בפרשת קורח- בא קורח מול משה, מלווה בקרובי משפחה ועוד נציגים מישראל. בפיו של קורח טענה קשה- כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' ?
כלומר- אם לך, משה המלכות- מדוע מינית את אחיך לכהונה- לתפקיד בכיר-.. לא בכולנו ה'! כולנו קדושים!
ובהחלט- זה נשמע לא הוגן.
אם היינו קוראים עיתון או בלוג או קריאה להפגנה בהם טענה קשה כזו כלפי מנהיג- שעשה קומבינות וחשוד במינוי אח שלו לתפקיד- מדי היינו מצטרפים לאזרח המוחה, או לפחות עושים לייק.
ויותר מזה- רובנו גם מכירים את ההמשך- שבו האדמה פצתה את פיה וקורח ועדתו- נבלעו בה.
כלומר- התגובה הלא דמוקרטית לאזרח שמתלונן על חוסר שוויון- היא "העלמה", אמבטיית בטון, אדמה פצתה את פיה.
מייד היינו מצקצקים ואומרים איזה שלטון דיקטטורי נוראי- מנהיג שלא רק ממנה את אחיו בקומבינה, אלא גם מעלים את המתנגדים והמלינים כנגדו.
ואכן- אפשר לפתור את העניין בכלים "דיקטטוריים"- אכן, נוהל המינויים – הוא לא עניינו של קורח. אלוהים בחר למנות את אהרון לכהן - נקודה. ומי של מבין את זה- לא יהיה כאן.
אפשר לפתור את העניין בעוד דרך- באמצעות פשפוש בדמותו של קורח. האם באמת קורח אזרח שקרוא לשוויון ?שקורא לצדק?! בהחלט לא! קורח הוא אדם שטוען לכהונה ומרגיש שקופח. קורח היה בן דודם של משה ואהרון. בכור לבית אביו. וכשם שמשה היה בכור- וקיבל תפקיד, כך גם שאף קורח, כבכור, לקבל תפקיד. אם לא את המלוכה, לפחות את הכהונה.
כלומר- קורח לא מבקש צדק ושוויון לכלל הקהל- אלא לעצמו, לעדתו, למפלגתו. הוא לא נגד קומבינות ברמה העקרונית- הוא נגד הקומבינה של אהרון ובעד הקומבינה של עצמו.
הטענה כנגד משה, לעניין ההתנשאות- כל כך מנוגדת לא רק לדמותו של משה, אלא לכל תפישת - מנהיגות בשר ודם במקרא. בספר דברים, כאשר מתוארים חוקי המלך- כתוב "לבלתי רום לבבו מאחיו...." אסור למלך להתנשא.... אחר כך, בסיפור היורשים של דוד, מסופר כי בנו הרביעי של דוד, שהיה לכאורה הבא בתור למלוכה- כבן הבכור ששנשאר בחיים- התנשא לאמור- אני אמלוך... ובסופו של דבר- כמובן, לא היוא שמלך אלא שלמה.
אי אפשר לחשוד, לא במשה ולא בתפישת המנהיגות בשר ודם במקרא- בהתנשאות.
הרי זה משה, שאחותו מרכלת עליו, שנשא אישה כושית, ואלוהים מעניש אותה בצרעת. ומשה, האח האוהב, במקום לכעוס עליה ולשמוח בצרעתה- פונה לאלוהים בתחינה- אל נא, רפא נא לה. זה משה שעוד כמה פרקים יפנו אליו בנות צלפחד בתלונה הקשורה לדיני ירושה- והוא בעצמו יבצע שינוי בחוק והתאמה של החוק לצרכי הציבור. הוא לא מתנשא. זה משה שבעצמו מתלונן מול אלוהים, ורב איתו ומייצג את העם בשעת כעס. מותר להתלונן, מותר לבוא בביקורת. לא מדובר על משטר שאין בו הקשבה. השאלה היא- מהי התלונה, מי המתלונן, ומה האינטרסים הסמויים.
חז"ל מגדירים זאת יפה וחד: "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ" (מסכת אבות, פרק ה' משנה יז).
ערב שישי.
אפשר לומר שמחלוקת לשם שמיים- אולי לא קיימת. צריך להיות נטול אגו לחלוטין.
ואולי זה תמים. ואולי כולנו קורח. דואגים לעצמנו. ולא זועקים לצדק למען הכל. אלא כ"א למען הדברים שחשובים לו, איפה שכואב לו ונוגס לו. ואולי זאת, מצד שני, קריאה חשדנית, שועלית, ערמומית ואורבנית. אינני יודעת.
אינני יודעת מה נכון.מסיימת בשיר תמים, מתוך תקווה שטעיתי.
מוזמנים לקרוא להפיץ להגיב , לחשוב. שבת שלום.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
איזה נושא נפלא להתעסק בו!
השבמחקאני מזדהה יותר עם השיר בסיום מאשר עם הפסקה שקודמת לו. אני מאמינה שאנחנו מונעים מאינטרסים אבל לא רק. לא כל קריאה לצדק היא אגואיסטית. לפעמים היא צרת אופקים, לעיתים היא לא צודקת בהכרח עבור כולם, אבל במקרים רבים היא תמימה ובועטת הישר מהנשמה.
אלו מילים שקשה לי לכתוב, אני חייה חיים ציניים מלאי ביקורת. ובכל זאת אני מרגישה צורך להגן על מלאכתם של העוסקים במחלוקת הלל ושמאי ולא לתת לגיטימציה להצדיק אגוצנטריות כמחלוקתו של קורח.
ערב שישי- שיהיה נפלא ומלא בעשייה חיובית. והעיקר שנצא מהשבת הזו ונתחיל את השבוע הבא עם חיוך.
ילדתפלא, בתגובה אופטימית במיוחד.
היי,
השבמחקתודה על הרשימה(ות). היה חסר שלא כתבת הרבה זמן כי אלו רשימות ממש מעניינות.
ורציתי גם לומר שכל מאבק של צדק חברתי מתחיל ממקום אישי. האישי הוא הפוליטי ככלות הכל (והתמונה).