במגילת אסתר יש סצינות של מפגש אינטימי בין גברים לנשים, שיכולות להיות אירוטיות. שני מפגשים מלכותיים, למען האמת. אחד- בין ושתי לאחשורוש, בזמן המשתה. ושניה- כאשר אסתר פונה אל המלך אחשורוש, להציל את עמה ומולדתה.
מה קורה במפגש עם ושתי? אחשורוש שיכור, אחרי 180 יום של שתיה (בערך חצי שנה), קורא להביא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.הקריאה להאדיר את יופיה של ושתי, כל כך בוטה וולגרית, עד כדי שהיא מעליבה את יופיה של ושתי- ואת ושתי עצמה. חז"ל, כדי להקצין את הסצינה, מפרשים שהוא ציווה להביא אותה "בכתר מלכות"- בלבד. היינו ללא בגדים. בסצינה הזאת, יש יופי, יש קרבה, יש אולי עירום- אבל אין בה אינטימיות.. יש אולי פשטות, אבל אין כבוד. המפגש פנים מול פנים- אין בו מתח, אין בו קסם, אין בו עניין. ואכן- ושתי מסרבת.
האיור-מגילת אסתר בקומיקס. הוצאת מטח.איורים- בלה גולדנברג טייב. כתיבה-נ.ש.
ומה קורה במפגש עם אסתר? אסתר בארמון המלך, מנותקת לגמרי מהמתרחש, לא יודעת שכבר נפל הפור להשמיד את עמה. לפתע, אסתר נדרשת על ידי הדוד שלה, מרדכי, להציל את עמה ומולדתה. מרדכי מבהיר לה, באמצעות שליח, שהיא נושאת על כתפיה את האחריות להצלת העם, ואין מישהו אחר בלתה- מי יודע אם לעת הזאת הגעת למלכות? מה תעשה אסתר? איך היא תיגש אל אחשורוש? איך תשכנע אותו? לפניה עומד מכשול ראשון וקריטי- אחשרוש לא קרא לה לבוא אליו, כבר שלושים יום. וכולם יודעים- שאסור לפנות אל המלך אלא אם נקראת לך. ומי שיפר את הצו- ימות. עם כל הבהלה, ועם כל האחריות על הכתפיים- אסתר ניגשת למשימה. באשר אבדתי אבדתי.
ואסתר- ראשית לובשת בגדי מלכות. מתלבשת, ולא מתפשטת. באה חתולית ומדויקת. מכובדת, מכבדת, ומסקרנת. ועומדת בחוץ, בחצר. מכסה ומגלה. רחוק- אבל מספיק קרוב כדי שנוכחותה תורגש. ואז הוא מזמין אותה. ואז היא נכנסת- ולא צועקת או בוכה- אלא באיפוק נוגעת בראש השרביט. מַה-לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ?ושוב, היא לא בוכה או מתפרקת, אלא מכסה את כוונתה, ומגלה רק מעט- תבוא מחר למשתה, אתה והמן.... וכך לאט לאט, טווה אסתר חוטים סביב אחשורוש. בבגדים, בנגיעות קטנות, בנוכחות שגורמת לסקרנות- ובעיקר לא מגלה, אלא מכסה. ורק המשחק הזה של גילוי כיסוי- מצליח לגעת במלך הבהמי קצת הזה, שאת אשתו הקודמת ביקש שיביאו כדי להראות כמה יפה היא.
את הרעיון הזה של גילוי- כיסוי- של ארוטיקה, של זוגיות שמבוססת על שונות, מסביר הפילוסוף בן זמננו, עמנואל לוינס: הצד המרשים של האהבה הוא שניות של הוויות שלא ניתן לגבור עליה; הווה אומר, זהו יחס עם מה שהוא חומק תדיר ... (לוינס, האתיקה והאינסופי, 1995)
נחזור לפרשה שלנו- נדמה שקורה כאן תהליך לקראת מפגש עם החומק תדיר. מפגש אינטימי שלקראתו צריך לנוע בשני כיוונים, של גילוי וכיסוי, של התקרבות ושל מרחק, של מרדף אינסופי אחר החומק תדיר ובכל זאת תמיד נוכח.וַיְכַס הֶעָנָן אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. לה וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד כִּי-שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. לו וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. לז וְאִם-לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד-יוֹם הֵעָלֹתוֹ. לח כִּי עֲנַן יְהוָה עַל-הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל בְּכָל-מַסְעֵיהֶם
מצורף קישור לסרטון שיורם טהרבלב מספר את סצינת ושתי- בגרסא משלו. תודה לנעמי גולן על ההפניה! מזהירה מראש- מקסים, וקצת בוטה לסיום...
לסיום, שיר יפהפה תמיד, על היכולת האינסופית להתפעל כל הזמן, להיות מופתע מהנגלה, וללכת שבי אחר הסמוי.
מוזמנים לקרוא, לשמוע, להגיב, להפיץ...שבת שלום! נויה
ושתי! שחז"ל קבעו שהוזמנה לבוא עירומה.
השבמחקאז למה קראו לה ושתי?
כי כאשר אחשוורוש קרא לה להראות את יופיה, היא פתחה את ארון הבגדים שלה, עמדה מולו ערומה, ואמרה:
"אוי, אז זה כבר לבשתי, וגם זה לבשתי, ואפילו את זה כבר לבשתי ולבשתי"
אז קראו לה ושתי.
יצר הסקרנות מוביל את הרעיון הזה. לפיו לפעמים אנחנו נמשכים יותר לדברים הבלתי ברורים, מעורפלים, אפלים.
השבמחקאני מרגישה את זה בעוצמה מלאה ומוצאת עצמי פעם אחר פעם נמשכת אינלקטואלית ורגשית לדמויות שנפשם בלתי יציבה, שהם בור אפל ללא תחתית.
זה עלול להיות מסוכן.
שבת שלום מלאה אור ואהבה. עם הרבה שמש, ובריאות!
ילדת פלא.