פרשת השבוע שלי- פרשת פינחס
במדבר כה 10 – ל 1
מה לעשות כשאני לא מרוצה? כשהמציאות לא מוצאת חן בעיני?
לפעמים המציאות תלויה בנו, שתי עיניים, שתי רגליים, שתי ידיים, ראש אחד ונשמה אחת. ולפעמים מאוד קשה לגרום לשינוי בתוכנו, מסיבות שונות. ולפעמים... המעגל רחב יותר מה"אני". לפעמים במציאות כרוכים עוד אנשים, עוד חוקים, עוד כוחות שהם מעבר לשליטתנו. מה בכוחו של האיש הקטן אל מול המציאות האדירה? אל מול רצונות של אנשים אחרים? מול המונים? מול חוקים? מול כוחות גדולים ממני? האם ביכולתו של האדם הקטן לשנות מציאות?
בפרשת השבוע שלנו, פרשת פינחס, נקרא את סיפורן של בנות צלפחד שהאמינו בכוחן לשנות את המציאות. ונראה כיצד הן עשו זאת. אך לפני כן- שתי דוגמאות מתוך פרשות השבוע בישראל.
פרשה אחת- היא המאבק למען החזרתו של גלעד שליט. פרשה שנמשכת שבועות רבים, ימים רבים, לילות רבים. דקות ארוכות של המתנה, כאב וסבל. משפחת שליט, מלווה בציבור אדיר של אנשים, של תומכים, עושים ככל שביכולתם כדי להביא לשינוי בדרכם של ראשי המדינה- ולהציל את בנם, גלעד, מהשבי. גורלו של גלעד אינו בידיו שלו, אינו בידי משפחתו- אלא בידי מנהיגים שיחליטו כך או אחרת, ויכתיבו מציאות. דרכה של משפחת שליט ושל התומכים בהם- דרכים חוקיות ומותרות במסגרת הדמוקרטיה- אוהל מחאה, עצרות, מכתבים, מחאה וברגעים אלו ממש- צעדה המונית. המוני אנשים קטנים, שחוברים ביחד לכוח גדול במטרה לשנות מציאות ולהציל את חייו של אדם אחד, ילד, גלעד, שמסמל עבור כולנו כל כך הרבה.
פרשה שניה- היא פרשת ההפרדה בין תלמידות ספרדיות לתלמידות אשכנזיות בבית הספר בעמנואל. פרשה שיצאה מזמן מגבולות בית הספר, ונכנסה לזירת השיח הציבורי סביב יחסי דת ומדינה, לשאלת המאבק בין סמכות הלכתית, רבנית לסמכות מדינית, וליחסם המורכב של חלק מהציבור החרדי למערכת החוק והמשפט במדינת ישראל. גם כאן, נאבקו אנשים למען שינוי המציאות בה הם חיים. נלחמו על ערכים שחשובים ומשמעותיים בעיניהם. עד כדי הצהרות שמחה: ביזינו את בית המשפט" במסגרת גבולות החוק?
האם מאבק לטובת שינוי מציאות, לטובת שינוי, החוק, חייב תמיד להיות בתוך מסגרת גבולות החוק? או שיש זמנים שמותר לעבור על החוק כדי לשנות את החוק; "עת הפרו תורתך"?
פרשת השבוע, פרשת פינחס, מציגה בעיה במציאות, שיוצר החוק, ומרתקת בעיקר בשל דרכי הההתמודדות והפתרון.
לקראת הכניסה לארץ ישראל והחלוקה לנחלות, הבנות של איש בשם צפלחד מגלות שיש להן בעיה:
אנחנו בנות, ולצלפחד, אבינו, אין בנים. על פי החוק – רק בנים יכולים לרשת נחלה.
