מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שישי, 9 ביולי 2010


פרשת השבוע - מטות מסעי

תארו לעצמכם שהיה מסתובב כאן מישהו, וצועק בקול שהמצב חרא ושמגיע לנו! הפיגועים, האיומים, החטיפות, טילי הקאסם מדרום והקטיושות מצפון- הכל- מגיע לנו! שאנחנו לא בסדר ושאנחנו צריכים לעשות בדק בית בהתנהגות שלנו- כיחידים, כחברה, כמנהיגים!

בתמונה: הנביא ירמיהו. פרט מתוך ציור קיר מאת מיכאלאנג'לו (איטליה 1475–1564) בקפלה הסיסטינית ברומא.היה מדהים, אגב.



איך היינו מגיבים אליו, לאותו תמהוני שמתהלך בינינו ומאשים אותנו במצבנו? מאשים את המנהיגים שלנו? שתומך, בצורה מרגיזה כל כך, תומך באויבים שלנו, מצדיק את פעולתם... איך היינו מגיבים למי שעומד מול השלטון- עין בעין- וצועק ומצביע על כל העוולות החברתיות? על כל נקודות החולשה שלנו, כחברה? באמת יש לנו כוח לשמוע את מי שקורא לשינוי? הרי כל כך נוח במזגן...

מיד נחזור לאלה שעושים רעש נפלא במערכת.





פרשת השבוע- פרשת מטות מסעי. ההפטרה- מספר ירמיה- פרקי הקדשת ירמיהו לתפקיד נביא ועלילותיו בממלכת יהודה.
את הפרשה ואת ההפטרה אנו קוראים בתקופה מיוחדת שנקראת- "בין המיצרים"- שלושה שבועות שמסמנים את תהליך חורבן בית המקדש הראשון. יום יז בתמוז- תחילת המצור על ירושלים ותשעה באב- יום חורבן המקדש.

השנה- 586 לפני הספירה. ממלכת יהודה- הממלכה היחידה ששרדה. הבבלים מתקיפים את ממלכת יהודה שוב ושוב. מדוע הבבלים מתקיפים את ממלכת יהודה? בין היתר- בשל מדיניות חוץ לא נכונה של מלכי יהודה מול בבל. ופנימה? מלכי יהודה בספר מלכים כחוטאים. במה חטאו? סוג אחד של חטאים- חטאי פולחן. סוג אחר של חטאים- בין אדם לאדם.

ובמאבק ההישרדותי הזה, ברחובות העיר המאוימת, הנרקבת מבפנים, מסתובב ירמיהו הנביא, שבאופן מפתיע ומרגיז תומך בכיבוש הבבלי ואומר במילים פשוטות- מגיע לנו.

ירמיהו עומד מול מנהיגים וצועק- אתם בונים לכם בתים ומתעשרים על חשבון העם! אתם לא מובילים מערכת משפט של צדק, אלא של שוחד! וכנגד העם הוא טוען" אתם מתהדרים בבית המקדש ובשמו של ה'- אבל זוהי צביעות! אתם משקרים, גונבים, רוצחים! אתם מבזים את שם ה' ומביאים אותנו לכליה! לחורבן!

אבל אף אחד לא רוצה להקשיב לירמיהו, הוא לא נעים ומביך ומזיע ומגוחך. וחם לצעוד עם משפחת שליט, וחם לבוא לעצרת תמיכה בניצולי שואה, ומה עכשיו לנסוע לירושלים לתמוך בורד לב ששובתת רעב, במאבק נגד התעללות בילדים.

נדמה לי הקושי העיקרי שלנו- הוא להשתלב באופן עקבי ומחייב בחיים הפוליטיים. קל לנו יותר להתנדב, לתמוך, לסייע, לבוא ממקום נקי של עזרה ותמיכה- מקום שיש בו הרבה נתינה וטוב ותום, אבל יש בו גם ריחוק: אלה ה"מסכנים" ואני נותן מזמני וממרצי למענם. זאת לא הבעיה שלי, אלא שלהם.

קשה יותר להשתלב בחיים הפוליטיים ולקחת אחריות על החלטות, על מדיניות. להיות פעיל באופן שיטתי ולאורך זמן,
להגיד- זה שלי.

מצד אחד- אלהים אדירים- כמה כוח יש לחבורה הזאת! תכנסו לאתר הכנסת, תקראו פרוטוקולים של ועדות, בואו לישיבות של מועצות הרשויות המקומיות שפתוחות לתושבים- אלוהים, אלה החיים שלנו.

מצד שני- מי רוצה להיות חלק מהחבורה המפוקפקת שמובילה את המדינה?

והאמת- שגם ירמיהו שונא את התפקיד שלו. רודפים אותו ומאיימים על חייו. והוא פונה לאלוהים במילים קשות ואומר: הלוואי שלא הייתי נולד, כולם לועגים לי כל היום, כולם שונאים אותי על הדברים שאני אומר. מי רצה את התפקיד הזה בכלל? אבל לירמיהו אין ברירה. הוא הוקדש לתפקיד טרם נולד. וגם כבוגר- הוא עצמו- לא יכול אחרת, אומר ירמיהו :"והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי..." (ירמיה כ)



אז מה בעצם?

שמצד אחד לא קל לשמוע את מי שמצביע כל הזמן על מה שלא בסדר. את מי שצועק ומפר את השלווה. מצד שני חייבים לצעוק, להפגין, לצעוד. חייבים לקחת חלק במאבק כנגד שלטון שלא משרת אותנו.

ובעיקר- לא קל להיות מי שנושא על צווארו את עול השליחות החברתית, מי שנושא את דגל המפכה. ואלה לא תמיד האנשים שבהכרח הקושי הוא שלהם- הקושי הפרטי. אלא אנשים שהמהפכה, שהמאבק, שהאכפתיות והתרומה החברתית הם בנפשם, כאש בוערת. ואני מסירה בפינהם את הכובע.

האם אנחנו ערב החורבן? ימים יגידו.

שבת שלום, נויה

מוזמנים להגיב ולהפיץ

6 תגובות:

  1. הי נויה, יישר כוח! יופי של טקסט. הלוואי שנתבדה.. אני מכירה את ההפטרה הזאת מקרוב כי זאת פרשת בת המצווה של ליה בתי. שמעתי אותה עשרות פעמים בקולה והיא מהדהדת בראשי: "כֹּה אָמַר יְהוָה מַה-מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ." וגם: "מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וגורנך (וּגְרוֹנֵךְ) מִצִּמְאָה וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ לוֹא כִּי-אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ". אכן קשיש נרגן אבל משורר מן השורה הראשונה. וגם מתה על השיר הזה של טרייסי צ'פמן!

    השבמחק
  2. אכן קשיש נרגן.... אבל צודק...

    השבמחק
  3. אני לא בטוחה שהדוגמאות של שליט ושל ניצולי השואה מתאימות במאה אחוז לכאן, נכון שחם ודבק לצעוד, אבל אין בזה שום סיכון חברתי.

    הגר

    השבמחק
  4. את יודעת מה, הגר? זה נכון שיש באמת רמות שונות של מחוייבות, של דבקות ומסירות. של הקרבה לטובת רעיון. האם המדד הוא "סיכון"? אולי. באופן אישי לפעמים מרגיש לי שכן. שנתינה שאין בה הקרבה, מחיר, קושי- היא "פחות". אבל אני לא בטוחה שזה נכון. אולי זה ההבדל בין מובילי המהפכה, המפגינים, והמצקצקים בלשונם.

    השבמחק
  5. אהבתי מאוד מאוד את הקישור למציאות ברשימה שלך (אני לא אוהבת את המילה 'פוסט'), עוד יותר אהבתי את ההתנסחות הבהירה, ואת הערך המוסף.
    טרייסי צ'פמן נהדרת.

    בעניין יציאה למאבק, עצלות אמנם היא מכשול בדרך, אולם כדי להיות ירמיהו'אים ביטוי מחשבה ביקורתית, מקורית ונוקבת שלא עושה חשבון ולוקחת במובן הזה סיכון, זה הכרחי.

    הגר

    השבמחק
  6. אבל ירמיהו הוא מבין המפיגינים. מהיצירתיים והדרמתיים שבהם.
    אבל בסה"כ, מה הוא עושה? מצביע על אחרים? מבקר את החברה? עושה תעלולים של קופרייטרים כדי לגרום לנו להבין שהוא צודק.
    הוא תמיד מסכן, לוקח את הבעיות הכלליות באופן מאוד קשה, ואישי. קל לי להזדהות איתו, עם הבערה התמידית והכעס, על כל מה שרע ומכוער בחברה.
    כמחנך, ירמיהו לא השכיל לדעת שלצד הביקורת כלפי התנהגות כדאי גם להציג את היכולת של הנפשות הפעלות להשתנות. זה מייאש לשמוע שאתה דפוק, וגם חסר תקנה.

    ירמיהו הוא דמות צבעונית ומרתקת, כיף לחזור ולהתעסק בו מידי פעם.

    רב תודות.

    השבמחק