מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שישי, 3 בינואר 2014

פרשת בא.הכלבים לא נובחים והשיירה עוברת.

פרשת בא. 

אני רוצה לדבר היום על שתיקה. על חוסר צדק ועל שתיקה על מול חוסר הצדק. על מצבים בהם איש אינו מעז למחות. (פרשת בא, ספר שמות

המצב במצרים. כאוטי. ארבה, חושך. בכורות. אצל המצרים- הכל קורס. היבול נפגע, אין פרנסה (אחרי 7 מכות שכבר עברו), חושך אצלם, בזמן שאצל העברים יש אור. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים. י,כג לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו--שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם (שמות י 23-22) והמכה הקשה מכל- בכורות המצרים מתים. חורבן. מכה אחרי מכה אחרי מכה אצל המצרים. העברים, לעומתם- בדרך לגאולה. יציאה מעבדות לחירות.
אני קוראת את הדברים ומזדעזעת. מה, בעבור החירות של העברים- המצרים סובלים? מתענים? ולא רק זאת, אלא שהכבדת לבו של פרעה הייתה מעשה מכוון של ה', כדי שישראל יראו את חוזק ידו של ה'? במילים פשוטות- ה' עושה דאווינים על ישראל על חשבון המצרים?
ובעודי מזדעזעת, הטקסט באופן גלוי מסכים איתי:
"...לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה ה', בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל"

כן, ה' מפלה באופן גלוי בין מצרים לבין ישראל. ולא רצון אלא שכל הפעולות הן למען שנדע זאת. שישראל המועדפים. שיש אפליה. לא עליתי כאן על איזה חידוש.
עכשיו דמיינו את התמונה הנוראה. ותקשיבו לתמונה הנוראה הזו, כי אנחנו אחרי החושך. תקשיבו לצעקה של המצרים, אל מול השתיקה של העברים. השתיקה בביטוי "לא יחרץ כלב לשונו" שמשמעו- איש אינו מעז למחות:
יא,ה וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה יא,ו וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף יא ז וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה ה', בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל"

אני רואה בפרשה הזו את המצרים כקורבנות ברצון של ה' לכופף את שריר האמונה של ישראל. ולא רק זאת, אלא שישראל עצמם קורבנות, מושתקים. איש אינו מעז למחות.  גם אם היה בהם רצון למחות כנגד האפליה- נאסר זאת עליהם. וקול המוסר הפנימי שנזעק מול עוולה שנעשית למי שמולך- מושתק.
אלה משטרים חשוכים. זה דיכוי. מנגד- זו חובה שלנו לזעוק, לצעוק, לא להשתיק את קול המוסר כשנעשה עוול.
אז נכון שלפעמים המלחמה היא סכום אפס- או אני או אתה. אבל גם אז- גם עכשיו- חובה עלינו לחרוץ לשוננו. להגיד ולדבר כשנשמעת צעקה גדולה של אנשים שמולנו, שלא עוול בכפם. ולא לתת יד לאפליה- גלויה וסמויה. 

שבת שלום




תגובה 1:

  1. תודה.
    אני לא כל כך מבין. מי כאן המדכא? מי המפלה? מי המשתיק ?
    אם זה האל - מה זה רלוונטי ל'משטרים חשוכים' ?
    לא כל כך הבנתי את הערבוב בין השאלה התאולוגית לשאלה המוסרית (אנושית) , אשמח אם תחדדי.

    השבמחק