למה זאת בעיה? לא רק מטעמי פרנסה. משמעות הנחלה- שמירה על שם האב (כראיה- גם היום- השטח, הנחלה שבה חי שבט יהודה- נושאת עדיין את שמו של יהודה- "מדבר יהודה". השטח, הנחלה, בה חי שבט דן, נושאת עדיין את שמו "גוש דן"). הבנות אם כן, דואגות לשמירת שם אביהן.
מה הן עושות עם הבעיה?
אפשר לשבת ביחד ולבכות. אפשר לשבת לבד ולבכות. אפשר להתלונן ולפתח מרירות וקמטים. אפשר להסתובב בציבור ולהפיץ קושי, סבל ותלונה. אפשר, כמו קורח, לבוא מול המנהיג בהתרסה.
ואפשר לעשות מעשה.
מה עושות בנות צפלחד? הן באות מול משה ומציגות בפניו את הבעיה.
פשוט? טבעי? ממש לא.
כמה מאיתנו פנו ישירות לגורם שאחראי לטיפול בבעיה שמציקה להם? תהא זו רשות קובעת חוק, או יהא זה אדם שאיתנו בקשר, במגע, במערכת יחסים. כמה מאיתנו מתמודדים, עומדים מול ו... מדברים?
והן עומדות מול משה, מציגות את הבעיה " לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן ..."
ומציעות פתרון: ".... תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ...." (במדבר כז)
התעוזה היא בעצם העמידה מול משה, וכמובן- בהצעת הפתרון- אנו, נשים, נהיה יורשות.
צריך שניים לטנגו....
הגדולה אינה רק של הנשים המעיזות, החושבות, המעשיות, הלוקחות אחריות על מצבן.
התעוזה היא גם של משה. מנהיג שאינו נרתע מציבור שמציף בעיה. בניגוד לבעיה הקודמת, בעיית הצמא, שמשה התייחס אליה בחוסר סבלנות- כאן משה מתגלה כמנהיג קשוב. שאינו מנותק מהציבור שלו.
אולי בכלל טיב הבעיה ואופי הפניה. לא התבכיינות קטנת אמונה- אלא הצגת בעיה של ממש ופתרון מעשי.
ומשה נכון לפנות אל אלוהים ולחוקק תיקון לחוק- במקרה שאין בנים- בנות יוכלו לרשת.
מהפכה בכל מובן.
בהקשר זה, מעניין לראות עוד נשים שלקחו אחריות, עשו מעשה וגרמו לשינוי מציאות-
תמר בסיפור "יהודה ותמר" בראשית לח, אסתר, בסיפור מגילת אסתר, אביגיל, (שמואל א כה),
כל אחת במערכת יחסים מעניינית ו"גבולית" עם החוק.
מכאן ואילך- הסיפור נהיה מורכב- הגברים טוענים- שאם נשים יירשו- הנחלות של השבט ייגרעו כאשר הן יינשאו לאיש אחר משבט אחר. גם כאן – משה לא נרתע מהתמודדות עם הבעיה- ונחקק חוק חדש – כזה שייגן על השבטים- ונקבע כי מותרת חתונה רק בתוך השבט. וכך, גם הטיעון של הגברים מקבל מענה.
רוצה לומר....
• אחריות לוקחים, לא מקבלים.
• לכל אדם יש כוח אפשרות ויכולת לגרום לשינוי המציאות. המציאות הפרטית והציבורית.
• איך? בדרך של הצפת בעיה, של פניה לרשויות, בדרך של דיאלוג. לזכור: לפעמים עצם הפניה, יכולה להביא לשינוי.
• לזכור שלנו- יש אחריות על חיינו, כוח לשנות, ובהרבה מובנים יש לנו הרבה כוח.
• וגם... צריך מנהיגות אמיצה, קשובה, שאינה נרתעת משינוי, מנהיגות שמבינה שפקידה הוא לשמור ולהגן על ה... אנשים המרכיבים את הציבור הנקרא "חברה". מנהיגות שמבינה ש"האנשים הקטנים" אינם שבויים שלה, אלא בני אדם.
