מחלחל פנימה.
אבל אני מבקשת להביא פירוש נוסף, שחל גם על אסתר וגם עלה כהן הגדול,
לשאלת יתר החשיבות שניתן בכתוב לביגוד המלכות, התפארת והכבוד.
נתחיל בכהן הגדול. מתוך פירוש המלבי"ם: "ועשית בגדי קדש: הנה
הבגדים שציוה לעשות היו כפי הגלוי בגדים חיצוניים, שיספר עניינם, איך עשו אותם
האומנים במלאכה, אבל באמת היו מורים על בגדים פנימיים שיעשו כהני ה' להלביש בם את
נפשותיהם בדעות ובמדות ובתכונות טובות שהם מלבושי הנפש, ומלבושים אלה לא עשו
האומנים, וציוה ה' אל משה שהוא יעשה בגדי קדש אלה, היינו ללמדם תקון נפשותיהם
ומדותיהם באופן שילבישו הוד והדר את נפשם הפנימית. ופירוש "ועשית בגדי קדש
לכבוד" – כי התבאר אצלנו בכל מקום שנפש האדם נקראת בשם "כבוד" .
כלומר הכבוד והתפארת-
הם פנימיים. הם מלבוש הנפש, הם המידות והתכונות.
ואסתר? מה המלכות שהיא לבשה?
השבוע העברתי הרצאה במועדון נשים, ומישהו אמרה לי שאסתר לבשה
"היבה"- מילה במרוקאית. מה זה? שאלתי. אם הבנתי נכון- זה משהו כמו הילה,
כח פנימי, יופי פנימי מדויק וטהור.
לא נח לפרשנים עם הפאר וההדר, וגם לי לא. לא כי הם לא חשובים, אלא כי
הם כסות למשהו חשוב עוד יותר. היופי החיצוני הגבוה ביותר, הכבוד, התפארת, המלכות-
נובעים מהמידות הפנימיות, מהכח הפנימי, מהדיוק, מהעוצמה הפנימית, הטהורה של כל אחד ואחת.
לא לשכוח את זה כשמורידים את האיפור. היום, שלא כהרגלי, אערבב שמחה בשמחה ואפרגן לעצמי. מזמינה אתכם להופעה שלי עם הלהקה שלי, מקררים חסרי מנוע (שי אלון, ישראל נחום, מיקי ורשאי) ביום שני, 25/2, לבונטין7 תל אביב, שעה 20:00. השירים שלנו, תחרות תחפושות, קריוקי לייב על הבמה. יהיה שמייח!
חג שמח לכולם ושבת שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה