פרשת תולדות היא, איך לומר- פרשה מטרידה.
מדוע? כי יש בה התנהלות מפחידה של יעקב אבינו ובעיקר של רבקה אמו,
אמנו. התנהגות מאפיונרית ממש. ונדמה שחז"ל משתפים איתם פעולה אל מול עיניו העוורות
של יצחק.
אני רוצה להתעכב על רבקה היום. רבקה אמנו.
מה הסיפור? אחרי עקרות מתמשכת, רבקה סוף סוף בהריון.
שרה גם היא לא נכנסה להריון- אבל שרה עשתה מעשה והכניסה את הגר
לתמונה. הפתרון לא היה מוצלח כל כך, אבל שרה הייתה אקטיבית. גם חנה המבקשת ילד היא
אקטיבית, וגם אמא של שמשון- היא זו שמקבלת בשורה על הולדת הבן. אבל רבקה לא עושה
כלום... מי שטורח ועושה כדי שהיא תהרה, זה יצחק "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק
לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר
רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (פרק כה פסוק 21)
כשהיא בהריון, משהו מציק לה, משהו מוזר לה, והיא פונה באסרטיביות, שלא
לומר אגרסביות לאלהים :" וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ
לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה"
ה' מספר לה שבבטנה תאומים (התאומים הראשונים באנושות- זה האמת מוזר). וזה
עוד כלום- משניהם יצאו עמים גדולים והצעיר, כך מתברר, ישלוט בבכור.
רבקה לא מספרת ליצחק את הדברים האלה, לפחות לא כתוב שהיא מספרת לו,
וכאשר הנערים בוגרים- כתוב כך":"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד
בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב" (בראשית כה 28).
הבנתם? היא לא טרחה בשביל ההריון, היו לה טענות כשהיא הייתה בהריון,
היא התנבאה שאחד הבנים יהיה מוצלח יותר ועכשיו אותו היא אוהבת. למה? כי היא יודעת
שכדאי לה.
בהמשך הפרשה, לאחר שיעקב יוזם את קניית הבכורה מעשיו בעבור נזיד
עדשים, רבקה סוגרת איתו את הפינה של הברכה. היא שומעת שיצחק רוצה לתת לעשיו את
הברכה, ומיד מארגנת את הקומבינה של עם יעקב- אתה לך תביא לי עיזים, אני אכין אותם
לאבא , כמו שהוא אוהב, ואתה תקבל את הברכה. כאשר יעקב חושש שהוא יקולל – עונה רבקה-
קללתך עלי. רק אולי באמת כדאי שתלבש איזה עור גדי עיזים עלייך שהאבא העיוור שלך
ישתכנע. ובמו ידיה היא דוחפת את בנה האחד למעשה שקר ורמאות, ומבנה השני היא גוזלת
את הברכה.
כן, זו אותה אחת שראתה את עבד אברהם בפרשה הקודמת, קלטה שיש לו גמלים
ומזומנים והבינה שצריך להשקות אותו ואת הגמלים שלו, כדי לסגור עסקת נישואין עם
יצחקל'ה. זו אותה רבקה שגם אבא שלה וגם אחיה לא מעיזים לתת אותה בלי שנקרא לנערה
ונשאל את פיה. זאת אותה רבקה שכאשר מתגלה התרמית ועשיו רוצה להרוג את עשיו- היא
מבריחה את יעקב למשפחה שלה בחרן, בתירוץ של בחירת כלה ראויה.
עכשיו השאלה- מה אנחנו חושבים על רבקה.
אפשר בעיניים אמוניות, להלל ולשבח את רבקה, על שפועלת למען קידום הנבואה.
באותן עיניים ממש אפשר גם לגנות אותה, על כך שהיא פועלת למען קידום הנבואה כמו בכך
מפגינה חוסר אמונה. חז"ל מחבבים אותה, משבחים את יעקב ומגנים את עשיו. אומרים
עליה שראויה הייתה להיות גם אם שניים עשר השבטים. האמת? נדמה לי שבכל פעם
שחז"ל מגזימים בשבחים, הם יודעים שהם מכסים קופת שרצים.
בעיניים פמינסטיות – אפשר להלל ולשבח את רבקה, שפועלת כדמות
מטריארכלית במרחב פטריארכלי. לוקחת את העניינים לידיים ופועלת כפי שהיא רוצה
ומבינה. על זה אפשר לענות שהיא פועלת כמו פילה בחנות חרסינה. מדוע? כי אם קוראים
היטב את פסוקי הברכות, מגלים שיצחק אולי היה עיוור אבל לא היה טמבל, והוא ממילא לא
התכוון לברך את עשיו בברכת הבכורה. הרבה רעש היא עשתה, במקום ובמרחב שהיא לא באמת
מבינה בו. אני לא אנטי פמיניסטית, אבל לא כל מעשה אסרטיבי שאישה עושה הוא בהכרח טוב.
חנה שקמה ומתפללת לאלהים לילד- מוערכת בעיני הרבה יותר.
בעיניים חינוכיות, מוסריות, ערכיות – מה אני אגיד....? יכולה להיות
אמנו עד מחר. היא רימתה, היא הדיחה את הבן שלה לשקר, היא פעלה נגד בעלה והבן שלה,
מעלה באמון. היא סבכה את יעקב, גרמה לו לברוח, ונטעה בו סיפור חיים של רמיה ושקר,
כפי שהוא יאכל אותה בהמשך.
אני מודה שאני לא כל כך אוהבת את רבקה. לא רוצה אותה לא בתור אמא, לא
בתור אחות, לא בתור חברה. היא, ונשים שכמותה, מעצבנות אותי, ובעיקר מפחידות אותי.
באלימות, בבריונות, בלחשוב שהן יכולות לסדר את הכל ו"קללך עלי". מעדיפה
את אמא שלי, שחזרה היום אחרי שבועיים בארה"ב. שאוהבת את כולנו שווה בשווה- גם
את יושבי האהלים וגם את מי שציד בפיו, בחיים לא תרמה את אבא שלי. שגם היא (אמא) וגם
הוא ) אבא חינכו אותנו להיות ישרים כמו פלס, ויצאנו שלושה שאוהבים אחד את השני
אהבה גדולה כל כך. לא נגנוב אחד מהשני ברכות, לא נקנה בכורה. לא נשקר, לא נרמה, לא
נאיים ולא נברח. זה מי שאנחנו. ועומדים במבחן המציאות והזמן.
אני מחפשת שיר לסיום. קוראת את המילים לשיר "אילו יכולתי"
שכתב אהוד מנור. אולי זה השיר ששר יעקב לרבקה. בדמו, בעמקי נשמתו, דעתה של אמו היא
הנחושה, הנטועה בו- האופי התועלתני, הרמאי, בין שנאה ואהבה בין כח לחולשה...
נ.ב. אולי אני רגישה לעניין האמהות עכשיו. בפרשה הבאה על רחל ולאה...
כבר מתכוננת...
שבת שלום.
אחד הסודות הגדולים בספר בראשית הוא סודה של רבקה. אם מבינים אותו , הרבה יותר קל להבין את היחס שלה לבעלה ואת ההתפתחויות שאת מדברת עליהן.
השבמחקאבל בשביל להבין את סודה של רבקה צריך להבין את השדוכים שלה ליצחק. די ברור מדוע אברהם מחפש שידוך לבנו יצחק, מכל אבות האומה יצחק הוא האב הנעלם ביותר. הנקודות המשמעותיות ביותר הממסגרות את חייו הן שני סיפורים בהם הוא משמש בעיקר כניצב. או כקורבן בסיפור העקידה, או כזקן הנופל בפח בהעברת הברכה ליעקב.
אי אפשר שלא להתעלם מסיפור העקדה כסיפור מעצב בחיי יצחק, הבן הופך בוגר פסיבי, כל מה שהוא עושה בחייו הוא עושה או בעקבות אביו או כנגרר, למעשה אם מסתכלים על סיפור חייו כולו, ניתן לומר שיצחק הוא על גבול הרפה שכל, או לא חכם במיוחד.
אך מה עניין רבקה לכאן? כאשר יצחק מגיע לגיל 40 אברהם שולח את עבדו (דגש על עבדו, זה תיכף יהיה בעל משמעות גדולה מאוד) למקום ממנו בא שם הוא יכול למצוא לו אשה כמו שצריך. למה יצחק לא נשלח? מדוע גבר בן ארבעים צריך שמישהו אחר ילך ויביא לו אשה? שאלה מרתקת, אולם כשמתחילים לקרוא את מסעו של עבד אברהם, הדברים מתבהרים. אברהם בחר "גבר גבר" נבון ובעל תושיה והשביע אותו לעשות כרצונו, לאורך כל מסעו של אליעזר למציאת רבקה הוא מכונה העבד, אבל מרגע שהוא פוגש את רבקה שם בבאר ומבקש ממנה שתשקה את צאנו, משהו קורה.
משהו חשוב מאוד קורה...
למעשה כאן המספר המקראי בתחכום מספר לנו שני סיפורים במקביל - הנראה והסמוי.
מרגע שרבקה פוגשת את העבד ואומרת לו - שתה אדוני, משהו קורה. העבד המשתאה, רבקה הממהרת, והבאר הבודדה לעת ערב.. כן מה שאברהם חשש ממנו קרה.
רבקה התאהבה בעבד. ולא ידעה שהוא עבד. שימי לב איך עד פסוק יז' הוא נקרא העבד, ואילו מכאן ואילך הוא הופך להיות - "האיש" , בתחבולה טקסטואלית זו מסגיר המספר את הסיפור האמיתי.
האיש נותן לרבקה מתנות, אך כשהוא מדבר עם המבוגר האחראי, שוב פעם הופך להיות העבד, ומספר את סיפורו. אך סיפורו לא נגמר כאן, הוא מרעיף על המשפחה זהב ומתנות, כדי להבהיר להם באיזה צד מרוחה החמאה.
אך לבן ושמפחתו מנסים לנקות את מצפונם, וקוראים לנערה כדי שתבוא ותגיד שהיא מוכנה ללכת. כאן נמצאת העדות המרשיעה ביותר בכתב ההאשמה על המזימה האפילה שנרקמת סביב רבקה ללא ידעיתה.
רבקה נקראת ונשאלת בפרוש - התכי עם האיש הזה. דגש, איש, שוב פעם האיש הזה!!! לא יעזרו אלפי התפתלויות של פרשנים מאוחרים, רבקה חושבת שהיא הולכת להתחתן עם האיש העשיר הזה שנפל עליהם ככה סתם במקרה, בעוד שלבן והאם יודעים את האמת.
בפסוק סא, מביא המספר המקראי את העניין עד כדי גיחוך - הסופר עושה לנו רשומון בפסוק אחד - וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל-הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה, אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת-רִבְקָה, וַיֵּלַךְ רבקה ונערותיה מאמינות שהן הולכות אחרי האיש, ואילו העבד לוקח את רבקה... אותה סיטואציה אבל כך כך אחרת, תלוי בזוית ההסתכלות.
וכשרבקה מתקרבת אל היעד, הבית, היא רואה מרחוק מישהו שיוצא לשוח בשדה (תמהוני כבר אמרנו??? ) היא מתחילה לחשוד, אבל אז היא שואלת את ה"העבד", אכן פתאום גם רבקה מבינה שמשהו לא כשורה ומדובר בעבד... וכשהיא שואלת אותו מי "האיש" כן, כן - האיש הזה... או אז מתבהרת לה כל התמונה האכזרית. וגודל המזימה נוחת עליה כל כך קשה
שהיא נופלת מהגמל ומתכסה בצעיף, לבד עם דמעותיה לבד עם בדידותה.
עבד מספר ליצחק על קורותיו והפרק נחתם בהצהרת אהבה די משונה - וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ
מינימום נורמן בייטס מפסיכו. מביאה אל אוהל אימו המתה, לשם הוא לוקח אותה לפגישה הראשונה, ואז הי נהיית לו לאשה (איזו פעולה פסיבית - ותהי לו ) ויאהבה וינחם יצחק. איפה רגשותיה של רבקה?
האשה שהולכה שולל, נאטמת מקבל את רוע גזירת הגורל, אבל היא עוד תנקום בבעלה... היא עוד תנקום. ושנים רבות לאחר מכן הנקמה מגיעה כשרבקה משבשת את כל תכניות יצחק ומחליפה בין הבנים.
עכשיו משהובהר הסיפור כולו, אולי תדוני אותה לכף זכות יותר גדולה, רוב הפרשנים הגברים נכנסו ברבקה וביקרו את התנהלותה. אולם אני מציע שראיה יותר מפוכחת הרגישה לסיפור, צריכה לשפוט אותה עם מידת החסד וההבנה למצוקתה והחיים שנגזרו עליה.
שבת שלום
אהבתי, פתאום הכל מקבל משמעות אחרת :)
השבמחקבושה וחרפה.
השבמחקיפה שאת ככה מדברת על מישהי שבזכותה כולנו כאן.
השבמחקעל מישהי שגדלתי על כך שהיא גיבורה,
צריך הרבה אומץ בשביל זה.
אומץ של טיפשים.