שבת שלום. מזומנים להגיב....
במדבר כה 10 – ל 1
מה לעשות כשאני לא מרוצה? כשהמציאות לא מוצאת חן בעיני?
לפעמים המציאות תלויה בנו, שתי עיניים, שתי רגליים, שתי ידיים, ראש אחד ונשמה אחת. ולפעמים מאוד קשה לגרום לשינוי בתוכנו, מסיבות שונות. ולפעמים... המעגל רחב יותר מה"אני". לפעמים במציאות כרוכים עוד אנשים, עוד חוקים, עוד כוחות שהם מעבר לשליטתנו. מה בכוחו של האיש הקטן אל מול המציאות האדירה? אל מול רצונות של אנשים אחרים? מול המונים? מול חוקים? מול כוחות גדולים ממני? האם ביכולתו של האדם הקטן לשנות מציאות?
בפרשת השבוע שלנו, פרשת פינחס, נקרא את סיפורן של בנות צלפחד שהאמינו בכוחן לשנות את המציאות. ונראה כיצד הן עשו זאת. אך לפני כן- שתי דוגמאות מתוך פרשות השבוע בישראל.
פרשה אחת- היא המאבק למען החזרתו של גלעד שליט. פרשה שנמשכת שבועות רבים, ימים רבים, לילות רבים. דקות ארוכות של המתנה, כאב וסבל. משפחת שליט, מלווה בציבור אדיר של אנשים, של תומכים, עושים ככל שביכולתם כדי להביא לשינוי בדרכם של ראשי המדינה- ולהציל את בנם, גלעד, מהשבי. גורלו של גלעד אינו בידיו שלו, אינו בידי משפחתו- אלא בידי מנהיגים שיחליטו כך או אחרת, ויכתיבו מציאות. דרכה של משפחת שליט ושל התומכים בהם- דרכים חוקיות ומותרות במסגרת הדמוקרטיה- אוהל מחאה, עצרות, מכתבים, מחאה וברגעים אלו ממש- צעדה המונית. המוני אנשים קטנים, שחוברים ביחד לכוח גדול במטרה לשנות מציאות ולהציל את חייו של אדם אחד, ילד, גלעד, שמסמל עבור כולנו כל כך הרבה.
פרשה שניה- היא פרשת ההפרדה בין תלמידות ספרדיות לתלמידות אשכנזיות בבית הספר בעמנואל. פרשה שיצאה מזמן מגבולות בית הספר, ונכנסה לזירת השיח הציבורי סביב יחסי דת ומדינה, לשאלת המאבק בין סמכות הלכתית, רבנית לסמכות מדינית, וליחסם המורכב של חלק מהציבור החרדי למערכת החוק והמשפט במדינת ישראל. גם כאן, נאבקו אנשים למען שינוי המציאות בה הם חיים. נלחמו על ערכים שחשובים ומשמעותיים בעיניהם. עד כדי הצהרות שמחה: ביזינו את בית המשפט" במסגרת גבולות החוק?
האם מאבק לטובת שינוי מציאות, לטובת שינוי, החוק, חייב תמיד להיות בתוך מסגרת גבולות החוק? או שיש זמנים שמותר לעבור על החוק כדי לשנות את החוק; "עת הפרו תורתך"?
פרשת השבוע, פרשת פינחס, מציגה בעיה במציאות, שיוצר החוק, ומרתקת בעיקר בשל דרכי הההתמודדות והפתרון.
לקראת הכניסה לארץ ישראל והחלוקה לנחלות, הבנות של איש בשם צפלחד מגלות שיש להן בעיה:
אנחנו בנות, ולצלפחד, אבינו, אין בנים. על פי החוק – רק בנים יכולים לרשת נחלה.
למה זאת בעיה? לא רק מטעמי פרנסה. משמעות הנחלה- שמירה על שם האב (כראיה- גם היום- השטח, הנחלה שבה חי שבט יהודה- נושאת עדיין את שמו של יהודה- "מדבר יהודה". השטח, הנחלה, בה חי שבט דן, נושאת עדיין את שמו "גוש דן"). הבנות אם כן, דואגות לשמירת שם אביהן.
