כמה מילים בדבר החירות.
פרשת השבוע שלנו היא פרשת "ראה", דברים יא,כו-טז,יז.
פרשת השבוע מוקדשת בהרבה אהבה והערכה למקצה 9,
מלכת המדבר, לפלנד 2010.
שהלכו איתנו עד סוף העולם ובחזרה. זר לא יבין זאת.
בפרשה יש קולות מנוגדים, כמעט סותרים זה את זה.
האחד- קול חזק של מחוייבות, של חוקים, של הקפדה. דוגמת חוקי הכשרות, חוקי מעשר, וכמובן חוק ריכוז הפולחן המחייבים לעבוד את ה' רק במקום אשר ייבחר האל. אין ספונטניות, אין לבד. כולם. ביחד. במקום אחד.השני- קול חזק וחד משמעי הקורא לחירות האדם; העבדות כמצב זמני, נקודתי. העבדות במקרא, בניגוד לעבדות בימי העבדות בארה"ב, לא נתפשה כ"מהות אינהרנטית" לחלק מבני האדם, ומולם אלה שבמהותם חופשיים.
איך חירות עולה בקנה אחד עם החוקים הקשים? אני מחוייב לחוק או לחופש שלי?
אז בשורה התחתונה - אני יכול לעשות מה שבא לי או לא?
ועוד ציר של קולות מנוגדים- בין רצון היחיד לבין חוקי הקבוצה.
מצד אחד- "עם קדוש", "עם סגולה". איזה אלעצוזאמען חונק ובלתי אפשרי.
מצד שני- התבוננות בפרט, ביחיד- החובה לדאוג לחלשים, דאגה לשחרור העבד.
איך קבוצה עולה בקנה אחד עם הרצון של הפרט? אני מחוייב לקבוצה או לעצמי?
אז בשורה התחתונה- אני יכול לעשות מה שבא לי או לא?
נתחיל בחלק השני- שאלת היחיד והקבוצה.
חכמים בתחום הייעוץ הארגוני והסוציולוגיה, אומרים שחוזק הקבוצה הוא חוזק החוליה החלשה ביותר בה. כנתון- אנחנו ביחד. השכנים בבנין, הכיתה, החברים מהמשרד, הקבוצה בצופים, המשפחה, המקצה במלכת המדבר- אנחנו ביחד. ולכל אחד בקבוצה, יש גם יכולת וגם אינטרס להיות מצוין כדי להוביל את כל הקבוצה קדימה ולהנות. מחשבה זו כמובן שונה במהותה מהאינסטינקט החייתי, ההישרדותי, שעדיין חי בנו- שמרגיש שאם אדרוס את מי שאיתי בקבוצה אני אזכה. לא כן הדבר. הוא ייפול ואני- שניה אחריו. כי הראשון תלוי באחרון. באופן תבוני, עלינו להבין כי לכל אחד יש אינטרס שכולם בקבוצה יהיו טובים. אנחנו קשורים וכרוכים אלה באלה. ואין בכל האמור כדי לבטל את השוני ואת הייחודיות של כל אחד בתוך הקבוצה, כי אם להיפך. נדמה כי רק קבוצה השומרת על עצמה כקבוצה חזקה, מאפשרת לשוני בתוכה לחיות, לתמוך, לספוג ואף להינות מהמורכבות האנושית שבה.
נמשיך לחלק הראשון- בין חירות לחוקים נוקשים....
אין ספק, בואו נודה על האמת, חוקים הם עול. הם כובלים, הם קשים, הם לא ברורים. ובטח ובטח כשהם עומדים כמו קיר, כמו חומה בין הרצונות והמאווים שלנו לבין מימושם. חכמה קטנה מאוד לציית לחוקים כשהחוקים עולים בקנה אחד עם האמונות, הערכים, הרצונות והצרכים שלנו. זה היה נכון כשהייתי בת 4, בת 16, בצבא וגם היום. גם היום.... ובכל זאת... שתי מילים בעד החוק. אחת- אם דיברנו בשבח הקבוצה- נראה כי החוק הוא קו גבול (חיצוני או שהקבוצה קבעה) שמאפשר תיחום של הקבוצה ואת המחוייבות לה. שניה- החוק, בעיקר החיצוני לנו, יש בו משהו מרגיע ומקל ביציבות שבו. התנגדתי לכך כשהייתי צעירה יותר, והיום כשאני צעירה אבל פחות- אני לומדת להינות מהחוקים. גם אלה שמרפים גם אלה שמכווצים.
רגע רגע.... האם אין בכך התנערות מאחריות? ולאן חמק עבר החופש?
אני עוד רגע חוזרת בתשובה? מתנדבת לקיבוץ?! מה קורה פה?!
לא. אבל זה גורם לי לחשוב, לראות ושוב לבחור. וזהו החופש האמיתי.
גם בפרשה שלנו, פרשת "ראה", יש הכוונה אלוהית, אבל אין חובה., אלא רשות בחירה. הפרשה נפתחת במילים:
"כו רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה.
כז אֶת-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם ....
כח וְהַקְּלָלָה אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם ...." (דברים יא)
ראה. אלה הם הדברים. תחליט בעצמך.
שבת שלום.
מוזמנים לקרוא, להפיץ, להגיב, לחשוב.
ניתוח מרענן, עכשווי, ועם זאת עמוק ורציני!
השבמחקהנאה צרופה!האפשרות לבחור =החופש האמיתי.
השבמחקלבחור גם ברמה האישית ,בין אדם לאדם -להפגע או לא,להעלב,להבליג,לאהוב וכו'.
את השיעור הזה כבר למדתי ממך השנה. והוא חיזק ונתן כוח. יש חוקים, נועדו לשם סדר ולמטרות נוספות. אנחנו בוחרים אם לעמוד בהם או לא.
השבמחקהחוכמה היא לדעת את ההשלכות של ההחלטות שלנו, או לפחות להיות מודעים לכך שיהיו השלכות למעשים שלנו.
כל אחד מאיתנו גם הוא קובע חוקים, אחרים, לפעמים מעורפלים יותר. שמנחים אותו, שמובלים את דרך הפעולה והחשיבה שלו. שמנחים את הסובבים אותו כיצד לגשת, להתקרב או, לחילופין, לפגוע ולהרחיק.
החוקים שלא בשליטתנו עוזרים לנו ללמוד ולהבין איך לקבוע לעצמנו את החוקים, ומהי מטרתם.
תודה על עוד שיעור לחיים דרך התנ"ך.
מדהימה!
השבמחק