מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שבת, 14 באוגוסט 2010

פרשת שופטים- משימות חיים

פרשת שופטים -משימות חיים
דברים דברים טז,יח-כא,ט

פרשת שופטים מביאה נושאים רבים, הקשורים להתנהלות בחברה: לא רק הנחיות כלליות בנושא מוסר, משפט דין וצדק, אלא גם פרקטיקות- איסור לקיחת שוחד, איסור עבודה זרה, התנהלות בעת מלחמה, התנהלות במקרה של מקרה רצח שאין יודעים מי אשם ("עגלה ערופה"). רגע... אלה הפרקטיקות של החיים? שוחד, עבודה זרה, רצח ומלחמה? אי אפשר לכתוב חוקים קצת יותר לבביים? נגיד, אולי "תן חיוך זה בחינם" או משהו כיפי כזה?

חוק, במהותו, לא מגדיר מה מותר. החוק "מגדיר"- כלומר- שם גדר סביב המותר ומגדיר את גבולות האסור. ומתוך הלאו יש ללמוד על ההן. מתוך האסור יש ללמוד על המותר. לא רק בפרקטיקות, אלא גם על הערך העומד בבסיס החוק.
הדוגמא המובהקת והפשוטה ביותר:
מה אסור? "לא תרצח".
מה מותר? לאפשר לחיות.
ערך מרכזי? ערך החיים.

נתמקד לרגע בחוקי המלחמה, המופיעים בדברים פרק כ, וננסה דרך ה"לא"- ללמוד מה "כן", מה הם הערכים המרכזיים של החברה.

חוקי המלחמה, בין יתר הדברים, מגדירים מעין "לשכת גיוס"- מי מחוייב בשירות ומי פטור.

הם מציינים שלושה מקרים:
אדם שבנה בית חדש ועדיין לא חנך אותו- פטור משירות.
אדם שנטע כרם וטרם חילל אותו- -פטור משירות.
אדם שהתארס עם אישה וטרם התחתן איתה- פטור משירות.


ה וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל-הָעָם לֵאמֹר
מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ.
ו וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ.
ז וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה.
(דברים כ)

המשותף לכל המקרים- הפטורים משירות הם אנשים שהתחילו ועדיין לא סיימו "משימות חיים"- בית, אדמה, משפחה. המחויבים לשירות- אנשים שכבר יש להם בית, משפחה, נחלה.
משימות אלה, נחשבות במקרא למשימות החיים המרכזיות של אדם, עד כדי שבדברים כח, המכונה, פרק הברכות והקללות, זוהי אחת מהקללות (פסוק 30)
"אִשָּׁה תְאָרֵשׂ, וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה)--בַּיִת תִּבְנֶה, וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹ; כֶּרֶם תִּטַּע, וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ."

חוק נוסף בדברים כד, פסוק 5 מתייחס לכך. הפעם החוק חורג ממנהגו ולא מתאר רק מה אסור, אלא גם מחייב את החתן לשמח את אשתו : "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח"

איזה מן הגיון מוזר! מדוע לשלוח לשירות צבאי אנשים בעלי בתים? מדוע לא לשלוח לשירות צבאי נערים צעירים בני 18 שעוד לא עשו דבר?

להבנתי, שלוש תשובות לכך, תשובות המבטאות את הערכים העומדים בבסיס החוקים.

האחת- בהיבט הצבאי: החוק פוטר משירות צבאי את מי שיש לו למה לדאוג בבית. בהמשך הפסוקים, המקרה האחרון, פוטר משירות את הירא ורך הלבב "...יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ." לפי פרשנים- מדובר על מקרה רביעי,הפחדן, שעלול להמיס את לבב אחיו- אלה הנתונים להשפעה, כיוון שיש להם למה להתגעגע בבית.... כלומר, הנימוק הוא נימוק צבאי, ענייני. אנחנו לא צריכים במחלקה פחדנים ואנשים שעסוקים בדברים אחרים, שאינם מלחמה.

במעגל החברתי הרחב; פן ימות במלחמה ואיש אחר.... החוק חושב לא רק על הצבא, לא רק על המלחמה. אלא בטווח זמן ארוך יותר, מתייחס לחיים שאחרי, לחברה שחוזרת למצב נורמלי לאחר ימי המלחמה. אי אפשר לחיות בתאים משפחתיים "פרומים", התחלות שמישהו התחיל ואחר המשיך. חברה יציבה היא חברה שמובנית מתאים משפחתיים.

ומעגל אחד נוסף, אישי, שאני אוהבת. מתוך ה"לאו" נלמד על ה"הן". מה כן לעשות?
בית, משפחה, נחלה. לממש, כל אחד, את מה שהוא מבין כ"משימות חיים".
לעשות מעשים שאומרים: הייתי כאן בעולם.




שבת שלום,
נויה
מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ.

2 comments:

  1. נהנתי מהניתוח שלך לעניין,תודה.
    אפרופו שמירה על תאים משפחתיים (וקישור לאקטואליה)
    אני מבינה שאין התייחסות לנושא האימהות,כוונתי לאמהות שכולות....האם לא חל איסור לצאת למלחמה על מי שאחיו נהרגו?הרי כל "משימות החיים" בית,נחלה,משפחה - מאבדים משמעות.....
    ושוב,תודה.

    השבמחק
  2. מרתק ומעניין מאד

    אבל נשאלת השאלה מדוע מי שנמצא בעיצומה של "משימת חיים" ראוי לו שישלימה, ומי שטרם החל בה יכול לצאת לקרב ואולי לא לחזור? ואף מתי "משימת החיים" מסתיימת, לכאורה? האם אנחנו לא מגשימים "משימות חיים" במשך כל חיינו?

    השבמחק