מה הן עושות עם הבעיה?
אפשר לשבת ביחד ולבכות. אפשר לשבת לבד ולבכות. אפשר להתלונן ולפתח מרירות וקמטים. אפשר להסתובב בציבור ולהפיץ קושי, סבל ותלונה. אפשר, כמו קורח, לבוא מול המנהיג בהתרסה.
ואפשר לעשות מעשה.
מה עושות בנות צפלחד? הן באות מול משה ומציגות בפניו את הבעיה.
פשוט? טבעי? ממש לא.
כמה מאיתנו פנו ישירות לגורם שאחראי לטיפול בבעיה שמציקה להם? תהא זו רשות קובעת חוק, או יהא זה אדם שאיתנו בקשר, במגע, במערכת יחסים. כמה מאיתנו מתמודדים, עומדים מול ו... מדברים?
והן עומדות מול משה, מציגות את הבעיה " לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן ..."
ומציעות פתרון: ".... תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ...." (במדבר כז)
התעוזה היא בעצם העמידה מול משה, וכמובן- בהצעת הפתרון- אנו, נשים, נהיה יורשות.
צריך שניים לטנגו....
הגדולה אינה רק של הנשים המעיזות, החושבות, המעשיות, הלוקחות אחריות על מצבן.
התעוזה היא גם של משה. מנהיג שאינו נרתע מציבור שמציף בעיה. בניגוד לבעיה הקודמת, בעיית הצמא, שמשה התייחס אליה בחוסר סבלנות- כאן משה מתגלה כמנהיג קשוב. שאינו מנותק מהציבור שלו.
אולי בכלל טיב הבעיה ואופי הפניה. לא התבכיינות קטנת אמונה- אלא הצגת בעיה של ממש ופתרון מעשי.
ומשה נכון לפנות אל אלוהים ולחוקק תיקון לחוק- במקרה שאין בנים- בנות יוכלו לרשת.
מהפכה בכל מובן.
בהקשר זה, מעניין לראות עוד נשים שלקחו אחריות, עשו מעשה וגרמו לשינוי מציאות-
תמר בסיפור "יהודה ותמר" בראשית לח, אסתר, בסיפור מגילת אסתר, אביגיל, (שמואל א כה),
כל אחת במערכת יחסים מעניינית ו"גבולית" עם החוק.
מכאן ואילך- הסיפור נהיה מורכב- הגברים טוענים- שאם נשים יירשו- הנחלות של השבט ייגרעו כאשר הן יינשאו לאיש אחר משבט אחר. גם כאן – משה לא נרתע מהתמודדות עם הבעיה- ונחקק חוק חדש – כזה שייגן על השבטים- ונקבע כי מותרת חתונה רק בתוך השבט. וכך, גם הטיעון של הגברים מקבל מענה.
רוצה לומר....
• אחריות לוקחים, לא מקבלים.
• לכל אדם יש כוח אפשרות ויכולת לגרום לשינוי המציאות. המציאות הפרטית והציבורית.
• איך? בדרך של הצפת בעיה, של פניה לרשויות, בדרך של דיאלוג. לזכור: לפעמים עצם הפניה, יכולה להביא לשינוי.
• לזכור שלנו- יש אחריות על חיינו, כוח לשנות, ובהרבה מובנים יש לנו הרבה כוח.
• וגם... צריך מנהיגות אמיצה, קשובה, שאינה נרתעת משינוי, מנהיגות שמבינה שפקידה הוא לשמור ולהגן על ה... אנשים המרכיבים את הציבור הנקרא "חברה". מנהיגות שמבינה ש"האנשים הקטנים" אינם שבויים שלה, אלא בני אדם.
שבת שלום. מזומנים להגיב....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה